תום פרידמן צודק, בפעם הראשונה בחייו

התגלמות הברנז'ה האמריקנית היא כיום בעל הטור תום פרידמן הכותב, ומכתיב, מדפי הניו-יורק טיימס, את מה שעל העולם הנאור לחשוב. ואל יקל הדבר בעיניכם שפרידמן משחק גולף עם הנשיא אובמה, כיוון שאין כמו משחק זה לקרֵב רעים ולהרחיק אויבים. אובמה לא הזמין מעולם את נתניהו או את אהוד ברק למשחק גולף.

את פרסומו קנה פרידמן בכיסוי עיתונאי של הטבח בסברה ובשתילה, ואת אומץ ליבו הפגין כאשר התפרץ ללשכתו של האלוף אמיר דרורי וצווח עליו את האמת היהודית-צדקנית שלו. מאז הולך תום מחיל אל חיל, חובט בשבט לשונו ובמקלדתו בעיקר בישראל המסרבת לנהוג כעצת הברנז'אי הגדול מכולם.

מהם הסימנים הבדוקים לעיתונאי גדול בברנז'ה? סימן אחד הוא הכיסוי הניתן להגיגיו בתקשורת הישראלית הממוסדת, מידיעות אחרונות ועד לסניף של הארץ בגלי צה"ל. תום פרידמן הוא הגדול מכולם, למרות שעיתונו זוכה לתפוצה קטנה בהרבה מזו של הוול-סטריט ג'ורנל. סימן נוסף הוא הסיכוי האפסי שהמסקנה שאליה יגיע לאחר דיון בעובדות אמיתיות, תעלה עמהן בקנה אחד. ברנז'אי בדוקאי הוא זה שמסקנותיו הפוכות לחוט המחשבה שהוא עצמו טווה. גם בזאת מוביל פרידמן בגדול.

רפובליקת הבננות מתמרדת

בפסקה הראשונה למאמרו "בדיקת מציאות", שבה מלין פרידמן על כישלון הממשל האמריקני לסחוט מישראל 3 חודשי הקפאה תמורת שוחד נאה של 3 מיליארד דולר ומטוסים מתקדמים, וקובע כי "הדבר מבהיר עד כמה התנתקו ההנהגות של הרשות הפלשתינית ושל ישראל מן המציאות" - מדגים תום היטב את העיקרון של היפוך המסקנות. בעוד שהמציאות כפי שרואה אותה פרידמן היא כי ישראל היא רפובליקת בננות שתעשה הכל תמורת שוחד, הרי שבפועל ישראל דווקא ויתרה על השוחד. היות מציאות הפוכה מלמדת רק על דבר אחד: שמנהיגות ארה"ב היא זו המנותקת מן המציאות.

אלא שכאן קורה לפרידמן משהו. בפעם הראשונה בחייו הוא מקשר בין סיבה לבין מסובב, בין הסכין לבין הדם הפורץ מן העורק. ישראל, אומר תום, "מכורה" לתמיכתה ולאהדתה של ארה"ב, בדיוק כפי שהערבים, הקרויים בפי הברנז'ה פלשתינים, "מכורים" לאהדתה הבלתי מסויגת של אירופה ושל מדינות ערב. אמריקה, לטענת פרידמן, היא ספקית הסם המאפשר לשני הצדדים להתבצר בעמדותיהם. "לא ייתכן כי אנו נרצה בשלום יותר מן הצדדים לסכסוך עצמם, וזה בדיוק מצבה של אמריקה כיום", אומר תום בגילוי לב נדיר. "עלינו לעזוב אותם לנפשם... ושיחיו עם התוצאות".

האמת היא שתום מבין את הדברים בדיוק הפוך ממה שהם במציאות. במציאות האמיתית ממשלת ארה"ב תפקדה כאויב הגדול ביותר של ישראל, וכפתה עליה אלפי הרוגים במלחמות שאותן יכלה לנצח, או למנוע מכל וכל, והרשימה ארוכה: הטלת האמברגו על נשק במלחמת הקוממיות; כפיית הנסיגה מסיני אחרי מלחמת קדש; כפיית ההסכמה לקידום הטילים המצריים לתעלה עם סיום מלחמת ההתשה; התנגדותו של קיסינג'ר ליציאת יהודי בריה"מ; האיום נגד נקיטת מכת מנע לקראת מלחמת יום כיפור; הטלת האמברגו על נשק אחרי הפצצת האוסיראק; כפיית ועידת מדריד שקיבעה את ארגוני הטרור ליד שולחן הדיונים; והקשה מכולם: כפיית הגשת העזרה למלך חוסיין בספטמבר 1970 ועל-ידי כך מניעת הקמתה של מדינה פלשתינית בעבר הירדן - מהלך שקיבע את מלחמת הדמים ל-100 השנים הקרובות. במציאות האמיתית, ארה"ב היא הפטרון הגדול של התקוות הערביות למחיקת ישראל על-ידי מימון אונר"א ומימון אמריקני נדיב של גידול טבעי מואץ. אבל אי-אפשר לצפות מברנז'אי שיכיר בעובדות כפשוטן. המסקנה לפחות נכונה: אסור לישראל להתמכר לירוק האמריקני, ויש לחייב את הערבים לממן את עצמם, ולהפסיק לצפות לכיפוף ידיה של ישראל על-ידי הידידה הגדולה.

פרידמן ממשיך בגילוי הדעת והקשר בין סיבה לבין מסובב. אמריקה של היום אינה אמריקה של פעם. להמחאותיה אין למעשה כיסוי. בעת שישראל שוכרת את שירותיו של מטוס הכיבוי הגדול בעולם, מחסלות ערים אמריקניות את שירותי הכבאות שלהן. לאמריקה של היום אין 3 מיליארד דולר לזרוק על כיפופי הידיים ושיחוד הצדדים לשלום שאינם רוצים בו, כי זו הוציאה טריליונים במלחמות כושלות, ו-7 מיליארד דולר כדי ללמד שוטרים אפגאנים קרוא וכתוב. הם עדיין אנאלפבתים.

תום אינו מבין כיצד זה שישראל יכולה לוותר על 3 מיליארד דולר תמורת שימור ריבונותה. הוא שוכח כי סטנלי פישר קונה 3 מיליארד דולר כל חודש, בכסף ישראלי, רק כדי לשמר את שער הדולר! ו-20 מטוסי חמקן במחיר 120 מיליון דולר האחד קונה פישר תוך חמש דקות מ-75 מיליארד דולר עודפי מטבע חוץ השוכבים להם כאבן שאין לה הופכין במרתפי בנק ישראל. ולא במקרה תוקפת השכחה את תום בגילו הצעיר. העובדות דלעיל עלולות לקלקל לו את טיעונו המופרך כי ישראל היא רפובליקת בננות סרבנית.

פרידמן וקיסינג'ר - אחים

גילוי הלב והדעת של תום עולה מדרגה נוספת כשהוא תוהה כיצד, נגד כל היגיון פרידמני, סירב המשנה לארכיטרוריסט עבאס לקבל את הצעותיו של אולמרט לחלוקתן של הארץ ושל ירושלים? הרי ארה"ב היא ידידתו היחידה של העם הפלשתיני שיכולה לסחוט מישראל ויתורים כואבים, זועק פרידמן, וכיצד זה אינה נעתרת לבקשתו של הנשיא אובמה?

רגע רגע, תום - האם לא אמרת לפני רגע שאמריקה היא ידידתה היחידה של ישראל? הייתכן כי סתרת את עצמך בלהט זעמך הצדקני? שוב?

בעליית המדרגה הבאה מבין תום סוף סוף את המצב בהסבירו כי הסיבה היחידה המונעת מנתניהו לסיים את הסכסוך בחלוקת הארץ, היא הקושי שלו לרצוח את המתנחלים. לו היה מוכן להתמודד איתם, כלומר לירות בהם, כמו שעשה אייב לינקולן, היה זוכה לתמיכת הרוב השקט בישראל. כברנז'אי בדוק, הוא תמיד יודע מה רוצה הרוב השקט, גם אם במשאל העם הקרוי "בחירות" מתברר כי הרוב הדומם רוצה דווקא את ההיפך. תום גם מתרעם על עבאס המתקשה לרצוח את חמאס ואת קיצוני הפת"ח, למרות שלפי הערכתו המלומדת של פרידמן, הרוב השקט אצלו היה סומך את ידו על מלחמת אזרחים עקובה מדם.

רגע רגע, אבל הרי הייתה בין הפלשתינים מלחמת אזרחים, או יותר נכון מלחמת חמושים, וחמאס ניצח. אם כך, באיזה תוקף בכלל יכול עבאס לנהל מו"מ?

במדרגה הבאה נמצאות עובדות מופרכות לחלוטין. על-פי פרידמן, מצויים ביו"ש 2.5 מיליון ערבים חסרי זכויות אזרחיות - שני שקרים במשפט אחד. המספר מנופח פי-שניים ורק למעלה ממיליון ערבים מתגוררים ביו"ש והם אזרחי הרשות הפלשתינית, שלמוסדותיה הם הצביעו בבחירות חופשיות. אבל עם השקר יש גם אמת. פרידמן במאמרו כורך את ערביי ישראל עם ערביי הרשות הפלשתינית, ובכך הוא קובר קבורת חמור את המושג של "אזרחים נאמנים". לעתים כאשר מסתבכים בשקרים, יוצאת האמת לאור.

מהן כוונותיו האמיתיות של פרידמן? הוא מציג כעובדה את 4.5 עד 5 מיליון ערבים המחוזקים על-ידי מדינות ערב ואירופה אשר ששים אלי קרב נגד מספר דומה של יהודים, שלטענתו על ארה"ב פשוט לנטוש! זוהי עצתו של תום למזכירת המדינה האמריקנית: תני להם להתכתש. תני להם להביט האחד בעיני השני ולהבין את גורל חייהם המר שאותו ייאלצו לחיות במדינה אחת. לא לתת להם תירוצים לגרור את המו"מ. מ-ל-ח-מ-ה. רק כך הם יבינו את הצורך בחלוקת הארץ. להפסיק את ה"תיווך" האמריקני,כך יבואו היהודים הגאוותנים על עונשם על שלא צייתו למנהיג הדור, תום פרידמן.

תמלול ההקלטות משיחותיו של הנשיא ניקסון בבית הלבן מגלה כי הנרי קיסינג'ר, יהודי, התנגד למהלכים שיביאו לשחרורם של יהודי ברית המועצות מן הכלא הסובייטי, ואף אמר כי אם יבחרו הסובייטים להכניס את היהודים לתאי הגזים, אין זו מעניינה של ארה"ב. עושה רושם שפרידמן וקיסינג'ר הם אחים - יהודים שאיבדו צלם יהודי, וגם צלם אנוש.

ובכל זאת, לאחר ששיקר, סילף, עיוות ותפר את העובדות שתי וערב, מגיע תום למסקנה הנכונה. היהודים שבו לארץ ישראל כדי לשלוט בגורלם. כאשר גורלם נתון בידי הגויים - התוצאות ידועות. אם וכאשר תסתלק ארה"ב לחלוטין מעשיית ה"שלום", כמו שברחה מביירות, נמלטה מסומליה, נוטשת את עירק ומתכננת את המנוסה מאפגניסטן, תוכל ישראל סוף סוף לתקן את רשע איוולתו של קיסינג'ר ולעזור לערבים להקים מדינת לאום "פלשתינית" שבירתה עמאן. לא זו התוצאה שלה מצפה תום פרידמן ממקום מושבו בניו-יורק, אבל מה לעשות, שתום טעה פעמים כה רבות, וגם בפעם הזאת תהיה התוצאה הסופית הפוכה להיגיון הברנז'אי שלו.