השבוע החלה תקופה חדשה. תקופה חדשה לכולם. לא רק לצה"ל, לא רק לחיילים ולא רק לאזרחים. ממש לכולם. אולי האימרות "מזרח-תיכון חדש" הן אימרות מוקדמות מידי ונמהרות מידי, אך הן לא כ"כ רחוקות מן המציאות. ואל מול מציאות משתנה זו, מתמנה כאן מרגיע לאומי חדש, מנהל חדש לגוף שהכי מוטמע בתודעה של כל ישראלי ממוצע: צה"ל. בתחילת השבוע הנוכחי השבענו לתפקידו את הרמטכ"ל החדש, הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל -
בני גנץ. לא ידוע עליו הרבה, אבל בואו נקווה שהשלווה והשקט שהוא משרה על סביבתו יהיו גם אלו שילוו אותו בתפקידו החדש.
אינני יודע רבות על הרמטכ"ל גנץ, ובטוחני שישנם רבים כמוני. חוץ מהחיקויים הבהחלט מוצלחים שבהם נתקלנו במהדורות האחרונות של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", איננו יודעים רבות על גנץ. הרוב מורכב משמועות, כתמיד. השמועות מספרות על אדם שלו, רגוע, שקול, מוביל, אכפתי, רציני ומקצועי. קצרה היריעה כאן מלתאר את כל התכונות החיוביות שיש לגנץ להציע בעבורנו. אגב, אם לא ציינתי זאת לפני-כן, תכונות רבות מאלו הכתובות בשורות אלו נאמרו גם על מי שהיה מיועד להפוך לרמטכ"ל ה-20 של מדינת-ישראל:
יואב גלנט. תראו איפה גמרנו איתו.
אם נביט לרגע, לעומת-זאת, לעמוד המוקדש לגנץ באתר "ויקיפדיה", נראה כמה עובדות יבשות על אודותיו: בן לניצולי שואה, מפקד יחידת שלדג בדימוס, נולד בכפר אחים בשנת 1959 ועוד ועוד. בהחלט קשה לחזות כבר עכשיו עתיד כזה או אחר בעבור גנץ.
התחלופה המהירה שראינו השבוע, בה הרמטכ"ל היוצא
גבי אשכנזי לבש לראשונה מזה תקופה ארוכה את מדי השרד האזרחיים החדשים שנתפרו במיוחד למידותיו (במיוחד בהתחשב בכך שמיד לאחר עזיבת תפקידו, אץ-רץ אשכנזי להעיד בפרשיית סא"ל
בועז הרפז) והרמטכ"ל הנכנס - שהספיק לתת נשיקה חטופה לחיים האזרחיים, ו"נחטף" בחזרה לדגל, היא סיומה של תקופה סוערת ורגישה נורא במטכ"ל ובמשרד הביטחון. מדובר בתקופה שערערה בעבור אזרחים רבים בישראל את הטאבו הרגיש ביותר: יציבות ואחידות הפיקוד של צה"ל. ולכן, נכונה האמירה בנוגע לגנץ, שיהיה עליו להשיב את השלווה ואת הסדר והארגון בחזרה למטכ"ל. משום-מה, אם מסתכלים על אופיו של האיש, אפשר להניח שאולי דווקא הוא זה שיצליח לעשות זאת. אומנם עתה, כשסוף השבוע מתרגש על כל אזרחי ישראל, הסערה החזקה שהייתה כאן בשבועות האחרונים ונגעה למטכ"ל עומדת לשכוך. אבל בל נשכח את כל מה שהיה כאן, ובל נשכח את הצלקות שסערה זו הותירה על כולנו. צלקות אלו נותרו בכדי שנלמד מגלדיהן.
השבוע האחרון היה היסטוריה בהתהוותה, ולא רק בעבור מצרים שהורידה מנהיג ששלט בה ביד רמה ב-30 השנים האחרונות. זו היסטוריה בהתוותה שמראה לנו אילו סערות עלולות להיות רגע לפני הכתרת רמטכ"ל חדש. והנה, סוף-סוף הגענו לארץ המובטחת ומינינו רמטכ"ל חדש. לרמטכ"ל החדש יש את כל הנתונים בכדי להמשיך את דרכו של אשכנזי. בל נטעה: אשכנזי היה הרמטכ"ל הכי גבר-גבר שיצא לנו לפגוש לאחרונה, גם ביחס ל
שאול מופז. קשה להיפרד מרמטכ"ל כ"כ ראוי. אך כעת, מתמנה ונכנס לנעליו מחליף ראוי. עם צניעות, ענווה ומקצועיות צפוי גנץ להמשיך את התנופה של צה"ל, אותה חווה האירגון עם אשכנזי, למרות כל הנושאים הפחות נעימים ששמו של אשכנזי שורבב אליהם.
הרמטכ"ל (בדימוס) אשכנזי, הנני מצדיע לך. תודה לך שהגנת עלינו ב-3 השנים האחרונות. אך עליך להבין כי מגיעה העת לעזוב, והיא בד"כ צמודה לשיא. אתה הגעת לשיא, ורצוי שניפרד כידידים כשזכרון הצלחותיך מהדהד בראשינו, ולא זכרון נפילותיך. ואילו לך, גנץ, אצדיע גם-כן, ואאחל לך הצלחה רבה. נכנסת לתפקיד בתקופה לא פשוטה, ובנסיבות לא פשוטות. אומנם יש לך את כל נתוני הפתיחה הראויים, אך אמרו זאת גם על כל מתחריך על התפקיד עוד קודם, ומשום-מה אתה היחיד מכולם שהוכתר לתפקיד הרמטכ"ל. אל תשכח את הצניעות, את הענווה ואת המקצועיות, והמשך להוביל ביד רמה את תנופתו של האירגון הכי חשוב והכי מוטמע בתודעה של כולנו - צה"ל. בני גנץ, בהצלחה!
