יסודות הלאומיות ביהדות

שאלות כגון "מהי הציונות, מתי הופיעה לראשונה, מי הגדיר אותה ובכלל האם היהדות הינה דת או לאום?" מהוות חומר גלם לאינספור מחקרים וויכוחים בעולם האקדמי ומחוצה לו. כך הדבר בעיקר מאז תקומתה של מדינת ישראל.

ייתכן שהסקרנות כלפי המדינה היהודית נובעת בשל העובדה הייחודית שהיהדות היא "דת" עם יסודות של "לאום", וכבר מאות שנים קודם לתקופת התנועות הלאומיות, היו היהודים יחידה חברתית המגדירה עצמה לפי קריטריונים אשר מאוחר יותר בדפי ההיסטוריה (המאה ה-18) הלכו וכינו אותם "יסודות לאומיים":

"מרובע הזהות"

1. מוצא משותף.
2. זיכרון משותף.
3. שפה משותפת.
4. טריטוריה משותפת. (במדינות מהגרים יוחלף כמובן יוחלף סעיף 1 ב-"הסכמה משותפת")

אלו הן ארבעת היסודות שאיתם ניתן להחליט אם איזו שהיא אוכלוסיה היא עם או לא, והאם היא "לאום". בדת היהודית, אותם ארבעת אלמנטים לאומיים כל כך מושרשים, שבלעדיהם הדת היהודית מאבדת את כל אחיזתה במציאות:

1. מוצא משותף - מתבטא בגינוי ההתבוללות, אשר קיים בעם ישראל עוד מימי הנביאים בתנ"ך.

2. זיכרון משותף - מתבטא בכך שכל חגי ישראל מבוססים על מאורעות היסטוריים שקרו לעם היהודי ובנ"י, וגם במצוות מסוימות- ("זכור את יום השבת..., והגדת לבינך...) באים ליצור זיכרון משותף חי וקיים בקרב העם היהודי.

3. שפה משותפת- העברית מכונה ביהדות "לשון הקודש" ולאורך כל הדורות הייתה השפה היהודית נחשבת לשפת התפילות, השפה הגבוהה ביותר, גם אם לא דיברו אותה ברחוב.

4. טריטוריה - מעבר לעובדה שכל בתי הכנסת בעולם מכוונים אל ארץ ישראל, ושאת שבועת החתונות "אם אשכך ירושלים..."נשבעים היהודים לפחות משנת 700 לספירה (לכל המאוחר בהחלט), על-פי המשפט "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" אנו מבינים עד כמה גאולת ישראל העתידית מכוונת בתוך טריטוריה ספציפית. לכן אני נוהג לכנות את ארבעת היסודות החשובים ביותר ביהדות (מוצא משותף, זיכרון משותף, שפה וטריטוריה) "מרובע הזהות", כי בלעדיו מאבדת הדת היהודית את הזהות שלה. זהות לאומית, אפשר גם להוסיף.

אם כן, ייתכן שחוקרי לאומים ספקניים (כמו אלי כדורי ובנדיקט אנדרסון למשל) אכן צודקים והלאום הוא אכן קהילה פוליטית מדומיינת ומומצאת, רק שבקשר ליהדות, גובש הדמיון הזה סופית בצורתו שאנו מכירים כיום, לפחות 1000 שנה, לפני המהפכה הצרפתית ושאר העולם.

לאומיות וציונות

"לאומיות" בד"כ מוגדרת כ"תופעה שבה אוכלוסיה מסוימת תובעת לעצמה טריטוריה משלה, למימושה כישות פוליטית- שיש לה צורך בעצמאות פוליטית". הסביר חוקר הציונות גדעון שמעוני בספרו "האידיאולוגיה הציונית", כי הלאומיות כרוכה בד"כ במאבק למען שחרור משלטון זר... אבל אצל היהודים הייתה הלאומיות כרוכה בשיבה אל מולדת טריטוריאלית קודמת.

בתוכנית באזל (1897) הוגדרה מטרת הציונות ברמתה האידיאולוגית ממש- "להקים לעם היהודי בית לאומי בארץ-ישראל מובטח על-פי משפט הכלל". ויש הטוענים כי את המונח "ציוני" קבע מבשר הציונות נתן בירנבאום (שאף היה חבר כבר 20 שנה לפני כן באגודת "חיבת ציון".) פה אנו נוגעים לדעתי בשאלה מרתקת. "מתי הומצאה הציונות?"

מתי הומצאה הציונות?

הפעם הראשונה שהמילה "ציון" ממש משויכת לתופעה לאומית כל שהיא בעם היהודי, מתרחשת בספר תהילים, קכ'ו פס'-1. שם כונתה עליית היהודים ארצה בעקבות הצהרת כורש "שיבת ציון". דבר מעניין ניתן לומר על אותם "שבי ציון": אלו שבו ארצה רק אחרי שכורש הכיר בזכותם לשוב למולדתם ולכונן בה מאין אוטונומיה תרבותית ומדינית. הדפוס של "שבי ציון" נשמע מוכר לא? הרי ביודעין או שלא, הרצל חתר לאותה מטרה בדיוק, שכן גם הוא חתר לשיבת ציון רק בחסות אחת המעצמות הגדולות דאז, ובוודאי שניתן לראות כיצד רק אחרי הצהרת בלפור (13 שנה לאחר מותו של הרצל) כי אכן התגשמה שאיפתו להכרת אחת המעצמות בזכות היהודים לשוב לארץ אבותיהם.

אם כן צדק פעמיים גדעון שמעוני כשאמר שהלאומיות היהודית הייתה כרוכה בשיבה אל טריטוריה קודמת ולאו-דווקא להשתחררות משלטון זר. הוא צדק לגבי שיבת ציון התנ"כית והוא צדק לגבי שיבת ציון המודרנית. הפעם היחידה שבה הלאומיות היהודית ממש הלכה בדפוס הקלאסי של השתחררות משלטון זר ומאבק לכינון מדינה עצמאית באופן מובהק, היה במרד בר- כוכבא (70 לספירה) [הכתובת "לחירות ציון" הוטבעה על מטבעות המרד בירושלים].

לסיכום

לאורך כל התקופות "ציון" היה שם נרדף ונלווה לרגשות לאומיים של העם היהודי. והיהדות אינה רק דת פילוסופית המאמינה באל אחד, שכן הדת היהודית מבוססת על מרובע זהות ברור שמאוחר יותר בזמן השתמשו בו עמים רבים בכדי להוכיח את זכותם להגדרה עצמית בטריטוריה מוגדרת. העם היהודי, הדת היהודית מבוססת על מוצא, זיכרון, שפה וטריטוריה משותפים ועל כן היא לאום מובהק.

צר לי לשמוע על חרדים יהודים אשר מגדירים עצמם כ "אנטי ציוניים". שמרוב קדושת הארץ חוששים לשבת בה ומרוב קדושת השפה חוששים לדבר אותה. הוויכוח בין היהודים יכול בהחלט להתקיים סביב השאלה "מה צריכה להיות אופייה התרבותי של המדינה?" אך לא "האם צריך או לא צריך לקיים בא"י מדינה יהודית?" כי על השאלה הזו חייב להיות קונצנזוס.