במצרים, בתוניסיה ובצרפת הוציא המצב הכלכלי את ההמונים אל הרחובות. אזרחיהן מחו בראש חוצות על עליות המחירים ולא הסכינו עם הפגיעה בזכויותיהם הסוציאליות. בישראל, לעומתן, לא עלו עד כה אזרחים על בריקדות. עולם כמנהגו נהג והאדישות הציבורית רק חגגה.
סימנים ראשונים לשינוי המצב כבר ניכרים בשטח. אל מול המשכורות השמנות, של שכבת השמנת, ניצבת כרגיל, פגועה מכולן, שכבת הביניים. ליריקות התכופות של האוצר בפרצופה היא כבר לא מוכנה להתייחס כאל גשם.
בפער המעמדות, שרק הולך וגדל, הופכת יותר ויותר שכבת הביניים לשכבה של עוני. ברובד התחתון של האוכלוסיה הישראלית היא מהווה כבר רוב בולט, שאינו מסוגל לגמור את החודש. משכורתו הממוצעת של מי שנמנה עימה אינה מספקת כדי לעמוד בתשלום המיסים הגבוהים ובהוצאות המנופחות לכלכלת הבית. גרוע מכל הוא מצבם של הגימלאים שבה, שמספרם רק גדל משנה לשנה. בכורח המציאות הם נאלצים לוותר לא על החמאה, אלא על המרגרינה, והאתנן, שמושיט להם האוצר, כפיצוי סמלי, אינו אלא לעג לרש.
אל מול איום השביתה במשק ואל מול מחאת הליכוד, עושה עכשיו
בנימין נתניהו במכנסיים. כדי שלא להפסיד את רסן השלטון, הוא מוכן לעשות כל שניתן, ובלבד שיוכל לרצות את הנפגעים. הצרה היא שתוך כך הוא נתקל בסירובו העיקש של
יובל שטייניץ.
מרצע ושק בסך-הכל נאלץ נתניהו לאכול את הדייסה שבישל. בדיוק כמו יציר-כפיו,
אביגדור ליברמן, שאותו הרים אל על מאשפתות ושמרים עכשיו ראש כנגדו, כך גם יובל שטייניץ הוא הגולם שקם על יוצרו. בעוד ראש הממשלה תובע ממנו הקלות לציבור, מתריע נגדו שר האוצר שהוא רק נלחץ ושולף.
כדי למצוא, בכל זאת, מוצא מן הסבך, מוכן, אומנם, שטייניץ להוריד את המס על הדלק, להפחית את תעריפי התחבורה הציבורית, לבטל את עליית מחירי הלחם, ואפילו להעלות את שכר המינימום המביש, אבל בתנאי של קיצוץ מיליארדים בתקציביהם של משרדי הממשלה. רק שלתנאי הזה אין שום אחיזה במציאות. מסתבר שהפחתת המס על הבנזין כלל לא מחייבת קיצוץ בתקציב. אחרי ככלות הכל, ההכנסות ממיסים יהיו השנה ממילא גבוהות, משמעותית, ממה שנכתב בספר התקציב. בקלות רבה הן יפצו על ההפחתה בבלו שעל הבנזין.
אבל מעל לכל יוצא עכשיו המרצע מהשק. כשהקים נתניהו את הממשלה, הוא הבטיח להוריד מיסים, אלא שבשטח קרה בדיוק ההפך הגמור: פעם אחר פעם הועלו מיסים חדשים על הדלק, על הסיגריות ועל המשקאות האלכוהוליים. עלה גם המס המוטל על בעלי רכב צמוד ממקום העבודה. מנגד, לא קוימה ההבטחה להוריד ב-1 בינואר השנה את שיעור מס המע"מ חזרה ל-15.5%, ואותם דברים אמורים בהבטחה לשוב ולהפחית את תקרת התשלומים לביטוח הלאומי.
בסך-הכל עשו את שלהן העלאות המיסים, כמו גם הקטנת הסבסוד למוצרי-מזון בסיסיים ולנסיעות בתחבורה הציבורית. ושעה שהמחירים מזנקים לשמיים ושכבת הביניים יורדת לתהום מבין, סוף-סוף, נתניהו שכמו התוניסאים, המצרים והצרפתים, עשויים גם אזרחי ישראל לצאת לרחובות עלי בריקדות.
