המשורר נתן זך מגלגל עיניים לשמאל ולתקשורת וטוען תוך אי-הבנה: "אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב-1978" . ועוד: "כבר כשחזרתי הודעתי שלעולם רגליי לא יחצו את הקו הירוק. לא אבקר שם, ואינני רוצה שספריי יגיעו לשם". שם, פירושו - כמובן - כאן, כי יש"ע זה כאן.
ומהי טעותו של זך? פזילתו לכיוון התקשורת והשמאל? אולי, אך לא העיקר; אומנם זו הדרך הכי קלה והכי נגישה להשיג תשומת לב מהטלוויזיה ומהעיתונות הכתובה והאינטרנטית, כולל הבטחה להתנוססות תמונה בגודל ראוי במקומות טובים באמצעי התקשורת. דבר זה, כמובן, אי-אפשר להשיג על-ידי הבעת דעה נגדית או אחרת.
הטעות העיקרית הינה דווקא בתחום היצירתי, כי טועה מר זך בסברתו שהוא אדון ליצירתו לאחר שחתם עליה והעבירה לאוויר העולם החיצוני ל-ד' אמותיו המצומצמות. כי אז, לאחר, יצירתו היא נחלתו של הכלל, כולל אויבי ישראל, וכולל - להבדיל - המתנחלים מיישבי הארץ שנואי נפשו.
אין הוא רשאי ואין הוא יכול לשלוט בתפוצת יצירתו, ואם אינה מצויה שם - מעבר לאיזה קוו ירוק שאבד עליו הכלח - הרי זה לא משום התנגדותו, אלא נעוץ ברמה ובתוכן של היצירה עצמה.
באותו אופן - שופט אינו יכול לשלוט בפסק דין היוצא מתחת ידו, מחוקק אינו יכול לשלוט בתקנה ובפרשנותה לאחר שנחקקה, צייר לא שולט במשמעויות יצירתו אף על-פי שהוא יכול פיזית לומר מהן כוונותיו באותו ציור (לא שואלים אותו), וסופר לא יכול לכוון לאן תגיע יצירתו ומתי היא תגיע לשם, בעצם, לכאן.
ועוד משהו: נדמה לי כי הטעות הזו הינה תולדה של תחושת גדלות יתר, אדנות, יהירות, עליונות, טוטאליות, צדקנות.
בקשר לאופציה שאותה הוא פספס (להישאר באנגליה ולא לעלות לארץ) - לא ברורה אמירתו עד תום:
וכי באמת ובתמים עלייתו ארצה הייתה מותנית במפלגת השלטון ובקו המדיני שיינקט - או שמא היה ציוני ממש, אשר שאף וכמה למדינת היהודים, שנרדפו בכל העולם הנאור עד חורמה, כולל בריטניה, כולל עד היום - לרבות יהודים "טובים" שזה מכבר זנחו את יהדותם?
ראוי שהמשורר יבהיר את דבריו.
