האיומים שמהלכים עלינו האוליגרכים של הגז בישראל בחסותו של שר האנרגיה, תוך העסקת "שכירי חרב", "פרינלאנסרים" מסוג חדש, בעבור שלמונים שמנים, יושבים על חברי כנסת בבית המחוקקים ומחוצה לו כמו קרציות. הקונוטציה של גז היא מפחידה. איש חלילה לא מאיים בהכחדה, אבל המערכה שמנוהלת על-ידי אותם טייקונים שהשתלטו על חיינו, בעזרת שרתיהם היחצנים, היא על גבול איום, כביכול, על קיומנו הכלכלי. זאת אם הממשלה והכנסת יהינו לשמור על האינטרסים של הציבור ומשאביו על-פי המלצת ועדת שישינסקי. השבוע גייסו סוכנים אלה של ההון "משקיעים קטנים" במסגרת המערכה שהם מנהלים נגד המדינה והציבור.
גז הוא חומר לשימוש רב תכליתי, כמו אטום או אלמנטים אחרים, אורגניים או כימיים. בין היתר קיים גז עצבים שחברות הגז באמצעות התועמלנים שלהם, משתמשות בו. עצבי הציבור והשלטון.
עוד אנו מבולבלים בסבך המבולגן של המציאות שלנו שבה יש דין ואין פרקליטים, יש ממשלה אבל היא לא שולטת, יש כנסת אך היא לא מייצגת את העם, יש זרועות לאכיפת החוק שהתנוונו - זה הזמן לאיומים קיומיים כמעט. על האוצר על הממשלה על הכנסת ועל הציבור כולו. האיומים, בניגוד לאיתני הטבע שבהם נתנסינו, הם מעשי זדון של בני אדם. אין אנו נותנים את הדעת מה הם מימדי היצור שעומד מאחורי כל זה. בדרך כלל המפלצת ב"לוך נס" שלנו רבצה במעמקים וגרמה לאוושות מעל לפני המים, שהיו מעין איום מוסווה. אבל הפעם המפלצת הוציאה את ראשה המכוער ואת מלתעותיה והיא מסוכנת, והיא עושה הכל כדי שיראו שהיא מסוכנת. היא - ההון ומאחוריו המשמר הפרטוריאני של יחצנים שלרשותם נשק חדיש ותעמולה מאיימת, שחוצה את עזות המצח. הפעם זה גז. לא צקלון בֶה חלילה וחס, אבל גז, שהוא רעיל לעצמו ואפשר להרעיל בו כמסתבר את האווירה הציבורית. הם אפילו לא משתמשים בו באיומים כנשק פוליטי כלפי מקבלי ההחלטות אלא כנשק קיומי, שמופנה לכלל הציבור. זאת כדי שהציבור הוא שילחץ על ממשלתו לבטל את "רוע הגזירה" של ועדת שישינסקי. ויש להם שר אנרגיה, לאומן מובהק, אשר במקום לייצג את העם מייצג את חברות הגז.
ולשים לב. במסגרת המערכה ללא גבולות שמנהלות חברות הגז הם גם הרימו את דגל ה"כניעה" לחברת הגז המצרית EMG על העסקה הגדולה האחרונה עם מכתשים, כדוגמה לכרסום הן בגז תוצרת הארץ והן בהעדר כדאיות לקידוחי גז. הם חושבים שהציבור יבלע את לוקשים האלה. אבל בדקו בכל מקור תקשורתי ותיווכחו שמאז 2005 חברת EMG, אשר 12.5% ממניותיה הן בידי חברת "מרחב" הישראלית בבעלות
יוסי מימן, חתמה חוזים לטווח ארוך עם חברת החשמל, עם חברת דוראם אנרגיה, עם יצרני חשמל וקיטור פרטיים, עם חיפה כימיקלים ועם מכתשים. והיא בדרך לעוד חתימת ההסכם וכל זאת מכיוון שהגז המצרי זול יותר.
אז מה קרה? היכן התורה של התחרות החופשית. היכן היבוא במיליארדי דולרים של רוב המוצרים התעשייתיים, יבוא שמביא לפגיעה בענפים ישראלים ולפיטורי אלפי עובדים - וזה בסדר גמור. אבל ברגע זה הדבר לא חל על "שודדי" הגז. פתאום הם, באמצעות הפלנגות של יחצנים, לוחמים בחירוף נפש בעד תוצרת כחול לבן, כאשר גם היא מעורבת עם צבע הפסים והכוכבים.
אני מקווה כי העמותה הציבורית בראשות הרב מלכיאור תדע להתמודד גם עם הצונאמי הפרסומי הזה ששוטף אותנו. גם היא חייבת להשתמש באיומים קיומיים, שאם ניכנע לקומץ בעלי הון מן הארץ וחוצה לה, אנו מוכרים לא רק את הכלכלה אלא את עתידנו. היא חייבת לצרוב בתודעה הציבורית שכאן לא מדובר בזירה שבה לוחמים מתאגרפים מקצועיים אלא זירה לאומית שבה מתכננים knockout למה שעדיין נותר לחברה כקולקטיב. המסר של העמותה חייב להיות אגרסיבי לא כלפי הממסד, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, שאוזנם אטומה, אלא כלפי הציבור. הוא חייב לקבל חבטה כדי שהוא יתעורר.
"קליינע מענטשעלעך" בשירות ההון
השבוע השתמשו סוכני האוליגרכים באזרחים "פשוטים" שהופיעו איתם והעידו עד כמה הם, וכל העם איתם, יפסידו בגין המלצות ועדת ששינסקי. אינני יודע עם אזרחים אלה הקרואים "משקיעים קטנים" קיבלו איזה חופן בעבור ההופעה שלהם, אם קבלו בכלל. ככלות הכול גם ההופעה במסיבות עיתונאים, שמן הסתם מוסרטת ומוקלטת, היא לעצמה צ'ופר בחברה שלנו. הכול כדי להוכיח כי הם עצמם בעצם קרבנות קטנים, הגדולים הם אנחנו, שנפסיד את התרנגולת שמטילה ביצי זהב. תוך כדי כך הם עלו גם על ח"כ שלי יחימוביץ', על מלחמתה בהון הגדול. אנשים כמו שלי יחימוביץ' מייצגים את העם. משום כך, כמאמרו של הנשיא לינקולן החכם:
You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time. - אתה יכול לרמות חלק מן האנשים כל הזמן ואפשר שאת כל האנשים חלק מן הזמן, אבל אינך יכול לרמות את כולם כל הזמן.
נציגי "המשקיעים הקטנים" הופיעו כסטנדאפיסטים בהצגה של היחצנים המיליונרים. הרב מלכיאור העומד בראש העמותה הציבורית למען שמירת משאבי הטבע שלנו למען העם, טען כי אלה שהופיעו במסיבת העיתונאים הם לא "משקיעים קטנים" בכלל. ניחא. אבל הם אנשים קטנים" - קליינע מענטשעלעך מבית היוצר של שלום עליכם. הקביעה של ח"כ אורון שטייקוני הגז "ירדו מן הפסים" היא שגויה. הם נמצאים עליהם כל הזמן ומנסים להוליך אותנו במורד, כפי שעשו עד כה.
לחברי הכנסת יחימוביץ' ואורון יש לדעתי משימה חדשה והיא שינוי תקנות הכנסת אשר לפיהם כל השתדלנים למיניהם יוגבלו במספרים ובזמנים באולמות ובמסדרונות בית המחוקקים שלנו. הם הפכו את הכנסת שלנו לזירה של תעמולה ברוטאלית זולה. מעבר לזה, לשמחתנו יש לנו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, איש של חוק ויושרה, שהוא כמעט אחרון המוהיקנים אשר מנסים בכול כוחם למנוע מבית הנבחרים שלנו לגלוש לתהום. את ההיתדדרות - הוא מודה - הוא אינו יכול לעצור. אף שאני חולק על משנתו המדינית של מר ריבלין, הוא בעיניי המחסום האחרון של הפיכת בית הנבחרים שלנו לזרוע היחצנית הארוכה של ההון. הלוואי והוא היה מאמץ את תורתו של אחד העם שמעמידה את חשיבותה של הארץ (אדמה- או אבני הכותל) מול קיום העם - הפעם במדינתו. שדולות בכנסת הם דבר חשוב במשטר דמוקרטי אבל באותה מידה חשוב למדר את היחצנים המיליונרים שהם שליחי הביליונרים אשר מנסים להפריט את המדינה לדעת ולשדוד את משאביה.
אשר לאיומים מצד חברה אמריקנית כי בגין המלצות ועדת שישינסקי היחסים הכלכליים עם ארה"ב עלולים להיפגע - אלה איומי סרק. הם נפגעו הרבה יותר מן הסירוב להיענות לפניית ארה"ב לדחות את המשך ההקפאה בהתנחלויות. אבל כדי שקולו של הציבור יישמע גם בחוץ, בעיקר בארה"ב, ניתן ללא ספק להגיע גם לשם ולהסביר מה ומי עומד מאחוריי האיומים.תהיה לנו אוזן קשובה. אמריקה התפכחה קצת מן האידיאולוגיה של ההון הגדול והשחיתות שזאת טמנה בחובה. אולי דווקא מן הגז הזה נפיק את הלקחים הראויים בכול הקשור לריכוז האדיר של ההון אצלנו אשר הופך את ישראל מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה.
