בעצם שבועות, חודשים ושנים אלה, מתחוללת הסתה נוראה נגד אוכלוסיה יהודית לגיטימית לחלוטין; לאסוֹר עליהם לגור היכן שהם חפצים, לאסור עליהם לבנות את בית חלומותיהם, כמעט לאסור עליהם להוליד ילדים, איסורים מכל הבא ליד, והסתה איומה לצידם.
ההסתה, ברור היכן היא, היא לא מסתתרת; "בגלל היהודים הללו נמנע מאיתנו השלום! בגלל היהודים הללו אנו נידונים למלחמת נצח! בגלל היהודים הללו כל דבר רע לנו ! הסתה במלוא מובן המילה!"
טיעונים כאלה לו היו נשמעים במדינות אירופה, מובן שהם היו אנטישמיות מזוקקת, אלא שאירופה לא צריכה בדור הזה להפיק אנטישמיות משלה, היא פשוט צועדת צעד אחד אחר המסיתים מבית, בֵּית ישראל, וכמו ידיה נקיות. ידיה אולי כן, ידי המסיתים כאן לא ולא!
המסיתים הם שרים בממשלת ישראל 2010, חברי כנסת דהיום, עיתונאים, סופרים, שדרני רדיו, שחקני תיאטרון - אלו בעיקר. למעשה, הם נווטי מדינת ישראל המימסדית-פוליטית ויותר מכך נווטי עם-ישראל הסורר. לא משנה מיקומם הפוליטי, ממקומם ליד ההגה המנותק מגוף העם ומחובר לגופם, הם נווטים משוכללים להסתה, הסתה המכוונת אך ורק כנגד יהודים.
את מסע ההסתה והאנטישמיות העולמי מובילה ישראל, לא כולה כמובן, אך ורק נווטיה לעיל!
לכן זה טבעי שהמסיתים הנ"ל מתפוצצים על הרבנים שאוחזים בכלי נשקם ממש, אותם כלים שאנשי העניבות, כה שיכללו אותם; חרמות, הצבעה באצבע, הוצאה מהציבור העיקרי, צביעת אזרחים בצבע שלילי וכד'. האמת הגזמתי, הרבנים הם לא טורפים כמו אנשי העניבות, הם פירסמו כתב הזהרה ספציפי מאוד; לא למכור ולא להשכיר ותו לא. אין במינשר שלהם הרס, גירוש, חרמות וכד', יש להם עוד ללמוד פרקים רבים בהסתה, לרבנים הללו. מובן שאין במינשר הרבני הסתה משתלחת בת עשרות שנים, כותרת אחת בעיתון לא מחאה להם כפיים, יחצני"ם לא שיווקו אותם, עיתונאים לא חייכו בהנאה וחיככו ידיים למראה הטרף. פשוט ישבו וכתבו מינשר מדם ליבם, מינשר כואב, מזהיר, הנובע לטעמי מתחושתם ותחושת רבים שמלחמת השחרור ההיא, 48', לא תמה עדיין, רק פניה השתנו והיא הפכה ליותר ערמומית ומסוכנת. מלחמת השחרור היהודית היא למעשה סידרה של קרבות עד ימינו אלה, שעל קרב אחד, הקרב האזרחי על האדמה והבית, כמו איבדנו את הלהט הציוני, שהוא ורק הוא, הכח האמיתי לניצחונות ההם ולניצחונות להבא.
לכן אם עסקינן במסיתים, הבה נביט לפרטים בצמרת שלנו, היא מפעפעת שם, קשה, קנאית, זדונית, מרשעת ואפילו סתם טיפשה ומסוכנת. מיקומה על הגבול הדק בין פוליטיקה חלשה למסיתים חזקים, מעיינותיה ממערכות תקשורת וממסדרונות מימשל, לא הופך אותה ללגיטימית, נהפוך הוא, היא מסוכנת יותר. רק רועה יכול להרֵע לכבשיו, הכבשים התמימות לא מרגישות מאויימות ע"י הרועה ואם כן, אז מאוחר מידי עבורן.
מינשר הרבנים הוא אפוא דף מהוסס ותמים של דרדקי כיתה א' שבדרך פלא המורים מפחדים מהם שיהפכו כמותם, ואז באמת הכל יהיה רע.
