כשאני קורא את מאמריו של נחמיה שטרסלר בנושאי חקלאות והתיישבות אני תוהה עד כמה פרשן כלכלי בכיר, המוחזק בידי רבים כאורים ותומים בעניני כלכלה, יכול לכתוב ו"לפרשן" במנותק מהעובדות בשטח.
בשנים האחרונות, כל תופעה מטארולוגית או הידרולוגית מוסברת כאשמתם של החקלאים. גם עכשיו אם מתכוונים לפתוח את סכר דגניה זו הזדמנות מצוינת להשתלח בחקלאים.
שטרסלר מבטיח לקוראיו שאם יעלו את מחירי המים לחקלאים תפתרנה כל בעיות המים של מדינת ישראל כי החקלאים "מבזבזים" כיום הרבה מים. דבריו הם התגשמות חזונו של ג'ורג' אורוול באיחור של עשרים שנה: "השקר הוא האמת, והאמת היא השקר".
בפועל, החקלאים הם היחידים במדינת ישראל שקיצצו בצריכת המים שלהם ב-6 השנים האחרונות בעקבות משבר המים. מדי שנה הם נדרשו בכפייה להוריד 40%-50% ממכסת המים שלהם בהוראת נציב המים.
חקלאים שחרגו מהמכסה המקוצצת נקנסו בסכומים גבוהים. האם יש עוד אזרח, מפעל תעשייתי או בעל גינה שיכול להציג קיצוץ בסדר גודל כזה רק בגלל משבר המים? האם יש עוד מישהו שתרם תרומה כה גדולה לכך שמדינת ישראל לא התדרדרה למשבר מים אמיתי עד מחסור במים בברזים? אפילו השנה, כשמצב מאגרי המים טוב, אנו נדרשים לקצץ ברוב חלקי הארץ 38.5% ממכסתנו.
בזכות העובדה שהחקלאים ויתרו על אמצעי הייצור המרכזי שלהם, שטרסלר יכול להרוות את גרונו בכוס מים בין כתיבת פסקה אחת לשניה במאמריו. עצוב לראות שבמקום הערכה אנו מקבלים יריקה גדולה בפרצופנו.
בדבר אחד אנו שותפים לדעתו של שטרסלר: יש פתרונות שכדאי לבצע בעדיפות גבוהה יותר מיבוא מים מטורקיה או הקמת מתקני התפלה. הפתרון המתבקש הוא לא ייבוש החקלאות שהקמנו בעמל של שנים, אלא הקמת מתקנים להשבת מי קולחין וניצול מלוא הפוטנציאל הקיים בתחום זה במדינת ישראל.
ולסיום, בשנים האחרונות שמנו לב לתופעה מדהימה. כל מאמר של שטרסלר הוא באופן מפליא הסנונית הראשונה בדרך לגזירה חדשה שמכינים אנשי האוצר בחדריהם. בבחינת הכשרה ראשונית של דעת הקהל ומקבלי ההחלטות. לא נותר לנו אלא לחכות ולראות מה הם מתכננים לנו כעת.
