אי-אפשר שלא להתרשם מפעילותו האינטנסיבית של השר
מיכאל איתן בעניינו של האלוף
יואב גלנט. די לציין בהקשר זה שהשר איתן היה היחיד מבין חברי הממשלה שהתנגד למינוי גלנט לרמטכ"ל לפני קיום בדיקה מעמיקה של ענייני המקרקעין הנוגעים לגלנט. קשה לייחס לאיש כמו מיקי איתן שיקולים זרים כלפי גלנט או כלפי אחרים, אם כי דומה שהתנהלותו עכשיו מונעת גם מתוך הרצון להצדיק את התנגדותו הבודדת למינוי.
על-רקע זה חבל, כמובן, שמרוב להיטותו להצדיק את צעדיו הדביק איתן לאלוף גלנט את הכינוי "מאפיונר" - דבר הגובל ברצח אופי. כך או כך, אני תוהה כיצד קורה הדבר שמיקי איתן כך פועל במלוא הקיטור בתקשורת ובמקומות אחרים, ומפעיל את כוחו והשפעתו במקרה של יואב גלנט, ואילו במקרה אחר - חמור בהרבה - הוא העדיף לשבת על כפות ידיו באפס מעשה.
הכוונה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר
אהרן ברק, ומעשה שהיה כך היה: לפני כעשר שנים, בימים שברק היה נשיא בית המשפט העליון בשיא כוחו, ומיכאל איתן היה יושב-ראש ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, קיימתי התכתבות עם ח"כ איתן בעניינים הנוגעים לבית המשפט העליון.
בשלב כלשהו ביקשתי לראותו פנים אל פנים בקשר להתנהלותו הבעייתית של נשיא בית המשפט העליון, והוא, ח"כ איתן, נענה ברצון. ח"כ איתן קיבל אותי במאור פנים בלשכתו בכנסת, עיין במה שעיין, שמע את מה ששמע ולבסוף שאל אותי מה אני מצפה שהוא יעשה.
כמובן שתגובתו זו של יו"ר ועדת החוקה הסבה לי אכזבה, אבל העניין לא הסתיים בכך: לאחר שעניתי לו שאני פונה אליו בתפקידו כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, השיב לי ח"כ איתן באלה המילים (ציטוט מהזיכרון):
"אתה מצפה ממני שאצא למלחמה בשמש - כי כוחו של אהרן ברק הוא כמו הכוח של השמש, ואני עלול להישרף".
אין ספק: ח"כ איתן גילה בדבריו אלה כנות אישית יוצאת דופן והוכיח שפיו ולבו שווים, ועל כך הוא ראוי כמובן להערכה. השאלה אם ח"כ איתן מילא כאן במסירות את תפקידו כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת היא כמובן שאלה אחרת.
ומה המסקנה מכל אלה? שיואב גלנט הוא סתם כוכב לכת.
