אתה יכול להקפיא, אתה יכול להפשיר. אתה יכול לאדות. אתה יכול להתאדות. אתה יכול הכל. אתה כל יכול, אבל – אדוני ראש הממשלה – תפסיק להסס ותתחיל למשול.
תפסיק להביט לצדדים, תפסיק לפחד, תפסיק לעשות חשבונות פוליטיים קטנים, קטנוניים. תפסיק לנהל חשבונות. תפסיק לחסל חשבונות.
תפסיק לשחק בנדמה לי. בכאילו. במה היה קורה אילו. קח אוויר ותתחיל לעשות. זוהי המשמרת שלך, אדוני. זו שעתך. אם לא עכשיו – אין מתי.
אחת לחודשים אחדים אתה נוסע לארצות הברית. ממריא. מרחף. נוחת. משמר כבוד מקבל את פניך. אתה נכנס אל לימוזינות ויוצא מהן אחר כבוד. מתקיימות לכבודך סעודות מלכים. אתה מרגיש בעננים. אבל אתה לא יכול להמשיך כך, כבודו. הבועה תתפוצץ.
אתה יכול לעשות כל מה שאתה חושב שנכון וחיוני. כל מה שדחוף, בוער, אינו סובל דיחוי. אבל אתה חושש. אתה ירא. ואתה מתחשבן. קורא – כך כותבים הכותבים - כל מילה שכותבים עליך. חשדן מטבעך, אתה מפצל את הקשב, וכעכביש השולח את קוריו מתפשט לכל מקום. ורק העיקר חסר. ההחלטה. המעשה המתחייב ממנה.
זו שעתך, אדוני. והיא אוזלת. לא נותרו עוד גרגרים רבים בחלק התחתון של שעון החול. בזה אחר זה הם נגרעים, ואתה אינך עושה דבר. ממריא. טס. נוחת. ושוב ג'ורג' מיטשל. ושוב
הילרי קלינטון. ושוב ועידת הנשיאים. ושוב הנאומים. האנגלית המהוקצעת, המשובחת, המצוחצחת. אין עליך בנאומים. אין כמוך. אבל הכל – מילים, מילים, מילים.
בתוך תוכך, עמוק בפנים, אתה יודע: הממשלה הזו לא הולכת לשום מקום. מהרסיה ומחריביה יושבים בתוכה, אחדים מהם בתפקידים בכירים. הם בולמים אותך. הם מסנדלים אותך. הם מקפיאים אותך. הם משתקים. הם מנוונים. הם לא יתנו לך לזוז לשום מקום. הם מחשקים אותך. הם לופתים אותך. אבל אתה לא יכול – אולי לא רוצה – להיפטר מהם. אתה באזור הנוחות שלך, אדוני, גם אם אתה חש אי-נוחות. אתה יודע שאתה יכול לעשות את המעשה הנכון, המתבקש, החיוני, ההכרחי. אבל אתה מפחד. זה לא הם שמ-פ-ח-ד-י-ם. זה אתה, אדוני. ממה אתה מפחד? ממי?
הגורל והמצביעים קלעו אותך אל שעה היסטורית, שבה אתה יכול – עדיין, אף שמאוחר – להירשם כאחד מגדולי המנהיגים שהיו לנו. אם תרצה. אם תפסיק להסס ותתחיל להחליט. ולעשות. אולי אתה לא בנוי לשלם מחירים על בחירות. אולי אינך מקורץ מחומר שממנו קרוצים מנהיגים. אולי אנחנו דורשים ממך דרישות שאתה לא מסוגל למלא אותן. אולי. אבל אולי לא.
חובת ההוכחה עליך. הפסק לדשדש. הפסק למסמס. הפסק למזמז את הסיכוי. עכשיו זה "זמן הכסף" – המאני טיים – של תקופת כהונתך, אדוני ראש הממשלה. בידיך הבחירה: האם להירשם בארכיון הזיכרון של העם היהודי ושל מדינתו, או להיגנז בגנזך השכחה שלו. אם לא עכשיו – לעולם לא. לא אתה.
