פורשי העבודה שעזבו עם ברק למפלגת העצמאות, בגדו במורשת החברתית של מפלגתם והשאירו מפלגה פצועה ומדממת, כאשר המניעה היחידי שלהם הוא מניעה אינטרסנטי. אותם חברי כנסת אופורטוניסטיים, שבחרו לפרק את מפלגת העבודה, ספקו תירוצים עלובים רבים לעזיבתם, כאשר שיא החוצפה שלהם הייתה ההאשמה שלהם שחברי העבודה האחרים הפכו לשמאלנים סוציאליסטים אנטי ציוניים. החברים המושחתים הללו, כשבראשם עומד ברק, שכחו שהמפלגה הסוציאליסטית "האנטי ציונית" הזאת, שבה חברים אלפי אזרחים ערכיים מכל הארץ, היא המפלגה שבנתה את המדינה, והיא זאת שהעניקה להם את המנדט להיות בכנסת ובממשלה. מפלגת העבודה היא בהחלט מפלגת שמאל מרכז במובן הזה שהמטרה שלה היא לקדם פיתרון מדיני, אבל ההאשמה של ברק וחבריו שמדובר באנשים אנטי ציוניים היא פשוט האשמה מגוחכת ופופוליסטית, מבית מדרשו של ליברמן, שהוא בן בריתם החדש בממשלה.
אהוד ברק כנראה שכח שזה הוא שדחף את מפלגת העבודה לכל ממשלה, בטענה שהוא פועל לקדם שלום, ושהוא זה שזנח את כל ערכיה של מפלגת העבודה, שאמורה הייתה להיות בראש ובראשונה מפלגת שמאל חברתית. חברת מופת הייתה המטרה המרכזית של בן-גוריון, שהכריז: "ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים." מפא"י ההיסטורית ומאוחר יותר מפלגת העבודה, הוקמו על-ידי אבות המדינה קודם כמפלגות פועלים, שאמורות לייצג ערכים של שוויון וצדק חברתי, ולא מדיניות ביטחונית מסוימת כזאת או אחרת. המנהיגות של ברק מסמלת את נטישת הדרך החברתית הציונית הזאת והתמקדות בלעדית בנושא המדיני, ולכן לא ברור כיצד הפורשים מעיזים להאשים את מפלגת העבודה בשמאלניות יתר ובאנטי ציוניות. עוד יותר מפתיעה הבורות והציניות של חברת הכנסת הצעירה
עינת וילף, שמצהירה שהיא ממשיכת דרכו של בן-גוריון, כשבאותו הנשימה היא לא רואה צורך בהקמת מפלגה חברתית סוציאל דמוקרטית. תומכי העבודה צריכים לשאול את וילף למה היא הצטרפה למפלגת עבודה אם היא לא מאמינה בסוציאל-דמוקרטיה, ומדוע היא משתמשת היום במנדט של המפלגה השמאלנית הזאת, כדי לתמוך בממשלה החזירית של ליברמן וביבי, ומקדמת באמצעות המנדט הזה עיקר את עצמה.
צריך לומר בקול גדול לברק וחבריו שההתנהלות של חברי סיעת "העצמאות" היא ההתנהלות האנטי ציונית האמיתית, כאשר הציונות בראש ובראשונה התבססה על בנית חברה ערכית שוויונית בישראל, ולא על גחמות אינטרסנטיות של אדם כזה או אחר. מפלגת העצמאות הוקמה על-ידי חבורה של אינדיבידואליסטים, שמונעים אך ורק מהרצון שלהם להגיעה לעמדות כוח, כשהם מתרצים את ההתנהלות שלהם בהאשמות פופוליסטיות כלפי מפלגה וציבור, שבחר בהם לייצג ערכים אחרים. הממשלה של ביבי וליברמן רחוקה מלייצג ערכים של מפא"י ההיסטורית הן ברמה המדינית והן ברמה הכלכלית חברתית, והטיעון של חברי מפלגת העצמאות שהם מפלגת מרכז, ושהם מייצגים את ערכי מפא"י היא שקרית ומופרכת. הסיבה היחידה שמפלגת העצמאות הוקמה היא כי אהוד ברק נגרר בצורה מעוררת רחמים לפופוליזם הימני של ליברמן והליכוד, בניסיון אחרון להשיג תמיכה ציבורית שאותה הוא איבד כבר לפני שנים.
אהוד ברק לא יצליח "להרוג" את מפלגת העבודה, כי בישראל עדיין יש צורך ממשי במפלגה חברתית סוציאל-דמוקרטית גדולה, שתאפשר לאזרחים לחיות בכבוד וברווחה. בניגוד למפלגת "המרכז" של ביבי- ליברמן-ברק, צריך להקים בישראל מפלגת מרכז שמאל אמיתית ששואפת מצד אחד להגיעה לשלום עם שכנינו, אך חשוב מכך מקדמת חברה בריאה ושוויונית יותר בישראל. מפא"י ההיסטורית ולאחר מכן מפלגת העבודה היו בראש ובראשונה מפלגות של הפועלים, אבל ברק נטש את הערכים האלה, ולכן והעזיבה המבורכת שלו היום נותנת למפלגת העבודה הזדמנות אחרונה לחזור לערכים החברתיים האמיתיים והשורשיים שלה.
חשוב גם לומר לגבי ברק וחבריו במפלגת "העצמאות", שמנסים למקם את עצמם על ימין המפה הפוליטית כדי לקבל תמיכה של העם, שהם לא מייצגים בשום אופן את דרכו של בן-גוריון, שהיה בניגוד אליהם קודם כל מנהיג ולא מונהג, כאשר הוא נהג לומר: "אינני יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך".
