בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מצנע לא מתאים להנהיג את השמאל. גם לדעתה של אימא שלו. הוא סוכן הזיות שלום, שכמנהיג מפלגת העבודה הוא נכשל כישלון חרוץ - גם לפי דעתו ● החיזור אחריו מעיד על ייאוש השמאל מעצמו ● בגילו של מצנע, הזיכרון לא משהו ● הלכתי לארכיון...
|
עמרם מצנע. איש תמים [צילום: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
השמאל הגוסס מחפש מנהיג, ו עמרם מצנע נראה לו מתאים. יש משהו נקי באיש התמים הזה, שמעורר אהדה. נכונותו "לרדת" לנגב כדי לנהל את ירוחם במשך חמש שנים, הייתה מעשה ציוני חלוצי ממדרגה ראשונה. על זה מגיע לו שאפו ענק. ובכל זאת, חזרה לפוליטיקה הלאומית של מי שהיה השראת העקירה של שרון, אין בה בשורה. לפני שבועיים, מצנע נסע ביחד עם עוד כמה מההזויים שמכרו לנו את "הבנות ז'נבה" לפגישת תחזוקה עם מכחיש השואה אבו-מאזן. אחרי שראינו את זקנו מתחכך בפרצופו של הנשיא הפלשתיני, הוא ניצב מול המצלמות והכריז: "יש לנו פרטנר"! במוקטעה ראו את הקטע בטלוויזיה, ואמרו זה לזה: "יש לנו הדיוט". ברור שלא היה לו אומץ לשאול את אבו-מאזן לגבי ויתור פלשתיני על זכות-השיבה. תשובה כנה, הייתה מדללת את האופטימיות שלו בסיכויי השלום. מבחינתם של האזרחים עם ההשקפה הימנית, עמרם מצנע לא מתאים. שמאלני מדי. כל איש ימין שיציע לו, לטובתו, לזנוח את הרעיון לחזור לפוליטיקה הלאומית, ייתקל בבוז. אם זה בוער בעצמותיו, אז גם אימא שלו, אם תבקש ממנו לוותר, תקבל סירוב אוהב. הניסיון הראשון שלו כמנהיג העבודה הסתיים בפיאסקו אישי ופוליטי. לאימא שלו היה הסבר: "הוא לא מתאים". הפרשן אמנון אברמוביץ' היה יותר מכויל: התנהגותו הפוליטית של מצנע הייתה על גבול התימהונות. מאחר שבגילו, הזיכרון לא משהו, הלכתי לארכיון ושלפתי כמה קטעים שיעזרו לו להיזכר בטעמה המר של החוויה שעבר. שופופו.
|
תאריך:
|
02/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
02/01/2011
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
דורון פ.
|
3/01/11 06:40
|
|
2
|
|
א.פוליססט
|
3/01/11 11:04
|
|
3
|
|
אחד שמכיר
|
3/01/11 11:50
|
|
"עזה היא מורסה, מוגלה בעייתית. עד ששם לא יבינו מה צריך לעשות, שום דבר לא יזוז פה", כך אמר סגן שר הביטחון מתן וילנאי. זהו משפט המקפל בתוכו הכל בכל מכל כל. גם את הבעיה, גם את הפתרון וגם את הסטטוס-קוו שייוותר בהיעדר פתרון. אכן, רצועת עזה, כהגדרתה של מורסה, היא אוסף של מוגלה הנוצרת בתוך נֶמֶק, ומוגלה, על-פי מילון אבן-שושן, זו ליחה של פצע המכילה חיידקים. במילים "עד ששם לא יבינו..." וכו', מתכוון סגן השר לאלה השולטים ברצועת עזה, כלומר לחמאס, ויותר מהחמאס - לאירן. מה הם צריכים "להבין"? מן הסתם, מתכוון מתן וילנאי, שיבינו באירן את מה שהוא מבין, וכשהם "יבינו מה צריך לעשות" הדברים יתחילו לזוז. פשוט מאוד.
|
|
|
כאזרח ממושמע ופטריוט ישראלי, הוכנתי נפשית על-ידי התקשורת לשמיעת פסק הדין של נשיא מדינת ישראל. הקשר העיקרי, מבחינתי, למאורע לאומי זה הוא המדינה, שא' ו-ה' הן חלק ממנה. השאלה הציבורית העיקרית, מבחינתי, הייתה ונשארת: איך אנשים שנשלחים על ידינו לנהל את המדינה ולפעול על-פי אמות-מידה אנושיות ועל-פי החוק - נהפכים למפלצות נגד אזרחיהם? בתום יום של הקשבה לפרשנים ולשדרנים ברדיו ובערוצי הטלוויזיה, השאלה המרכזית הזאת כמעט שלא עלתה כלל.
|
|
|
קשה היה ביום חמישי האחרון (30.12.10) עם אמירות החולין והניתוחים המשפטיים. אין מנצחים במשפט הזה. כולם כולם, ובתוכם אנחנו, כלומר הציבור, נוצחנו והוכרענו. מה שאירע במשפט קצב היה דרמה בסדר גודל תנ"כי. נשיא שנבחר מאחר הצאן, עולה חדש-ישן, סמלה של ישראל השנייה שטיפס ועלה לראש המדינה, הורשע בבית המשפט כאחרון הפושעים, ועוד על אונס. אוי לבושה. מה היה לנו. נבחרי העם הם פני הדור, והנשיא יותר מכולם. עתה חפו פנינו בושה.
|
|
|
בעקבות הרשעת הנשיא לשעבר, משה קצב, במעשי אונס והטרדה מינית, ועל-רקע תרועות הניצחון והטפיחות העצמיות על השכם של גורמי האכיפה - חשוב לחזור ולהזכיר מספר היבטים שמנסים להשכיח מאיתנו
|
|
|
משה קצב הכחיש בתוקף, לכל אורך החקירות והמשפט, כל קשר מיני, מכל סוג שהוא, עם מי מהמתלוננות נגדו.
|
|
|
|