בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
זכות לתבוע את חיסולה של ישראל. סאיב עריקאת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
האמת הפלשתינית שהשמאל טורח להדחיק
|
ב-10 בדצמבר פרסם סאיב עריקאת, זה שביוזמת ז'נווה מנסים לשווקו כפרטנר, מאמר ביומון הבריטי "גרדיאן" תחת הכותרת: "עניין השיבה של פליטי פלשתין". עריקאת אומר ברהיטות את מה שבשמאל הישראלי מדחיקים - ומסתירים מהציבור
|
|
|
|
|
סאיב עריקאת אומר דברי-אמת, ויש לכבדו על כך. הוא יריב ראוי ומר, הרבה יותר ראוי מערפאת ולא פחות מר ממנו. עריקאת אומר את מה שבני בגין שב ואומר כל העת: הסכסוך איננו על שטחי יו"ש, אפילו לא על ירושלים. הסכסוך מתמצה בשאלת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. | |
|
|
|
|
השמאל הישראלי נטה להתייחס לאורך כל השנים לפלשתינים ביהירות רבה; בעוד הימין ראה בפלשתינים יריב לאומי מר שיש לעיין היטב בכתביו ובהתבטאויותיו, זלזלו בשמאל בערבים. כשיאסר ערפאת זעק עם הגיעו לעזה את זעקת הג'יהאד, בשמאל פטרו את דבריו בלא כלום. ההיסטוריה הוכיחה שפטרונות לאומית והתנשאות פוליטית עולות ביוקר. לכן, כדאי להתייחס למה שאומרים וכותבים בכירי הפלשתינים בכבוד הראוי: הם מתכוונים היטב לדבריהם. ב-10 בדצמבר פרסם סאיב עריקאת, זה שביוזמת ז'נווה מנסים לשווקו כפרטנר, מאמר ביומון הבריטי "גרדיאן" תחת הכותרת: "עניין השיבה של פליטי פלשתין". עריקאת הוא דובר רהוט ואומר דברים בבירור; דברים שכדאי לקוראם. הוא פותח את מאמרו בציטוט מהרוזן פולקה ברנדוט שאמר את הדברים הבאים: "יהא זה פשע נגד עקרונות הצדק הבסיסי אם ימנעו מאותם קורבנות חפים מפשע (הכוונה לפלשתינים, ד"מ) לחזור לבתיהם, בעוד שהמהגרים היהודים יזרמו אל פלשתין". עריקאת ממשיך בעקבות דברי ברנדוט ואומר דברים מפורשים. לאחר שהוא מסתמך על ההיסטוריונים החדשים, מסביר עריקאת: "תקופה זו של הנישול, אשר בפי הפלשתינים היא 'הנכבה' או 'הקטסטרופה', היא זרע הניסיון הפלשתיני ומקור זהותנו הקולקטיבית... כיום, הפליטים הפלשתינים מהווים יותר מ-7 מיליון איש – 70 אחוז מכלל האוכלוסיה הפלשתינית. אם יתעלמו מזכויותיהם הלגיטימיות החוקיות המקודשות בחוק הבינלאומי, ומשאיפותיהם לשוב למולדתם, לבטח כל הסכם שלום שייחתם עם ישראל לא יחזיק מעמד". לאחר שהוא מביא את דוגמת הסכמי דייטון שהכירו בזכות שיבת פליטי בוסניה לארצם, כותב עריקאת: "בבוסניה ובפלשתין, שיבת הפליטים נחשבת הכרחית לחלוטין ליציבות השלום. כל הסכם שאינו מכבד את זכויות הפליטים ייראה כטומן בחובו את זרעי כישלונו הבלתי-נמנע". עריקאת חותם: "כשהמשא-ומתן יתחדש שוב, אל לו לעולם לנטוש את פליטי פלשתין, לא כל שכן לכפות על נציגיהם לעשות כן". עריקאת מבטיח כי מתן זכות לפליטים לבחור בין שיבה לפיצויים לא תשנה את המציאות בין-לילה ולא תהווה איום קיומי על ישראל. הדברים שכותב עריקאת הם ברורים: הפלשתינים יסכימו אך ורק להסכם שיתבסס על ארבעה דרישות שתמולאנה על-ידי ישראל – חזרה לקווי 67', פינוי ההתנחלויות, חלוקת ירושלים ומימוש זכויות השיבה. ההבטחה של עריקאת, שלפיה הדבר לא ייצור "משבר קיומי לישראל" כדבריו, היא בבחינת מס שפתיים: ברגע ששבעה מיליון פלשתינים יוכלו לשוב אל שטחי ישראל, כלומר ברגע שהאוכלוסיה הערבית בין הירדן לים תמנה לפחות עשרה מיליון נפש, יבוא הקץ על מדינת ישראל. שישה מיליון יהודים לא יוכלו לכפות מדינה יהודית בשטח שבו הרוב הוא ערבי. כל ניסיון ישראלי לעשות כן יזכה להגדרה "אפרטהייד" ובבחירות דמוקרטיות יזכו היהודים בקושי לייצוג של פחות ממחצית הכנסת. סאיב עריקאת אומר דברי-אמת, ויש לכבדו על כך. הוא יריב ראוי ומר, הרבה יותר ראוי מערפאת ולא פחות מר ממנו. עריקאת אומר את מה שבני בגין שב ואומר כל העת: הסכסוך איננו על שטחי יו"ש, אפילו לא על ירושלים. הסכסוך מתמצה בשאלת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זו זכות שהפלשתינים לא הכירו בה וגם לא יכירו בה. בחוכמתם, הם מונעים הכרה זו באמצעות העלאת תביעת השיבה כבסיס לכל הסכם שלום, ואינם אומרים במפורש שאינם מכירים בזכות קיומה של מדינת היהודים. לפלשתינים יש זכות מלאה לתבוע את חיסולה של מדינת ישראל. הזכות הזו נובעת מעשרות שנים של לאומנות קנאית אשר בשיאה קיימה רומן עם הנאצים. לפלשתינים, כך נדמה, אין שום אפשרות לוותר על הדרישה לחיסול ישראל; זה כבר נמצא בדי.אן.איי של התנועה הלאומית הערבית. אבל לישראל יש חובה כלפי עצמה, כלפי עמהּ וכלפי היסטוריה של אלפי שנים לסרב להתחסל נוכח תביעות הפלשתינים והבטחותיהם המתקתקות. כל דיון על תביעת השיבה והכרה בה יביא למלכודת דמים שלעומתה, האינתיפאדה הפרוטו-נאצית של אוסלו תיראה משחק ילדים תמים. וברוח דברי מרדכי הורוביץ, בעלה המנוח של נעמי שמר ז"ל, שהיטיב לסכם: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל, ואם אי-פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים".
|
תאריך:
|
20/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
20/12/2010
|
|
דוד מרחב
|
האמת הפלשתינית שהשמאל טורח להדחיק
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ע. הנביא
|
20/12/10 18:53
|
|
|
|
ע. הנביא
|
20/12/10 19:48
|
|
2
|
|
גדעון אמיר
|
20/12/10 19:07
|
|
3
|
|
בטח לא לישראל
|
20/12/10 19:29
|
|
4
|
|
אליהו חיים
|
20/12/10 21:50
|
|
5
|
|
חץ
|
21/12/10 18:24
|
|
6
|
|
Rafoe
|
21/12/10 19:26
|
|
7
|
|
דורון לאופר,כרמיא
|
21/12/10 20:07
|
|
8
|
|
בן צבי
|
21/12/10 20:28
|
|
9
|
|
קורןנאוה טבריה
|
22/12/10 05:33
|
|
10
|
|
דוד איש
|
15/05/11 00:23
|
|
תיאטרון גשר מפתיע שוב: הפעם, עם מונו דרמה על-פי רומן של טולסטוי, בשם סונטת ק ר ו י צ ר בבימוי של יבגני אריה, עם שחקן יחיד משה איבגי. שעה וחצי של שחקן אחד על במה, המגולל לפני הקהל את סיפור אהבתו ותשוקתו לאישה מלאכית יפה ומוכשרת שנישא לה. מה עושים חיי הנישואין לגבר ולאישה ואיך נישא הגבר על כנפי תשוקתו, קנאתו, רכושנותו, תחושת הבעלות המוחלטת שלו על גופה ונפשה של אשתו.
|
|
|
מתנחלים ממשיכים לתקוף פלסטינים בדרום הר חברון. ביום שני, ה-13.12.10, תקפו 17 מתנחלים מסוסיה את משפחת נוואג'עא מן הכפר הפלסטיני סוסיה. הפעולה נראית כ"תג מחיר", לאחר שעדר עיזים נגנב מן התנחלות סוסיה. המתנחלים היכו במקוש גבר פלסטיני ופצעוהו בגבו. כמו-כן פצעו שכן. התקיפה נמשכה כשלושת-רבעי שעה, והמשטרה הגיעה למקום זמן רב לאחר תום התקיפה. היא לא עצרה איש, אף-על פי שזהותם של חלק מן התוקפים ידועה. זאת הפעם השלישית שמתנחלים תוקפים את משפחת נוואג'עא.
|
|
|
בשעה טובה ובמזל נחתמה העסקה בין ראש הממשלה, הרב בנימין נתניהו שליטא, לבין המגזר החרדי. החרדים קיבלו את ה"יהלום" ואזרחי ישראל את הלום (גם עגל באידיש). בעולם היהלומנים נוהגים כולם לברך גם "מזל און ברכה". אז מה אכפת לנו לברך גם עתה!.
|
|
|
המקור לכל הבעיות סביב התערבות הכנסת והצבא בענייני גיור ודת - דבר חסר-תקדים בעולם! - הוא הגדרת המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". זוהי הגדרה מטעה ושגויה. ראשית, המדינה הזו איננה יהודית - "חוק השבות" שלה יוכיח זאת מכל וכל, אך לא רק הוא. שנית, מדינה יהודית איננה יכולה להיות דמוקרטית, כי המושגים הם תרתי דסתרי. המילה "יהודית" נחוצה למדינה זו כדי להצדיק את קיומה וכיבושיה במזרח התיכון, והמילה "דמוקרטית" נחוצה לה כדי לכסות כעלה תאנה על אותם כיבושים ומעללים.
|
|
|
החל משנת 2011, צפויים לא מעט שינויים בתחום מיסוי המקרקעין (הכל כמובן בכפוף לכך שחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 - 2012 יעבור במתכונתו הנוכחית, כפי שאכן צפוי). על חלק מהשינויים עמדנו בטורים הקודמים.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
|
|
|
רפי לאופרט
מעקב אחר חלק מתוכניות החדשות של ערוץ 12 הוא בבחינת "דע את האויב" הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|