מתחיל ברגל שמאל

במדינה דמוקרטית עם משטר קואליציוני כמעט בלתי אפשרי לחולל רפורמות גדולות בלי לשבור את הכלים. הרי לכל שינוי יש מי שמתנגד, ובכל רפורמה יש בעלי כוח שמאבדים מכוחם ולכן ייאבקו נגדה, ואם אתה מושך את השמיכה לכאן קר לך משם. לכאורה לצורך זה אתה צריך להיות מנהיג תקיף וכריזמטי ששומר מכל משמר על המילה שלו, שלא נגרר בעל כורחו לקבלת החלטות, שלעולם לא מזגזג, ושמטיל אימה על שותפיו. למרבה ההפתעה מתברר שההיפך הוא הנכון, ודווקא בנימין נתניהו מתגלה כאחד ממחוללי הרפורמות הגדולים בתולדות המדינה. הוא הנהיג במשק הישראלי שינויים מרחיקי לכת תוך כדי גמגום וזגזוג ובלי שום חדוות החלטות. זה קורה לו כמעט בהיסח הדעת, כמעט תמיד בעל כורחו, אבל כשמגיע הרגע שבו אין ברירה אלא לעשות שינוי, הוא עושה שינוי גדול שנראה כאילו הוא קטן ולא מעורר מלחמות. השבוע הוא עשה את זה לטובת הציבור החרדי ויחסיו עם המדינה והמשק. כרגיל כולם לא מרוצים וכל הפרשנים כותבים שהממשלה בעצם לא החליטה כלום, אבל האמת היא שהציבור החרדי יצא לדרך המובילה החוצה ממילכוד העוני והבטלה הכפויה. זה יארך עוד עשר שנים ואין בדרך שום דרמות וזיקוקי דינור ובכל זאת הסתיים הפרק הבלתי אפשרי של אוכלוסיה שלמה שכפויה לשבת בבית המדרש מגיל שלוש עד שמונים בלי יכולת לצאת משם.

למדינה זה (כמעט) לא יעלה יותר, מחר בבוקר לא יורגש שינוי, לאכזבתם של שונאי חרדים לא זורקים לרחוב אלפי אנשים בבת אחת, אבל ממחר כל אברכי הכוללים היותר צעירים נכנסים לתוכנית בת ארבע שנים או חמש, שיש לה סוף ידוע ושמאפשרת להם לצאת לעבודה בהדרגה. יפי הנפש בשני הצדדים נמנעו מהצבעה או התנגדו בשפה רפה. בעוד עשר שנים, כשהשינוי יהיה בולט לעין, הם ימצאו את הדרך לקחת את הקרדיט לעצמם.

אם אתם רוצים עוד דאגה, בבקשה: צה"ל במצב לא טוב. הרמטכ"ל אשכנזי חשף את העובדה שהטיל שפגע בטנק המרכבה כמה ימים קודם היה מסוג קורנט, וזה לדבריו מעמיד את צה"ל בפני איום חדש המחייב הערכות שונה בגבול הרצועה. ואכן קראנו בעיתון שצה"ל החיש לדרום את הגדוד היחיד המצויד כבר במערכת ההגנה 'מעיל רוח', אלא שהמערכת עדיין איננה מושלמת ויש גם מאבק בין רפא"ל שפיתחה את המערכת הזו ובין תעש ששוקדת על מערכת הגנה אחרת, ובצה"ל עדיין לא החליטו סופית איזו מהן טובה יותר.

יש רק בעיה אחת בסיפור הזה: שמענו אותו כמעט מילה במילה לפני ארבע שנים וחצי.

טילי קורנט היו הגורם המרכזי שהפתיע את צה"ל במלחמת לבנון השנייה. הם עשו שמות בטנקים, הרגו עשרות מחיילינו, ובאמצעותם כוחות קטנים של חיזבאללה הדפו כוחות גדולים של צה"ל ומתקפות ישראליות נבלמו בלא להשיג את מטרות הקרב שלהן.

צה"ל של 2006 לא היה אמור להיות מופתע מיכולת הנ"ט של חיזבאללה. עובדת המצאם של הטילים האלה בידי חיזבאללה לא הייתה סוד. והראייה - מערכת ההגנה 'מעיל רוח' כבר פותחה ורק חסר היה איזה משהו קטן שלא הושלם, כך הסבירו לנו אחרי המלחמה. אבל כמו גנרלים רבים בתולדות המלחמות מפקדינו התכוננו למלחמה הקודמת, ובעיקר דבקו בקונספציה המושרשת שטנק המרכבה הוא ספינת הדגל, הכלי שאף אחד לא יכול עליו, בטח לא חיזבאללה. המרכבות יצאו לקרב בלי המעיל והשאר יסופר בדוח ועדת וינוגרד.

ועכשיו מתברר, שארבע שנים אחרי המכה ואחרי הוועדה ואחרי הפקת הלקחים יש רק גדוד אחד שמצויד במערכת הגנה נגד הטיל, ולמערכת עדיין חסר רק איזה צ'ופצ'יק קטן כדי שתהיה יעילה, ועדיין לא לגמרי בטוח שהיא המערכת הנכונה. ובעיקר: צה"ל הופתע לנוכח העובדה שהטיל נמצא בעזה. סליחה המפקד. בשביל המידע הסודי והמפתיע הזה לא צריך מקורות מודיעין סודיים, רק קצת שכל ישר. כל אזרח ערני בישראל מבין שמה שהיה בידי חיזבאללה ב-2006 נמצא בידי חמאס ב-2010.

אני יודע שדרכתי פה על יבלות ושעל-פי המנהג המקובל צריך לומר שצה"ל בסדר גמור ורק הממשלה אשמה. צה"ל בסדר והכבאים בסדר והשוטרים נהדרים ורק הממשלה אשמה בכול. אז סליחה שאני מפר את השלווה אבל הרושם שלי הוא שדווקא צה"ל במצב לא טוב. האש בדרום מתחילה להתלקח מחדש, תקופת ההלם וההרתעה של עופרת יצוקה מתחילה להגיע לקיצה, ואני לא ישן בשקט בידיעה שצה"ל מוכן לכל תרחיש.

רק בנס לא נהרגו חיילים בטנק הפגוע. הטיל חדר את השריון אבל לא התפוצץ בשל תקלה, והנס הזה העביר את כל הסיפור לעמודים האחוריים של העיתון ולשורות האחרונות של התודעה הציבורית, מה שמעורר חשש שצה"ל ימשיך לסמוך על הנס עד האסון הבא.