בתקופת השלטון הנוכחי של מר
בנימין נתניהו הולכים ונקבעים שיאים ישראליים של ציניות בקביעת נורמות שלטוניות שליליות, של עשיית צחוק מציבור רחב של אזרחים שמבינים וקוראים היטב את המצב: המוטו המרכזי באסטרטגיית השלטון - הוא יחסי הציבור. כמעט כל צעד המתבצע בידי נתניהו ושריו הוא צעד של יחסי ציבור. קשה לי להאמין שראש
ממשלה מורה לאנשי לשכתו לנהוג ברוח זו, אבל הוא לפחות נגרר אחר אנשי לשכתו הרעבים כמוהו לפרסום.
ניקח לדוגמה את שר התחבורה. לאחרונה מורגשת עשייה בתחום התחבורה, דבר שהוא לכשעצמו מבורך. אבל בשביל מה צריך בזבוז של תקציבים על יחסי הציבור? הרי בסך-הכל הם עושים את מה שהמנדט שלהם מחייב! בנסיעה מבית שאן לעפולה ספרתי לצד הכביש כ-15 שלטי ענק - כמעט שלט לכל שני קילומטר! - המציינים מי הם העושים במלאכת סלילת הכביש. לא קשה לנחש: בנימין נתניהו, ראש הממשלה וישראל כ"ץ, שר התחבורה.
אני יליד המדינה הנפלאה הזו. אינני זוכר מעולם קמפיין מגלומני שכזה על-חשבון הציבור! האם עד היום לא נעשו ביצועים יפים בגשרים ובכבישים? למה צריך משרד התחבורה לבזבז הון על שלטי פרסומת אישיים של פוליטיקאים?! מאות כאלה מפוזרים על פני כל ישראל. לא מאמינים? סעו גם בכביש מקריית-מלאכי לאשקלון, והרשימה עוד ארוכה. אולי כבוד השר יספר לנו - ראשית, כמה עולה כל שלט? שנית, איך הצליח להתגבר על חוק השילוט האוסר שלטי פרסומת בצידי הדרך (למניעת תאונות)? לאחרונה חלק קטן מהשלטים כוסו כבר בבד שחור... אבל הבזבוז כבר נעשה...
מכתב לאובמה: תרגיל נוסף ביחסי ציבור ובעניין אחר - שחרורו של יונתן
פולארד. יותר מעשרים שנה לימדו אותנו חכמי ישראל בביטחון המדינה שהעיסוק בנושא פולארד חייב להיות חשאי, בחדרי חדרים, בין מנהיגים משני הצדדים. ממש כמו המשא-ומתן הבלתי נגמר בעניין גלעד שליט! והנה בא ראש ממשלת ישראל, ו
קורא מכתב - קבל עם ועדה! - לנשיא ארה"ב, המבקש ממנו לשחרר את פולארד. ולשכת נתניהו דואגת לפרסם זאת בכל אמצעי התקשורת.
האם אנחנו מבולבלים? זה מה שראו עינינו ולא האמינו. מה זה אם לא תרגיל נוסף ביחסי ציבור? אדוני ראש הממשלה, האם אתה באמת חושב שהנשיא אובמה יפעל לשחרור פולארד בגלל פנייתך זו? אתה חכם מכדי לחשוב כך, אבל גם פיקח להאמין שבקרב הציבור הישראלי, הפועל בשנים האחרונות כצאן בלי רועה, זה יאדיר את שמך. רק חסר שמכתב דומה תפנה בקרוב לאיסמעיל הנייה בעזה...
האזכרה לנספי הכרמל: שבירת כל הכלים ושוב לאסון הכרמל.
האזכרה במלאת שלושים לנפול 44 אנשי שב"ס, משטרה וכיבוי באסון הנורא - היא שבירת כל הכלים. חוסר הגינות משווע, חוסר הבנה לכאב הציבור בכלל והמשפחות בפרט. יש באזכרה רק שיקול מנחה אחד - יחסי הציבור. כאן ניתן לראות שהדבר הפך בשלטון הנוכחי לאסטרטגיה - "לעבוד" על הציבור, לדבר יפה, להתבטא ברמת-על, אבל לעשות - כלום בריבוע!
גם כאן דאגה לשכת ראש הממשלה לזמן את התקשורת, וניסתה לקבל גיבוי מרבנים ומפוליטיקאים שאינם רלוונטיים לאסון. וכל זה - רק כדי להאדיר שמו של העומד בראש. צר לי, אבל הזדהיתי עם הדברים של דני רוזן, בן זוגה של
אהובה תומר זכרונה לברכה. הוא ביטא את מה שהמונים בבית ישראל מרגישים, אך לא נותר בהם עוד כוח להתמודד עם הצרה הזו...
הוא שאמרנו: ממשלת יחסי ציבור. אבוי.
