טלטלה
מעל חודש ימים מתרחשים בעולמנו אירועים משמעותיים ביותר, הרי-גורל למפת העולם ובעצם לאנושות כולה. כך אני רואה וחש את המהפכות המתגלגלות בעולם הערבי-מוסלמי, "מהודו ועד כוש" - למן תוניס ועד בחריין, דרך לוב, מצרים ותימן. ולעת כתיבת השורות מתנצנצים ניצנים גם במדינות מוסלמיות נוספות, בצפון אפריקה ובמפרץ הפרסי.
אני ישוב בפינתי באלון שבות וחש טלטלה עזה, משב רוח היסטורי אדיר ממדים. דפי קורות העתים פתוחים לרווחה ותוים בלתי מוכרים נחרתים בהם בעוצמה ובקצב מדהים. והכותב אינו אלא "קורא הדורות מראש", מלכו של עולם. מהו הפרק ההיסטורי שנכתב ממש אל-מול עינינו - איננו יודעים. והדברים סתומים, חתומים ונעלמים גם מעיני אלו המחוללים את מערבולת המאורעות.
דומה כי גם מובילי המהפכות אינם מצויידים במפות ניווט, ואינם יודעים כלל היכן הם נמצאים כרגע ולאן מגמת פניהם. ספק אם אי-פעם התרחשו בעולם מהפכות פוליטיות חסרות כיוון דוגמת אלו שנגולו לעינינו זה עתה באמצעי התקשורת החובקים זרועות תבל.
מ'ערביות'
התחושות ההיסטוריות הפוקדות אותי נקרעות בין שתי המגמות האפשריות של עתיד מדינות אלו; האם פניהן לאיסלאמיזציה או לדמוקרטיזציה? ובמשחק מלים אחרות: ערביזציה או מערביזציה?
במבט ראשון המהפכות מכוונות כנגד משטרים רודניים, מלכותיים בנוסח ימי-הביניים. המפגינים תובעים בחירות דמוקרטיות, לוחמה בשחיתות, חלוקת משאבי המדינה לכל אזרחיה, ומסרים דמוקרטיים דומים. גם האיפיון של מרד הצעירים, תוך שימוש מאסיבי בנשק הפייסבוק וברשתות החברתיות באינטרנט, כל אלו משקפים לכאורה מגמת 'מערביזציה' והיחלצות מסממני שלטון דיקטטורי של העולם העתיק. אם אכן זו המגמה, ואלו תהיינה התוצאות - אזי טוב להם וטוב לעולם, וטוב גם למדינת ישראל. דומה כי ככל שידובר במדינה 'מערבית' יותר, ייקל להידבר עמה ולרקום יחסים כלכליים ומדיניים ברמה כלשהי.
ומנגד, מכרסם החשש כי בסופו של דבר, בדרך הטבע (אלא אם תתרחש התערבות אלקית גלויה ומפתיעה. אמן) תגבר יד הערביזציה והאיסלאמיזציה (ואני יודע היטב כי שני מושגים אלו אינם חופפים, ולא הרי זה כהרי זה). או-אז חרב האיסלאם הרדיקלי תלפף את חצי הסהר, מאפגניסטן דרך סעודיה עד לחופי צפון אפריקה.
אין לי תשובות לשאלות כמו: איך יחיו בשלום סונים עם שיעים, אך תחושת-בטן קשה מנבאת כי 'האויב הישראלי המשותף' יסייע להם להתגבר על חילוקי האמונות ביניהם, ואפילו ישמש גורם מלכד פנים-איסלמי. אין לשום אדם בעולם מושג, אפילו לא לפרשני התקשורת יודעי-כל, האם הלוחמה הפן-ערבית בישראל תגבר, או שמא המרץ הבתר-מהפכני יופנה לשיקום כלכלי וחברתי של עמי האזור הסובלים. אגב, למדינת ישראל יש מה להציע בתחום הפיתוח האיזורי, ברוח חזונו של
שמעון פרס...
שת"פ יהודי-נוצרי
"אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח,יד); תמיד צריך לחשוש ולהתכונן במקביל ל"דורון, לתפילה ולמלחמה" (רש"י בראשית לב,ט). מה גם שלבי אומר לי כי התרחיש השני, האיסלאמיזציה, קרוב יותר להתממשות מאשר הראשון, הדמוקרטיזציה. לפיכך אחזור על משנתי שכבר העלתיה אי-פעם במדור זה, וביתר שאת.
אני מציע לחבור לעולם הנוצרי, לפחות לחלקיו המתונים מבחינה דתית ואמונית, כנגד האיסלאם הרדיקאלי (במיוחד השיעי) המאיים על העולם כולו. יש לנו חשבון ארוך עם הנצרות בגלגוליה השונים, אך הקמת המדינה שינתה כליל את תמונת המצב בסוגיית היהדות מול הנצרות. בחשיבה מפוכחת, הבנויה גם על יסודות אמוניים, דומני כי 'אנשי רוח דתיים' בעולם המערבי הם משענת בטוחה יותר מאשר הוגי דעות חברתיים ודמוקרטיים, או אנשי כלכלה וגלובליזציה.
הראשונים יכנעו מהר מאד לפזורה המוסלמית הכובשת את אירופה, שהיא מאורגנת למדי ומשמשת כח אלקטוראלי-דמוקרטי בבחירות במדינות המערב. האחרונים, אנשי הכלכלה וההון, יהיו ראשונים להתקפלות ול'הינמסות' מריח הנפט הערבי. אין להם לא א-לקים ולא ערכים.
כיהודי גאה אינני מפחד מן העולם הנוצרי התיאולוגי. אינני חושש כלל להשתמדות דתית של יהודים הנמצאים ב'קצה המחנה', "הנחשלים אחריך" (דברים כה,יח) אשר יגלו לפתע את המאור שבנצרות הדתית, חלילה. היהדות והנצרות נמצאות בשביתת נשק רבת שנים. אני קורא, איפוא, לאישי דת יהודים, בארץ ובתפוצות, ליזום כנסים, מינשרים, אמנות וקריאות בינ-דתיות, כנגד האיסלאם הרצחני, ההתאבדותי, התת-אנושי.
התנ"ך הוא הברית הישנה שלנו עם אלקי ישראל, המנדט שלנו על ארץ ישראל, והתשתית להכרזת מדינת ישראל. התנ"ך יכול לשמש גם בסיס לכריתת ברית (כן! מה שקראתם!) יהודית-נוצרית כנגד האיסלאם הפונדמנטליסטי. ותנאי גדול בדבר; מהלך זה יובל ע"י רבנים ואישים דתיים ואמוניים ולא ע"י מדינאים חילוניים, נאמני 'דת המערב'.
