האם יכול להסתמך מבוטח שרכבו ניזוק על חוות-דעתו של שמאי שהוזמן מתוך רשימה שהכתיבה לו חברת הביטוח? האם אותו שמאי, אליו מופנים רבים על-ידי חברת הביטוח, יכול גם להיות איש מקצוע אובייקטיבי ובלתי תלוי לחלוטין? ספק רב. מי שנפגע ממצב הדברים, בסופו של יום, יהיה תמיד המבוטח.
סוד גלוי הוא, לכל העוסק בתחום ביטוחי הרכב בישראל, כי הפערים בין חוות-דעתם של שמאי "החוץ" של חברות הביטוח (שמאים הנמנים על רשימותיהם) לבין שמאים אחרים (שאינם נמנים על הרשימות המוכתבות על-ידי חברות הביטוח), מגיעים במקרים רבים לעשרות אחוזים ואף למעלה מכך. לא לחינם מעדיפות חברות הביטוח להפנות את המבוטח לרשימת שמאים מוגבלת ולא ליתן בידו את הבחירה בין כל שמאי הרכב. שמאי הנסמך לצורך ייצור הכנסתו על מקור הכנסה עיקרי (גם אם לא מקור הכנסה יחיד) אינו יכול גם להיות איש מקצוע בלתי תלוי בעת ובעונה אחת.
מזה תקופה ממושכת נאבקים שמאי הרכב בישראל על עצמאות שיקול דעתם המקצועית. עד כה נראה, שללא הצלחה רבה. כוחן הכלכלי הרב של חברות הביטוח אינו מאפשר לשמאים רבים לסרב להופיע ב"רשימות" משעה שהדבר הוצע להם ולאחר מכן כבר ייאלצו אותם שמאים לקחת בחשבון את שביעות רצונו של הלקוח האמיתי שלהם - הוא חברת הביטוח. אם יהיה ממוצע נזקי הרכב שיקבע על-ידי אותם שמאים גבוה מדי, קרי: יציעו פיצוי נכבד מדי למבוטחים - עשויים הם להיגרע מהרשימה. אין לצפות מבעל מקצוע שאמור לעשות מלאכתו באופן אובייקטיבי וחסר פניות לעשות כך בתנאים אלה.
בהליך שנודע לימים כ"בג"צ השמאים", ניסו איגוד שמאי ביטוח בישראל והמועצה הישראלית לצרכנות לשנות הסדר שהונהג על-ידי חברות ביטוח בתחום השמאות של רכב שניזוק בתאונה. לפי ההסדר, שמאות כזאת, שהיא תנאי מוקדם לתשלום תגמול למבוטח על-ידי חברת הביטוח, נעשתה במקרים רבים על-ידי שמאי בית, כלומר שמאים שהינם עובדים של חברת הביטוח. נקבע, בין היתר, כי מדינת ישראל, כמו מדינות אחרות, הפכה למדינת רווחה כ"לקח שנלמד מן המדינה המתירנית (laissez faire) של המאה ה-19. המדינה המתירנית הותירה את הזירה הכלכלית להתמודדות בין הספק לבין הצרכן וכן גם להתמודדות בין המעביד לבין העובד על בסיס של חופש חוזים רחב מאוד, כמעט ללא מעורבות של המדינה. התאוריה היתה שכוחות השוק, ובעיקר כוחות של היצע וביקוש, יספיקו כדי להסדיר כראוי את היחס בין כלל הספקים לבין כלל הצרכנים, ללא צורך במעורבות של המדינה. אך התוצאה היתה ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב. המסקנה המעשית היתה כי המדינה המתירנית והעיקרון של חופש חוזים כמעט בלתי מוגבל נכשלו.
במקום המדינה המתירנית התפתחה, בעיקר באירופה, מדינת הרווחה (welfare state). מדינת הרווחה שמה לעצמה מטרה לקדם את הרווחה של כל האוכלוסיה, ובמיוחד לקדם את הרווחה של שכבות חלשות באוכלוסיה. מטרה זאת כללה אספקה של שירותים ומצרכים חיוניים בתנאים סבירים... לצורך זה נחלצה המדינה במהלך המאה העשרים לחוקק כללים ולהקים מוסדות לפיקוח על אספקת שירותים ומצרכים לציבור...".
בית-המשפט הוסיף וקבע כי "...הטענה שראוי לרופף את הפיקוח על הביטוח כתוצאה טבעית ורצויה של הנטייה לעודד שוק חופשי, אינה נכונה מבחינה עניינית. להפך, יש מקום לטענה שדווקא השינוי שהתרחש לאחרונה באופי המדינה, ברוח השוק החופשי, מגדיל את חשיבות הפיקוח. חופש אינו הפקרות, לכן התפרקות המדינה מן התפקיד של ספק שירותים ומצרכים צריכה להיות מלווה בפיקוח על אספקת שירותים ומצרכים על-ידי המשק הפרטי. השוק החופשי נותן הזדמנות למשק הפרטי לצבור כוח כלכלי רב. גם כוח כלכלי עלול להשחית. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית, שאפשרה לכוח כלכלי לגרום, תחת הסיסמה של חופש, הרבה עושק ועוול. דווקא בתנאים של שוק חופשי נדרשת המדינה להגן על חלשים. במסגרת היחסים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים, החלשים הם המבוטחים".
בהתייחסו לכשל המבני הקיים בשוק הביטוח, קבע בית המשפט כי
"כמה סכנות אורבות לתכלית הפיקוח, כלומר להגנה על המבוטחים. סכנה אחת נובעת מעצם המבנה המוסדי של הפיקוח. הפיקוח על הביטוח הופקד בידי משרד האוצר. המפקחת על הביטוח היא גם הממונה על שוק ההון והחיסכון. הפיקוח על הביטוח הוא חלק מאגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון. מבנה זה נובע, כנראה, מן הצורך לפקח על ההון של חברות הביטוח, בין היתר כדי להבטיח את היציבות הפיננסית של חברות הביטוח.
אולם יש לזכור, הפיקוח על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח אינו אלא אמצעי להשגת התכלית העיקרית של חוק הפיקוח, כלומר, ההגנה על המבוטחים... אכן, המפקחת חייבת לשמור על איזון ראוי בין שיקולים של שוק ההון לבין שיקולים של הגנה על המבוטחים. אך השיקול העיקרי, אפשר לומר השיקול האולטימטיבי, הוא הגנה על המבוטחים. חשוב להדגיש זאת משום שעצם המבנה של הפיקוח, כחלק מאגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון, מעורר חשש כי במתח שבין ההגנה העקיפה על המבוטחים, באמצעות השמירה על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח, לבין ההגנה הישירה על המבוטחים, באמצעות הפיקוח על תכניות הביטוח, יופר האיזון הראוי ותיחלש ההגנה הנדרשת על המבוטחים בגלל שיקולים של שוק ההון עד כדי פגיעה בתכלית העיקרית של חוק הפיקוח...
...העדיפות, הנמוכה יחסית, הניתנת להגנת המבוטחים בדרך של התערבות בתנאי הביטוח, באה לידי ביטוי גם בכך, שהמפקח כמעט שאינו פועל להפצת מידע בין המבוטחים על זכויותיהם ועל ההגנות המוענקות להם בחוק.
...זה מספר שנים שהמפקח על הביטוח הוא גם הממונה על שוק ההון, וייתכן שערבוב תחומים זה תורם להזנחה מסוימת בשטח הביטוח. מן הראוי היה להפריד את התפקידים ולהעמיד לרשות הפיקוח על הביטוח את התקציב, ובעקבותיו גם את כוח האדם הנחוץ, כדי לשמור כראוי על האינטרסים של ציבור המבוטחים.
...סכנה נוספת לתכלית של הגנה על המבוטחים נובעת מן המבנה החברתי של הפיקוח. הפיקוח מחייב קשר שוטף בין המפקחת על הביטוח, מצד אחד, לבין יתר הגורמים בתחום הביטוח, ובעיקר חברות הביטוח והמבוטחים, מצד אחר. אולם ציבור המבוטחים, ובכלל זה המבוטחים בביטוח רכב, אינו מאורגן. הוא אינו מקיים קשר, כציבור, עם המפקחת. הצרכים שלו וההשפעה שלו כציבור עשויים לבוא לידי ביטוי בדרך עקיפה, כגון באמצעות תלונות אישיות של מבוטחים נגד חברות ביטוח. אך הדעת נותנת שאין זו דרך יעילה.
לעומת זאת, חברות הביטוח, לפחות החברות הגדולות השולטות על חלק גדול מנפח הביטוח, הן גופים חזקים מבחינה כלכלית, מאורגנים היטב, לחוד וביחד, ומנוהלים על-ידי מקצוענים. הן מקיימות קשר שוטף עם המפקחת על הביטוח. יש להן גם עניין משותף: השמירה על היציבות הפיננסית של החברות. במצב זה מתעורר חשש כי יופר האיזון הראוי שבין השמירה על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח לבין הפיקוח על תכניות הביטוח, והתכלית של הגנה על המבוטחים תיפגע".
כתוצאה מהביקורת שנמתחה ב"בג"צ השמאים" על מוסד "שמאי הבית", נאלצה המפקחת על הביטוח לקבוע הסדר חדש, שיהא בו כדי להגן על המבוטחים. בחוזר המפקחת שהתייחס לעניין, נקבע הסדר לפי אותו הסדר הוחלף מושג "שמאי הבית" במושג "שמאי חוץ". אותם שמאים אינם עובדי חברות הביטוח, אך נכללים ברשימה מצומצמת שאלה בחרו לעצמן. כדי להפחית יחסי התלות שבין "שמאי החוץ" לחברות הביטוח נקבע, כי חלקן של חברות הביטוח שהכנסות אותם שמאים לא יעלה על 25% וכי חברות הביטוח תידרשנה לקבוע "שמאי חוץ" לכל 3,500 כלי רכב מבוטחים.
דא עקא, שהלכה למעשה לא השיג ההסדר את מטרתו ו"שמאי הבית" המקבלים תלוש שכר בסוף החודש (שכירים) הפכו למעשה "שמאי בית", המנפקים חשבוניות בסוף החודש ("עצמאיים"). בשנת 2002 היו בישראל כ-2 מיליון כלי רכב מנועיים. לפי היחס שקבעה המפקחת, אמורים היו להיות למעלה מ-500 שמאי חוץ אשר ייכללו ברשימות חברות הביטוח. מספר שמאי החוץ בשוק הביטוח בישראל כיום אינו מתקרב למספר זה, ולרוב יקבל מבוטח אשר ייצור קשר עם מבטחת הרכב שלו רשימה שאינה עולה על כמה שמאים בודדים.
חמורה עוד יותר העובדה שאין כל אפשרות פיקוח חוקית על הרכב הכנסותיהם של השמאים - דבר ההופך את ההסדר לחסר תוכן. הדין במדינת ישראל אינו מאפשר למפקח על הביטוח לדרוש, לקבל מידע ולדעת איזה חלק מהכנסותיו של השמאי מקורו בחברות הביטוח ונראה כי הכללים שנקבעו מופרים בריש גלי.
לא מן הנמנע, כי בשנים הקרובות אף ניתקל בתביעה של "שמאי חוץ" כנגד חברת הביטוח לתשלום פיצויי פיטורין לאחר שזו חדלה מהתקשרותה עמה. זאת, מאחר ותלותם של מרבית "שמאי החוץ" בחברות הביטוח הכוללות אותם ברשימותיהן הינה רבה. מן הראוי היה, כי המפקח על הביטוח יעשה מעשה ויחדל מקביעת הסדרים מלאכותיים, מאולצים וחסרי תועלת לציבור המבוטחים. ראוי הוא כי מבוטח יבחר שמאי כראות עיניו וכי חברות הביטוח תידרשנה להעמידו על זכותו לעשות כן ואף לספק לו רשימה מלאה של כלל שמאי הרכב ללא סייגים, "המלצות" או הפניות כדי שיוכל הוא ורק הוא לבחור מתוכה.
לאחרונה, אף הלכו חלק מחברות הביטוח רחוק יותר. כך הוצע למשל לחלק ממוסכי "ההסדר" של חברות הביטוח(!) לבצע הלכה למעשה שמאות "עצמית" ללא שמאי הנוכח במקום (לעיתים תחת הכותרת "הצעת מחיר") לשם פיצוי המבוטחים "במהירות". למותר לציין של"מוסכי ההסדר" כמו גם ל"שמאי החוץ" יש "בעל-בית" לפניו נדרשים הם ליתן הסברים בסופו של יום. להבדיל ממוסכים ושמאים אחרים, אותו בעל-בית" אינו המבוטח.
מה בכל זאת כדאי לעשות? לשמאי הרכב כדאי בהחלט לשקול את דרכם בטרם ייאלצו להפוך לבסוף כולם ל"שמאי בית" בעל כורחם. למבוטחים כדאי לעמוד על בדיקת רכבם דווקא על-ידי שמאי שאינו נמנה על הרשימה שמוסרת להם חברת הביטוח או על השמאים ה"מומלצים" על-ידה. גם אם לשמאי עצמאי תידרשו לשלם מכיסכם (עד שחברת הביטוח תשלם לו את שכרו), הרי ההפרש בין חוות-הדעת של שני סוגי השמאים מגיע במקרים רבים לאלפי שקלים.
כדאי להימנע מחתימה על כתב "ויתור וסילוק" שמסופק לכם על-ידי חברת הביטוח (לעיתים מאחורי השיק המועבר לכם) ושמשמעו עלול להיות כשמו - ויתור מוחלט ומלא על כל טענה עתידית - גם אם תגלו שנזקיכם גבוהים הרבה יותר מאלה שנקבעו. גם אם חברת הביטוח עומדת על זכותה לבדיקת הרכב על-ידי שמאי מטעמה כדאי יהיה לכם להזמין למקום שמאי נוסף מטעמכם. עלות אותו שמאי תשתלם במרבית המקרים גם אם קניתם בכך רק את השקט הנפשי שלכם.
כדאי לזכור שמדובר בכלי-רכב העלולים להפוך לקטלניים. "התפשרות" על טיב או איכות תיקון הרכב (גם אם באמצעות קביעת רמת מחירים נמוכה מדיי למוסכים על-ידי השמאי) עלולה לעלות ביוקר גם בנפש.
______________________
המחבר הינו עו"ד, חבר ועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין.
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
