יושב-ראש לשכת עורכי הדין צודק.
בכתבה יחצ"נית למדי שהתפרסמה (למיטב הערכתי הפרטית) ערב הכרזתו על מועמדותו לתקופת כהונה נוספת בתפקיד ("הוא עדיין לא מוכן לגלות אם הוא יתמודד בבחירות הבאות לתפקיד ראש הלשכה, ובכלל") קובע היו"ר מה שכבר ידוע לכל, מלבד לאלו המציפים את המכללות ללימודי משפטים:
"מה שמתרחש במקצוע עריכת הדין היום הוא אסון משפטי. המקצוע בתהליך הידרדרות ארוך שנים. הלשכה עושה ככל יכולתה לעצור זאת, אבל העובדה שאנחנו לא אדונים לעצמנו וכפופים לרגולטורים ולמחוקקים, חוסמת אותנו". אמת לאמיתה! ונכון גם שיכולתה של הלשכה לקבוע את תנאי הקבלה למקצוע היא אפסית ובמובן זה התדמית של "גילדה סגורה" לא רק שאינה נכונה, היא מבטאת את היפוכו של המצב כיום. אם נידרש לעוד אי אלו אמיתות, נזכיר כי סיעתו של יורי גיא-רון בלשכה ("לשכה אחרת") בה הוא היה פעיל מרכזי במשך 12 השנים האחרונות, היא שהנהיגה את לשכת עורכי הדין, בהן האסון המשפטי קרם עור וגידים ובמשך שנים רבות היה צורך לעמול קשה לשכנע את גיא-רון וחבריו שאכן האסון בפתח.
לזכותו של עו"ד גיא-רון ייאמר, שלאחר לבטים רבים שנבעו מהתמכרות רבת-שנים לסיסמאות נבובות כמו "
חופש העיסוק", הוא החל לדבר לעניין (כלומר, אימץ את דעת האופוזיציה) ואף ייסד בלשכה ועדה מיוחדת שתפקידה לעסוק בהצפת המקצוע - ועדה בה הכותב היה חבר ושהתכנסה לאחרונה לפני כשנתיים בערך ומאז נעלמו עקבותיה (המוצא הישר יבוא על שכרו).
מכל הדיבורים לא יצא דבר. גם הצעת חוק שהכל מסכימים עליה (מלבד תלמידי המכללות המבקשים להוסיף להיעדר הכשרה אקדמית גם היעדר הכשרה מעשית) שתפקידה לקבוע תקופת התמחות בת שנתיים (שהיא באמת מינימום הכרחי), אינה מקודמת בכנסת. איני יודע מי אשם בכך, אבל ברור שלשכת עורכי הדין הוכיחה שאין היא יכולה לקיים את התפקיד שהוטל עליה בחוק - לדאוג ל"רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין". הוכח גם שהלשכה נטולת השפעה פוליטית ממשית - אולי גם מפני שהיא נתפשת כמבצר של השמאל.
במצב של אסון, מצופה בדרך-כלל ממי שמכהן בראש המערכת להסיק מסקנות אישיות, אולם לא נראה לי שזהו המקרה. גם אם נניח שהאסון התרגש עלינו משמיים ושלשכת עורכי הדין לא יכולה הייתה לעשות דבר על-מנת למנוע אותו. הואיל ומדובר במצב של אסון שלא הצלחנו למונעו, היה על ראשיה של הלשכה להסיק מסקנה אישית מתבקשת, והיא שאין טעם להציג מועמדות לראשות ארגון כה חסר-השפעה. אינני תמים ואני מניח, כרבים מחבריי, שהטעמים האמיתיים להצגת המועמדות בבחירות אינם הצלת מקצוע עריכת הדין, כפי שניתן ללמוד מהיקף הסכומים המושקעים ונתרמים במסגרת מסעות הבחירות בלשכה.
יו"ר הלשכה, כהגדרתו שלו, הוא באמת איש שדי קשה לריב איתו. הוא נרתע מעימותים ונוח לרצות ולרצות (ראה ההחלטה שלא לקיים את משוב השופטים). יש להוסיף כי כאשר הוא נקלע לעימות, או זוכה לתגובה חריפה (בניגוד לטענתו, הדבר קרה לעתים די רחוקות), תגובתו נוטה להיות פחות פולמוסית ויותר נעלבת משל היה נזירה שצבטו זה עתה בעכוזה. השאלה האמיתית היא האם במצב אסוני גיא-רון הוא הדמות שלשכת עורכי הדין ומקצוע עריכת הדין זקוקים לה? האם המועמדים האחרים יכולים להיטיב לעשות? ישנם מצבים שהם חשוכי-מרפא, וכזה הוא מצבו של מקצוע עריכת הדין. הדבר הנכון היחיד לעשותו הוא להניח את המפתחות ולהפסיק לתפקד.
מה אני מציע? ההצעה פשוטה! על לשכת עורכי הדין לקבל החלטה של היעדר פעולה, היא לא תסמיך עורכי דין ולא תקיים דין משמעתי, ותודיע לציבור ולכנסת שהיא אינה רואה כל טעם בכך, ושאין גם טעם לכפות עליה את ביצוע התפקידים הללו למרות העתירות והצעקות. הלשכה חייבת להבהיר שהתפקידים היחידים שבכוונתה למלא הם תפקידי איגוד מקצועי ותו לא. נראה כיצד מתמודדים הכנסת והציבור עם גישה זו - יותר גרוע כבר לא יהיה ואין ממה לפחד.
