פרשת השבוע - פרשת יתרו

פרשת השבוע - פרשת יתרו - היא הפרשה החמישית שלנו בספר שמות . אנחנו מלווים את משה ויתרו בפגישתם המחודשת , המתרחשת שנים מספר לאחר פגישתם הראשונה . הפגישה הראשונה הייתה בין יתרו כהן המדבר ובין משה הפליט הנמלט המבקש מקלט פוליטי , כי סכנת מוות מרחפת על ראשו . הפגישה הראשונה בין משה ובין יתרו הייתה כאשר משה נס מאימת החוק הדורשת את מותו באותה מדינה ביבשת אפריקה - במצרים.

גזר דין מוות רחף מעל ראשו של משה בשל היותו קנאי לערכי צדק. קנאות זו לערכי צדק הניעה אותו להפעיל את כוחו ולפגוע בנציג הרשות השלטונית באותה מדינה אפריקנית - מצרים.

משה אינו מוכן להתפשר עם עיוותי דין מצד בעלי שררה כלפי עבדים הנתונים למרותם. הוא אינו מוכן להתפשר עם גילויים של פגיעה באישה חסרת אונים המבקשת להשקות את צאנה . אי עמידתו מהצד והיותו נחוש להאבק על עמדותיו חייבה אותו לגלות מהארץ בה נולד . גם בנדודיו נשאר נאמן לערכיו ולצו מצפונו. בנדודיו הוא פוגש בעוגן הצלה - הוא פוגש את יתרו.

יתרו, כהן מדיין, אדם בעל סמכויות דתיות ומשפטיות במדבר אוסף את הפליט הזר לביתו. יתרו מסמל עולם של ערכים בו בולטת החובה המוסרית והאנושית להגיש את כל הסיוע , לו נזקק פליט , הנס על נפשו כדי לחלץ עצמו מאימת השלטון בארץ הולדתו.

יתרו מעניק לפליט לא רק סיוע בכך שהוא מכלכל אותו, אלא יותר מכל הוא ערב לביטחונו האישי. כהן מדיין, דרך התנהלותו מכתיבה נורמות התנהגות אנושית כלפי זר נרדף הנתון במצוקה. אוספו לביתו , מכלכל אותו , מעניק לו עבודה ואף מאפשר לו לבנות חיי משפחה עם בתו, צפורה - בת מדיין.

בפגישה המחודשת בין יתרו ובין משה , המתרחשת בסיפור הפרשה שלנו , אנו עדים כיצד משה מנהל דיאלוג עם חותנו המדייני , בן עם זר. בדיאלוג המתואר בפרשה מזדקרת דמותו של יתרו, כמי שתורם תרומה משמעותית לתשתית של מבנה המנהל והמשפט בחברה , שמשה הוא מנהיגה . משה פותח את לבו להצעותיו של איש דת מדיינית - "וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חוֹתְנוֹ וַיַּעַשׁ כָּל אֲשֶׁר אָמַר" (שמות, י"ח, 25) משה משנה את סדרי המנהל והמשפט ומקבל את הצעת יתרו להאצלת סמכויות - "שָׁרֵי אֲלָפִים , שֵָׁרי מֵאוֹת, שָׁרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׁרֵי עֲשָׁרוֹת" (שם, 22) כן הוא נותן את דעתו ליישם את ההצעה , שהנבחרים להנהגה יהיו רק אנשים שעמדו במבחן של "אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹנְאֵי בֶּצַע" (שם , 21).

לעורר חשבון נפש

קריאה בפרשת יתרו חייבת לעורר את הקורא בה לחשבון נפש. האם אנחנו, בני העם היהודי, רשאים להתנער מכל התחייבות לאמנת הפליטים , אמנה שישראל הייתה מיוזמותיה ומנסחיה בשנת 1951, שש שנים לאחר השואה האיומה שפקדה אותנו.

האם מותר לנו כחברה לעבור לסדר היום שקיים מעצר מנהלי ממושך של פליטים ללא ביקורת שיפוטית נאותה וללא הליך ראוי.

האם אפשר לעבור לסדר היום לנוכח גילויים של מעצר בלתי מוגבל בזמן של ילדים , קבוצה פגיעה במיוחד , בעלת צרכים מיוחדים.
יתרו כאדם , כמנהיג וכאיש דת לא יכול היה לעמוד מנגד ולסגור לבו ביתו וגבולותיו בפני פליטים. אנחנו כחברה נותנים יד לגיבוש חוק הגוזר דינם של פליטים מסודאן ובהם הפליטים מדארפור ל-7 שנות מאסר בשל היותם אזרחי מדינות אויב. אנחנו כחברה נותנים יד להפיכת פעילות הסיוע לפליטים עבריינית, לרבות סיוע משפטי וסיוע רפואי.

לסיום אני פונה במיוחד לציבור הדתי, ציבור שחייב לראות את דרכה של היהדות , ככזו שרואה בכל אדם כמי שנברא בצלם האלוהים. אסור שציבור, שקורא בשקיקה את פרשת יתרו, ייתן ידו לסגירת גבולות בפני נמלטים מרצח עם. אני מצר על כך, שנציגי כל המפלגות הדתיות בכנסת נותנים ידם לחוקים הפוגעים באופי המוסרי והערכי של מדינת ישראל. אני מצפה שהמנהיגות הדתית תהיה חלוץ שילך לפני המחנה ויפעילו את השפעתם לחקיקה, שעניינה הסדרת מעמדם של הפליטים, חקיקה שתעסוק באופן קליטתם הזמני, שתאפשר להם להחזיר את הכבוד האנושי שנגזל מהם.

דרכה של היהדות היא לגלות סולידאריות אנושית, לעשות את הישר והטוב, גם אם אין אנו נדרשים לכך, ואכן אנו נדרשים לכך מתוקף היותנו חתומים על אמנת הפליטים אותה יזמנו לפני שישים שנה.