אהוד ברק, רמטכ"ל מצטיין לשעבר שתרם בעברו כה רבות לחברה הישראלית, חושף שוב את הצד האגואיסטי המכוער באישיות שלו, כשהוא נוטש את מפלגתו ומקים את "מפלגת העצמאות" רק כדי להבטיח לעצמו שמירה על מקומו כשר ביטחון.
בתקופה האחרונה מתברר לנו שברק מעסיק עובדות זרות בביתו ללא רישיון כאילו חסר לו כסף לאכול, לן במלונות פאר עם בת זוגתו על חשבון משלמי המיסים, ומשדרג את כרטיסי הטיסה שלו למחלקת עסקים, ללא ייסורי מצפון. הבגידה של ברק ושותפיו בערכיה של מפלגת העבודה והנטישה שלו אותה רק למען האינטרסים האישיים שלו היא לכן המשך ישיר להתנהלות הקלוקלת שלו, ואף אחד לא צריך להיות מופתע ממנה. החייל האלטרואיסט והמאותר שהיה מוכן להקריב את חיוו כדי להגן על ישראל, הפך לאדם אינדיבידואליסט שאיכפת לו רק מעצמו ומהקריירה הפוליטית שלו.
אהוד ברק עובר משבר זהות ומשבר תרבות שהוא למרבה הצער שכיח, ועובר על החברה כולה. מחייל היוצא למשימות נועזות למען המולדת שלו, הפך האיש ברק, לאיש עסקים מצליח המסתובב בעולם כולו, כשכל הוצאותיו משולמות לו על-ידי המדינה. מבן קיבוץ חדור אידיאולוגיה, הפך ברק למיליונר מבוסס שמשקיף על החברה הישראלית מחלון ביתו במרומי מגדלי אקירוב. מאלטרואיסט המקריב את עצמו למען החברה הפך המפקד ברק לאופורטוניסט, שמקריב את החברה למען האינטרסים האישיים שלו.
ברק מתנהל היום על-פי המודל האינדיבידואליסטי העומד ביסודה של השיטה הקפיטליסטית, ולטובת ערכים אינטרסנטיים אלה הוא זנח את האידיאולוגיה החברתית שהייתה בעבר המודל, להתנהלות ציבורית והתנהלות אזרחית. מושגים של ערכים ומוסר שהנחו את ההתנהגות שלנו ושל המנהיגים שלנו בעבר הוחלפו, במושגים שקשורים לתרבות הקפיטליסטית החדשה שלנו, והם אלה שגורמים לפוליטיקאים לבחור בהתנהגות אגואיסטית אינטרסנטית, שבמרכזה עומדים הדאגה העצמית וההנאה הרגעית, על חשבון טובת הכלל.
בחברה הישראלית, כמו בחייו של ברק, נזנחו ערכי יסוד חברתיים לטובת ערכים קפיטליסטיים טהורים. ערך הערבות ההדדית הוקרב לטובת ערך השוק החופשי, תפיסת היחד הוחלפה בערך מקסום האינטרס האישי, והאידיאלים והמטרות שנגזרים מערכים אלה, גם הם הוחלפו תמורת אידיאלים וערכים אגוצנטריים. השינוי התרבותי הזה גורם לשינוי לרעה בהתנהגות המנהיגים שלנו, ויש לו גם השלכות מרחיקי לכת על ההתנהגות והבחירות שלנו כאזרחים במדינת ישראל.
אזרחי ישראל בהקמת המדינה בחרו במדינת רווחה שבה האזרחים היו מוכנים לשלם יותר מיסים בכדי לדאוג לחלשים, היום לעומת זאת כולם רק מנסים למקסם רווחים. בעבר היה זה כבוד גדול לשרת בצבא ואנשים היו מתגייסים מתוך אידיאל, היום רוב האנשים מנסים להתחמק ואלה שמתגייסים ומשרתים נחשבים לפריירים. פעם השקענו בחינוך ממלכתי שוויוני כשהמטרה הייתה ליצור חברה חזקה ומאוחדת, ואילו היום אנחנו משקיעים בחינוך פרטי שמגדיל את הפערים ומגדיל את הקרעים בחברה הישראלית. ישראל בכל האספקטים הולכת ומשתנה מחברה מאוחדת לחברה מפוצלת, וקרוע שבה אין אחדות והאינדיבידואל הוא המרכז.
פעם היינו יחד היום אנחנו כל אחד לעצמו, והשאלה המתבקשת היום היא האם אנחנו בחרנו בשינויים התרבותיים שחלו בארץ, או ששינויים אלה השתלטו על חיינו ללא ידיעתנו. נראה כי אהוד ברק וחבריו הפורשים ממפלגת העבודה בחרו את דרכם.
האם החברה הישראלית בחרה גם היא באותה הדרך?
