כשמדינות וארגונים כמהים לבשורות טובות בתחום מניעת התפוצה הגרעינית, הם עשויים להתעלם מהעובדות כהווייתן או לפרשן באופן מוטעה באורח אופטימי. מצב זה, בתורו, יוצר את הרושם כי עדיין יש זמן לעצור בצורה יעילה את הייצור של חומרים בקיעים המשמשים בתהליך הייצור של נשק גרעיני.
קחו למשל את המקרה של אירן. עוד בטרם הפיצה סבא"א ב-23 בנובמבר את הדוח התקופתי שלה על אירן למדינות החברות, התקבלו דיווחים רבים על כך שהאירנים נאבקים בסיבוכים בהפעלת סרכזות (צנטריפוגות) הגז במפעל להעשרת אורניום שבנתנז. אחדים ייחסו את העיכובים לווירוס תולעת רב העוצמה (Stuxnet) שהתברר כיעיל מאוד בשיבוש פעולתם של ממירי החשמל, רכיבים חיוניים בפעולת סרכזות הגז. אחרים ייחסו את הקשיים לאתגרים אינהרנטיים בהפעלת המכונות המיושנות מדגם P-1. דעה זו זכתה לחיזוק במשפט שהופיע בדוח (בהערת שוליים), ולפיו הזנת סרכזות הגז בתרכובת של אורניום הקסה-פלואוריד הופסקה ב-16 בנובמבר. עם זאת, המשפט הבא בהערת השוליים היה מרגיע הרבה פחות, וציין כי ההזנה חודשה שישה ימים מאוחר יותר.
באותו היום שבו פורסם הדוח, פרסם המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS) ניתוח של דוח סבא"א המצביע על כך כי בתקופת הדיווח הגבירה אירן את יעילותה התפעולית בכל מדד כמעט. מספר הסרכזות המעשירות אורניום נמצא כמעט בשיאו; הזרמת חומר ההזנה לסרכזות ההעשרה נמצאת בשיאה, וכך גם קצב הייצור של האורניום המועשר לרמה של 3.5%. קצב תהליך ההעשרה מרמה של 3.5% לרמה של 20% יציב למדי, חרף הדגם המיושן של הסרכזות. אף על-פי שמדובר כאן בהפעלה בקנה-מידה קטן, האירנים מסוגלים לשדרג את התהליך ולהגדיל את היקפו בתוך זמן קצר. מאחר שהישג זה הוא כפסע מהשגת אורניום מועשר בדרגה צבאית - מצב עניינים זה אינו יכול להוות מקור לאופטימיות.
דוח סבא"א על פעילויותיה הגרעיניות של סוריה פורסם באותו היום שבו פורסם הדוח על אירן; גם לתוכן דוח זה לא ניתן להציע פרשנות חיובית. בנוסף לפיקוח סבא"א החוזר המתעכב באתר אל-כּיבָּאר המופצץ, נותרו לסבא"א שאלות ללא מענה ביחס לפעילות הגרעין הסורית. כמו-כן, מבקשת סבא"א לקבל מידע על אודות הפעילות הסורית בחומס, שם יש לסוריה מפעל ניסיוני להפקת תרכובות אורניום, הניתנות להמרה לחומרי הזנה לפעילות גרעינית מגוונת, לרבות לשם ייצור דלק לכור גרעיני וחומרי הזנה לתהליכי העשרת האורניום. בתגובה, ציינה סוריה, כי הפעילויות בחומס אינן נכללות בהסכם הפיקוח שלה עם סבא"א. יש קולות הקוראים לסבא"א לדרוש פיקוח מיוחד בסוריה; ביקורת שכזו עשויה לסייע בפתרון סוגיות העומדות ותלויות. עם זאת, ספק רב אם סוריה תיענה לדרישה שכזו, וספק רב אם מועצת הביטחון תעשה משהו בעניין אם סוריה לא תיענה.
רגל נוספת של העכביש (או, אולי ההידרה) הגרעיני שנחשפה לאחרונה, היא העובדה כי ל
קוריאה הצפונית מתקן פעיל להעשרת אורניום ביונגביון, הכולל סרכזות מדגם מתקדם. כמו-כן, ישנם דיווחים על כך שקוריאה הצפונית מקימה כור מים קלים. הדלק לכור כזה חייב להתבסס על אורניום מועשר, וזו אולי סיבה נוספת לתוכנית ההעשרה של מדינה זו. האם נחשף ההיקף המלא של התוכנית? לא בהכרח. על-פי כמה הערכות, קצב הקמתו המהיר של המתקן הנוכחי לא היה מתאפשר ללא פעילות בהיקף מלא במקום אחר. שאלה אחרת נוגעת למקורו של הדגם המתקדם של סרכזות הגז. סביר להניח שסרכזות גז אלה הגיעו מפקיסטן, שכן כיום זוהי המדינה היחידה העושה שימוש בדגמים המתקדמים של סרכזות גז, אשר תהיה מוכנה לייצאן לקוריאה הצפונית. בנוסף להיותה של תוכנית זו מדאיגה לכשעצמה, הפוטנציאל להפצה מהווה סיבה לחשש רציני, בפרט בהתחשב בסיוע הקודם לסוריה. אין להניח שסוריה זנחה את שאיפותיה הגרעיניות בעקבות השמדתו של הכור הגרעיני שלה בשנת 2007.
מדינה נוספת שעלתה לאחרונה לכותרות היא מיאנמר (בורמה). אף כי לא התגלו ראיות מוצקות המספקות אישוש לשאיפותיה הגרעיניות של מדינה זו, יש לפקוח עליה עין. החשש באשר למיאנמר מצטרף להתפתחות האירונית הקרובה, ולפיה ב-1 בינואר 2011, תעמוד פקיסטן בראש מועצת הנגידים של סבא"א. המפיצה הגרעינית הגדולה ביותר, שסייעה לאירן, ללוב וקרוב לוודאי לקוריאה הצפונית (בתוכנית ההעשרה שלה), תהיה לפיכך מופקדת על הפיקוח על אי-ההפצה הגרעינית בכל רחבי העולם.
ובינתיים, מה נעשה ביחס למצב באירן? אין ספק כי מעט מאוד. קרוב לוודאי שלעיצומים השפעה קשה על אירן, על-אף שסין מפחיתה את הלחץ, ורוב רובו של הסחר של אירן עם העולם ממשיך להתקיים. חרף לחץ בינלאומי גובר, אירן לא הפגינה נכונות כלשהי לבצע פשרות בסוגייה הגרעינית. העמדה האמריקנית מתמיהה במיוחד, שכן הנשיא עדיין דבק ברעיונות של הידברות (engagement), בשעה שתמיכת הציבור והממשל ברעיון זה דועכת בהתמדה. האירנים לועגים למערב, מתווכחים על המקום ועל מועד השיחות, ורומזים כי תוכנית הגרעין לא תידון. היעדר תגובה אמריקנית ביחס לפיתוח הגרעיני של קוריאה הצפונית מדאיג לא פחות.
לפיכך, הסיכויים לעצירת פעילויות הייצור וההפצה של כמה מהמדינות המסוכנות ביותר בזמן הקרוב - קלושים, במקרה הטוב. קיומה של תוכנית פעולה הגיונית בולט בחסרונו. משחק על זמן הוא טקטיקה שכל הצדדים המעורבים נוקטים בה, המדינות המפיצות מצד אחד, והמערב, בראשות (או שלא בראשות) ארצות הברית, מצד שני. הצהרות המנהיגים הפכו לריקות מכל תוכן משמעותי, ותורמות להתפתחות מצב עניינים מדאיג זה.
