מצבה של ישראל במערכת הבינלאומית הולך ומידרדר, כאשר האופן שבו הטילה ארה"ב את הווטו על הגינוי נגד ההתנחלויות מעיד יותר על ההידרדרות הזאת, אפילו מהבידוד הבינלאומי החמור שבו ישראל נמצאת. ארה"ב הייתה היחידה במועצת הביטחון שהתנגדה להחלטה נגד ההתנחלויות, כאשר 14 החברות האחרות במועצת הביטחון, שכוללות גם ידידות של ישראל כמו גרמניה, צרפת, ובריטניה, תמכו בהודעת הגינוי. המיוחד בווטו הזה שהטילה ארה"ב הוא, שבניגוד להטלות הווטו לטובת ישראל, שהוצגו לפחות כלפי חוץ כאמונה אמיתית של הממשל בצורך להגן על ישראל, הפעם הממשל לא הסתיר שהווטו נוגד את תפישת העולם שלו, ושיש התלבטות אמיתית האם להטיל וטו. העובדה שהממשל האמריקני נדחק לפינה ונאלץ לתמוך בעקיפין בהתנחלויות במקביל לכך שהוא מגנה אותן בחריפות, מסמלת שחיקה חריפה ומסוכנת ביחסים שלנו עם המדינה היחידה שמוכנה עדיין להגן עלינו. אם המנהיגים שלנו לא יתעשתו מהר, וימצאו דרכים לחדש את המשא-ומתן מול הפלשתינים, כשבמקביל הם מצניעים את הבנייה בהתנחלויות, אנו עלולים למצוא את עצמנו בקרוב במצב שבו ארה"ב תהיה מוכנה לוותר על הידידות איתנו, ותצביע נגדנו באו"ם בהתאם למצפונה.
ההידרדרות הזאת ביחסים עם ארה"ב לא קשורה לממשל אובמה, כפי ש"
אוהבים" לטעון הקיצוניים, אלא לכך שממשלת ישראל הקצינה את מדיניות התמיכה שלה בהתנחלויות, והיום באופן גלוי מעודדת בנייה לא חוקית בהן. היחס של ארה"ב כלפי ההתנחלויות לא השתנה, והממשל האמריקני לדורותיו גינה בעקביות את ההתנחלויות, וראה בהן מכשול בדרך לשלום. אומנם ארה"ב נהגה במידה מסוימת של רכות מדינית ועצימת עיניים כלפי ההתנחלויות בעבר, אבל אפילו
ג'ורג' בוש, שנחשב לידיד הגדול של ישראל, הביע התנגדות פומבית להרחבת הבנייה בהתנחלויות. בוש התנגד בפומבי אפילו לבנייה במעלה אדומים, שנמצאת בקונצנזוס הישראלי, כאשר בשנת 2005 הוא הצהיר במפורש שהרחבת הבנייה במעלה אדומים מנוגדת למפת הדרכים, וביקש לעצור את הבנייה. בשנת 2008 בוש אף חזר על ההצהרות שלו, ואמר שחייבים לעצור את ההתנחלויות בגדה המערבית, כי ההתנחלויות נוגדות את המתווה של מפת הדרכים. למרות ההתנגדות העקבית להתנחלויות, הנשיאים האמריקניים רייגן, בוש, קלינטון ואפילו נשיאים פחות ידידותיים מהם לישראל, כמו ג'ימי קרטר, הטילו כמעט באופן אוטומטי וטו על החלטות באו"ם שכוונו נגד ההתנחלויות, מאחר שישראל נהגה בצניעות בסוגיית המתנחלים ונמנעה מלהביע בפומבי עמדות קיצוניות כפי שהיא עושה היום.
המסקנה היא שהידרדרות ביחסים עם ארה"ב ועם העולם כולו נובעת מהמדיניות הפופוליסטית של ממשלת ישראל, ולא מסיבה אחרת. התמיכה הפומבית והמתלהמת של הממשלה הזאת בהתנחלויות, והאמירות הקיצוניות שלה, נועדו רק כדי לזכות באהדת העם, כשלמנהיגים לא איכפת שהן פוגעות בסופו של דבר במעמדה של ישראל בעולם. ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות בישראל מתעלמים מהמצב הקשה אליו נקלעה ישראל מבחינה בינלאומית, כשהרצון להציג את עצמם בציבור כמי שמגנים על האינטרס הישראלי הוא הדבר היחידי שמנחה אותם. לא מדובר פה רק על ויכוח בין ימין לשמאל על חוקיות ההתנחלויות, אלא גם בוויכוח על התנהלות פוליטית, כאשר התנהלות קצת פחות קיצונית ומתלהמת של הממשלה, יכולה הייתה למנוע את הבליץ הבינלאומי שעובר עלינו היום.
הבנייה בהתנחלויות היא לא דבר חדש וגם העובדה שהממשל בארה"ב מתנגד להתנחלויות אינה חדשה; מה שגורם למשבר המדיני היום זה רק ההתנהלות המתלהמת של הממשלה, שמוכנה להרוס את היחסים עם הידידה היחידה שעוד נשארה לנו בעולם, תמורת מנדט נוסף בסקרים.
