|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכנת ועשיית חלות הלחם - מצוות עשה מדאורייתא ● האם כל בני ובנות ישראל אכן בנו ועשו את המשכן? ● אור החיים הקדוש: "והגם שלא עשו, אלא בצלאל וחכמי הלב, 'שלוחו של אדם כמותו'. וכאילו, כל ישראל עשו"
|
פרשת השבוע, פרשת "פקודי", החותמת את ספר "שמות", מסיימת למעשה את חמש הפרשיות האחרונות בספר העוסקות בעיקר בבניית המשכן וכליו. אחד מן הכלים הידועים היה "השולחן" שעליו הכוהנים היו מניחים את "לחם הפנים" הידוע בכינויו הנוסף והמופיע פעם אחת במקרא [במדבר ד', ז'] בשם "לחם התמיד" או בכינויו השלישי "לחם המערכת". ב"קצירת האומר" נסכם: אלה הם שלושת הכינויים השונים לשתים-עשרה חלות הלחם (עשויות סולת) והיו מונחות בשתי מערכות על השולחן במשכן ובבית המקדש. הן היו נאפות בערב שבת קודש עד יום השבת הבא. אז, חלקן היה נאכל על-ידי משמרת הכהונה שהתחלפה באותה השבת וחלקן היו ניתנות לכהן הגדול, וכך חוזר חלילה. הכנת ועשיית חלות הלחם היא מצוות עשה מדאורייתא, שנאמר [שמות כ"ה, ל']: "ונתת על השולחן לחם פנים, לפני תמיד". אכילתן הייתה בקדושה ובטהרה. עשייתן הייתה ללא מחמצת ומשום כך היו החלות בעלות כושר טריות גבוה. אשר על כן, נחתומים (=אופים) אומנים היו ממונים על עשייתן ובשל כך השתכרו וקיבלו שכר גבוה שהיה ממומן מתרומות הציבור. "לחם הפנים" נחשב ל"אחד מעשרים וארבע מתנות כהונה".
יונתן בן עוזיאל תירגם את הביטוי "לחם פנים", "לחמא גוואה" (="הלחם הפנימי"). בכך, יש ציון טכני למיקומו של ה"לחם" (שהיה חלק אינטגרלי מן השולחן) בהיכל פנימה, בדיוק כמו "מזבח הזהב" שאחד מכינוייו היה "המזבח הפנימי", דבר שציין את מיקומו בקודש. ומנגד, הרשב"ם מפרש שנקרא כך כי היה "לחם נאה, לחם הראוי (להינתן) לפני שרים".
הבה נישא תפילה לבורא עולם שיחיש ביאת משיח צדקנו וייבנה בית מקדשנו, "הבית האחרון", בעגלא ובזמן קריב. ושם, נזכה להקריב קרבנות תודה וכפרה, כמו גם הכנת ואפיית "לחם הפנים". פנים, תרתי משמע: פנים להקב"ה ופנים לשאר אחינו בית ישראל ובשל כך, נזכה ל"פנים" המאירות של הקב"ה עלינו בחסד, ברחמים ובשלום, אמן.
|
|
ותכל כל עבודת המשכן... ויעשו בני ישראל...
|
|
פרשת "פקודי" תיקרא השנה (תשע"א) בכל בתי הכנסת ברחבי העולם היהודי כ"פרשה נפרדת" ולא כ"פרשה מחוברת", משום שהשנה היא "שנה מעוברת". מספר פסוקיה צ"ב [וסימנך: "אל אדון על כל המעשים"] ואין בה שום איזכור מצוותי. ייחודה בכך שהיא לא רק הפרשה החותמת המסיימת את החומש השני אשר ב"חמשת חומשי התורה", אלא גם, ואולי בעיקר, היא חותמת ומסיימת, כאמור, את חמש הפרשיות האחרונות שבחומש, שעסקו ודנו בציווי האלוהי לעם ישראל באמצעותו של משה רבינו, לבנות ולעשות לו ולשמו "בית מקדש מעט", קרי: המשכן. ואכן, הבנייה והעשייה של המשכן וכליו נעשתה, ובגדול, לשביעות רצונם של האל, משה עבדו ושליחו הנאמן וכל צוות ההקמה המקצועי והמיומן ובראשם "בצלאל בן אורי בן חור ואיתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן". עבודת המשכן הושלמה במלואה והפסוק [שמות ל"ט, ל"ב] מעיד ומסכם זאת במשפט קצר: "ותכל [=ותכלה, ותסתיים] כל עבודת משכן אוהל מועד. ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה י-ה-ו-ה את משה, כן עשו".
מקריאה ראשונית ודי פשטנית של הפסוק, עולה שהאות ו' במילה "ויעשו" משמשת כ-"ו' המחברת" את שני חלקי הפסוקים הראשונים. מכאן, כביכול, ניתן להסיק שכל עם ישראל, גברים ונשים כאחד, היו פעילים שותפים מלאים בבניית ובעשיית המשכן. וגם בסוף הפסוק, חוזרת התורה ומדגישה עובדה זו במילים: "כן עשו". וזו, תמיהה גדולה. משום שהתורה מציינת מספר פעמים את העובדה שרק שני אישים דגולים, בצלאל ואהליאב, הם ורק הם (יחד עם צוות אמנים ואומנים "חכמי לב") נבחרו על-ידי האל לעשות "בכל מלאכת מחשבת והם עשו זאת. אם כך, כיצד התורה מייחסת ומנכסת זאת לכל עם ישראל?! אתמהה.
ונראה לנו לתרץ בפשטות שגם מן הפסוק עצמו אין משתמע שכל עם ישראל אכן בנו ועשו את המשכן, הן מפאת שהאות ו' במילה "ויעשו" אינה "ו' החיבור", אלא משמשת כ-"ו' ההפרד" וכל חלק בפסוק מדבר על עובדה ומעשה שונים והן מפאת שלא נאמר בפסוק "ויעשו כל בני ישראל...", אלא "ויעשו בני ישראל", כלומר: חלקם רק עשה, ומי הם? - בצלאל, אהליאב וצוות עוזריהם. ומילות העשייה שבפסוק, כוונתן ומשמעותן היא רק לעניין התרומות ונדבות העם בלבד, שאף עניין זה הוא בגדר עשייה. וגם אומנה, כל עם ישראל ביצעו ועשו הוראת האל שנמסרה להם על-ידי משה (כפי שצוין לעיל) במסירות נפש ממש, בשלמות ראויה לציון ולשבח ואף תרמו ונדבו יותר מכפי שהתבקשו ופסוקי המקרא הקדוש מוכיחים זאת בעליל כפי שמעידה תורתנו [שמות ל"ו, ד'-ו']: "ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש...ויאמרו אל משה לאמור: מרבים העם להביא...ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש. ויכלא [=ויפסיק] העם מהביא".
וראיתי לנכון להביא על אתר את דבריו של המקובל, פוסק ההלכה ופרשן המקרא הידוע, הלא הוא ר' חיים בן משה אבן עטר (1696-1743) הידוע בכינויו "אור החיים הקדוש" ע"ש פירושו למקרא "אור החיים", כדלקמן: "והגם שלא עשו (בני ישראל), אלא (רק) בצלאל וחכמי הלב. (ברם), 'שלוחו של אדם כמותו'. וכאילו, כל ישראל עשו". יש לציין, שה"אור החיים" מוסיף נקודת חשיבה מעניינת ואף קשורה לפסקי הלכה חשובים והידועה בכינוי "גמירות דעת". ואכמ"ל: "והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם [=עם ישראל] שלחוהו. ואף על-פי כן, הרי הסכימו עימו". אין כל ספק, שדבריו של פרשן המקרא באים ומוכיחים בעליל שמימרתם של חז"ל כי "הקב"ה, תורת ישראל ועם ישראל חד הם", כלומר: האל ותורתו שהוענקה לעם ישראל הם למעשה מקשה ויחידה אחת שלא ניתן להפרידם ומעשה המשכן והתנהלות מחזק השקפת עולם זו. שהרי, לא הספיקה העובדה שהקב"ה בעצמו ובכבודו בחר בבצלאל להיות האחראי על בניית ועשיית המשכן ומינהו לכך. אלא, נצרכה לזאת ההסכמה של עם ישראל. ודו"ק.
מי ייתן ויתקיים בנו, בעם ישראל, דברי הפסוק: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק" על-ידי ובהחשת משיח צדקנו ובניית בית מקדשנו, "הבית השלישי" שיהיה "הבית האחרון", בעגלא ובזמן קריב, ואימרו אמן!
|
|
| תאריך:
|
03/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
03/03/2011
|
|
ד"ר מוטי גולן
|
|
לפני מספר שנים פתחתי את הרדיו ברשת ב', ושמעתי נימוק גאוני נגד הקמת המדינה הפלסטינית. ומה היה הנימוק? - איך אנשים רציונליים מעזים להציע הקמת מדינה נוספת, בעידן הגלובליזציה! ומי היה הדובר? - פרופסור עוזי ארד, היום היועץ לביטחון לאומי היוצא! אז, ועד לאחרונה, היה פרופסור ארד האדם המקורב ביותר לראש ממשלתנו בנימין נתניהו.
|
|
|
|
|
השכם והערב אנו קוראים על תוכניות לקירור שוק הנדל"ן הבוער. אבל, כשקוראים את התוכניות שהממשלה הציעה, מסתבר שיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, או שחמור מכך, והפגיעה ברוכשי הנדל"ן נעשית בידיעה ובהכרה מלאה.
|
|
|
|
|
עונש של משחקים ללא קהל - הוא לא מידתי, לא ספורטיבי, פוגע כספית בקבוצות ובקהל נאמני הכדורגל הממלאים את האצטדיונים במרכז או בפריפריה. כשאזרח אוהב ספורט וקונה מנוי שנתי, הוא מצפה לתמורה מלאה, לאמור: לראות את כל המשחקים עבורם, שילם במיטב כספו.
|
|
|
|
|
ויקה שפיר, סטודנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, היא בחורה מלאת שמחת-חיים וחוש הומור, פעילה ונמרצת, שכל חייה עסקה בנתינה. בין היתר, עסקה בקידום זכויותיהם של חולי סיסטיק פיברוזיס, שהמדינה לא מממנת את כל הטיפולים להם הם זקוקים.
|
|
|
|
|
האש המתלקחת בעולם הערבי והמוסלמי אינה מבשרת טובות. בסך-הכל היא כיסוי להקצנה של המצב הקיים, שבו נראים, כביכול, השליטים העכשוויים כעריצים המדכאים את עמיהם עד כלות. אלא שמבעד למסכה הצבועה, שאותה עוטים ה"מהפכנים", מחוללי ההתקוממויות, משתקף דיוקנו המפחיד של האיסלאם הקיצוני, שאינו יודע פשרות, נוסח "אל-קאעידה", "האחים המוסלמים", ה"ג'יהאד המוסלמי" ודומיהם. דיוקן זה גורר אחריו משטרים אפלים של עריצות כפולה ומכופלת, תוך עשיית חשבון עם מי שרק יהין שלא ללכת בדרכם.
|
|
|
|
|
