בלי פוליטיקה, רק הראיות קובעות

החלק הפותח של גיליון בטאון לשכת עורכי הדין מוקדש לראיון נרחב עם היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז; זהו ראיון ראשון מלא של מזוז מאז נכנס לתפקידו, בו הוא מתייחס, בין היתר, לדרך גיבוש ההחלטה שתיפול בנושא תיק ראש הממשלה, אריאל שרון.

הראיון נערך כאשר ברקע מצפה הציבור להחלטת מזוז בנוגע לתיק הפלילי בפרשת "האי היווני". מזוז מאותת, כבר בשלב זה, לאלה המצפים ממנו לקחת בחשבון את המעמד הפוליטי/הסטורי שבו מצוי שרון, העומד להוציא אל הפועל את תוכנית ההינתקות. על כך אומר מזוז: "לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום".


שאלה: איך מרגיש אדם חדש בתפקיד מכריע בתוך סיר הלחץ המשפטי-פוליטי הקרוי קבלת החלטה בתיק של ראש ממשלה מכהן.

מזוז: "הייתי שמח אם לא הייתי צריך לקבל החלטה כזאת בכלל, או שהייתי צריך לקבל אותה בעוד שנה או שנתיים. שאפתי להקדיש את חודשי כהונתי הראשונים לעשיית רפרומה במערכת. כמו כל מערכת, אנו זקוקים ללא מעט שינויים. הזמן הטבעי לעשות אותם הוא בתחילת קדנציה. אחר כך דברים מתמסמסים מכל מיני סיבות. השתדלתי להספיק לבצע חלק מן הדברים. אני מנסה לשמור על סוג של סדר יום הקידום משמיות מעבר למטלות שוטפות. ההחלטה בתיק בעניין ראש הממשלה היא לא החלטה קלה. אף אדם אינו יכול לשאוב הנאה מהתמודדות עם דילמה כזאת. אפשר לומר וזה נכון עד רמה מסוימת כי אם אה נועל את עצמך מפני כמה מן המשמעויות הכרוכות בתיק ואומר לעצמך מנוח לפניך תיק של אדם אנונימי, של אחד ג'ונן דו, משה כהן - זה מקל.

לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום. מבחינה זאת הבדיקה צריכה להיות משפטית וצריך כל העת להאבק בתחושה טבעית של רצון להסתכל לצדדים. ואם אין לך תחושה כזאת, יש מערכת ציבורית תקשורתית שמזכירה לך משמעויות נוספות. אך ברמה האישית, יש להדחיק את הנוסף ולהתמקד בשאלה המשפטית. אחת הדרכים לעשות זאת בפועל היא להרחיב את צוות המוחות המשפטיים השותפים לבדיקת הסוגיה המורכבת והרגישה הניצבת בפנינו.

חובתי לוודא, בכל הכלים שעומדים לרשותי, שההחלטה תהיה הטובה והנכונה ביותר שהמערכת מסוגלת להגיע אליה. זה מצדיק רתימת יותר משאבים. זה מצדיק העשרה ופלורליזם של דעות. כל אחד בצוות שהקמתי בא מיחידה אחרת ומתחום אחר. לא במקרה שותף בצוות יהושע שופמן המשנה ליועץ המשפטי לענייני חקיקה שהתמחותו היא יותר משפט מנהלי-חוקתי. החלטה כן או לא להעמיד לדין היא לכאורה החלטה בתחום הפלילי, אך הביקורת עליה נעשית בבית הדין הגבוה לצדק בכלים של המשפט החוקתי-מנהלי. ראוי ונכון שגם אנשים עם רקע כזה יתבוננו בתיק במשקפיים אלה.

אני מנסה לתת לגיבוש החלטה זאת את הכלים והמשאבים הנדרשים לתהליך קבלת החלטות שיביא לתוצאה הטובה ביותר. איכות ההחלטה נגזרת גם מתהליך נכון וראוי של קבלתה. כשהתהליך נכון - יש תגבור משמעותי של הסיכוי שגם ההחלטה תהיה נכונה".

שאלה: התחושה בשיח הציבורי היא שאין להסתפק במבחן משפטי צר של קיום די ראיות להרשעה ויש למצוא במערכת כלים נוספים לבלימת שחיתות ציבורית גם אם אין ראיות כאלה.

מזוז: "בנושא של קביעת נורמות ציבוריות, יש להבחין ולהפריד בין אתיקה לבין פלילים. הערוב בין התחומים הוא ערוב לא נכון והוא גורם לעיוות בשניהם. אחת התוצאות המובקהות של העיוות היא שנוצרת בציבור תחושה שאיש ציבור שזוכה בהליך פלילי קיבל תעודת יושר. אנחנו יודעים שזיכוי כזה יכול להיות תעודת יושר ויתכן שלגמרי איננו כזה.

החלטה אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין במסגרת תיק פלילי תהיה החלטה פורמלית. ההחלטות שלי בתיקי ראובן ריבלין ואהוד אולמרט לא היו החלטות בתחום האתיקה. ואם אין החלטה לנקוט הליכים בתחום הפלילי ויש צורך באמירה מתום האתיקה אפשר לפרסם גילוי דעת או הצהרה או ליזום הליך של אתיקה בצמוד לסגירת תיק פלילי. אך לא ישאר סימן שאלה כאן או בציבור, האם לפנינו תיק פלילי או פרשה מתום האתיקה של מעשה שלא יעשה. יש לכן ליצור הפרדה ברורה בין הערוץ האתי-ציבורי לבין הערוץ הפלילי. בערוץ הפלילי יש כללים נוקשים שעוסקים במשפט פלילי כולל קיום די ראיות ועניין לציבור בתיק.

כשעוסקים בנבחרי ועובדי ציבור, שאלת העניין הציבורי ואינטרס הציבור בעמדה לדין כמעט שלא עולה. זה התחום בו אנחנו מחמירים עם נבחרי ועובדי הציבור. כמעט שאין מצב שבו יש ראיות נגד נבחר או עובד ציבור אנו אומרים לא נגיש כתב אישום כי אין עניין לציבור. כמעט בהגדרה יש אכן עניין לציבור: איש ציבור שעבר עבירה שאינה זוטי דברים צריך לעמוד לדין.

השאלה היא איך מתמודדים עם אתיקה של נבחרים ועובדי ציבור כשאין לפנינו עניין פלילי.

בשנים האחרונות נוצרה בעיה כתוצאה מן הניסיון לקרב את התחום האתי לתחום הפלילי - ניסיון שנגמר יותר מדי פעמים בזיכויים. זיכויים אלה גרמו לנזק גדול יותר מאשר היה נגרם אלמלא נפתח ההליך הפלילי. הזיכוי נתן מעין הכשר למי שלא התנהג התנהגות ראויה. יש לעשות הבחנה ברורה בין מסלולי הטיפול. החלטות של משפט פלילי תהיינה החלטות של משפט פלילי בלי לחלק ציונים. החלטות מן התחום הציבורי אתי תאבונה בכותרת של ראוי או לא ראוי - בלי ניסיון לעטוף את המסר בצבע של משפט פלילי.

ברור שבתחום האתי, מעגל השחקנים רחב יותר. אך התחום סובל מחוסר בכלים. לחברי כנסת יש ועדת אתיקה, ועדה חשובה שאין לה מספיק שיניים. אם היו לה - חלק מן הנושאים שהגיעו עד הליך פלילי היו מוצאים את פתרונם בתחום האתי. לעובדי מדינה ולעובדי רשויות מקומיות קיים דין משמעתי. לעומת זאת לנבחרים ברשויות מקומיות אין דין משמעתי ויש צורך לקדם כינון מנגנון אתי משמעתי שהוא גם אינטרס של אותם נבחרים. יש לא מעט מקרים שמגיעים לתחום הפלילי בהעדר אלטרנטיבה. מקרי גבול אלה חלקם נגמרים הזיכוי וחלקם בהרשעה ובשני המקרים ברור כי זה לא הפתרון הנכון.

העמדה לדין במקרה כזה היא סוג של אילוץ. אין פתרון אחר ויש אכן מחד תחושה שלא יתכן שהמעשה הלא ראוי שנעשה יגמר בלא כלום. אך מאידך, גם בית המשפט במקרים כאלה מקרין מסר של אי נוחות מהטבעת תווית פלילית על מצחו של אדם בשל התנהגות שאינה מגיעה לרמת חומרה פלילית. חשוב מאוד שהציבור ידע מתי עוסקים בתחום הפלילי. שידע באם אדם לא הורשע אין פירוש הדבר תעודת הכשר מתחום האתיקה. צריך להקפיד על הפרדה זאת גם ברמת החלטות - האם חצה אדם את קו החומרה מן התחום האתי אל התחום הפלילי או לא חצה אותו. וצריך הפרדה כזאת גם ברמת הרטוריקה. גם בהסבר שיקול הדעת אם להעמיד לדין ובעת בחינת האלטרנטיביות. כאמור, הייתי רוצה לראות בפיתוח כלים נוספים בתחום עבירות האתיקה. מה שיש עתה - "לא מספיק".