ה"נאשם" הבא בתור ל"גיליוטינה"

בעבר שודרו בטלוויזיה מספר תוכניות בנושאים אקטואליים בשם "על השולחן", "משעל חם", "פופוליטיקה" ו"הנאשם". את התוכניות האלה הנחו דן מרגלית, דן שילון ונִסים משעל. הם חשפו, קטלו, ביקרו, עקצו, פסלו ושפטו את כולם.

כיום משודרות תוכניות אקטואליה בשמות אחרים עם תכנים זהים. הגיע הזמן והצורך להעמיד גם את אנשי התקשורת ל"משפט ציבורי", בסגנון העיתונאי, ללא מורא וללא פחד, למען זכות הציבור לדעת את כל האמת על העיתונאים שבידם המיקרופון העליון, הקובע את הקול והטון בכל שלטון.

דרושה תוכנית המשך ל"הנאשם" של דן שילון, ששודרה בזמנו. השם המוצע לתוכנית החדשה של ביקורת התקשורת הוא "הגיליוטינה", שתושיע את חופש הביטוי המגיע גם לציבור.

התקשורת תוקפת, מבקרת, שופטת כל נושא וכל עניין, כל מוסד וכל ממסד, על מיתוס וכל אתוס היסטורי, לאומי ואקטואלי, למעט את עצמה.

בכירים, נבחרים, אלופים ושאר אזרחים, מועלים למוקד ביקורת התקשורת. כל העדות, המפלגות, והמקצועות, לא מחוסנים בפני שבט הביקורת של התקשורת, למעט העיתונאים המחוסנים מכל הכיוונים.

חופש הביטוי אינו זכות בלעדית של העיתונאים, שעיסוקם ושליחותם הם ביקורת האחרים. זכות זו היא גם של האזרחים, צרכני התקשורת, הזכאים לבקר גם את עושי התקשורת - זכות המגיעה שיינתן לה במה תקשורתית, אפקטיבית ולא פיקטיבית.

חלק מכוכבי התקשורת - בעיקר האלקטרונית - הפכו מזמן לאישי ציבור (למרות שלא נבחרו), שהשפעתם על הציבור ועל מקבלי ההחלטות גדולה יותר מהמחוקקים ומהפוליטיקאים. כשם שאנשי הציבור חשופים, בצדק, יום-יום לביקורת, כך חייבים גם העיתונאים להיחשף בהתאם, על במות בתקשורת, על-ידי צרכני תקשורת.

התקשורת הפכה לשבויה בידי הרייטינג, והמדינה שבויה בידי הפוליטיקאים והתקשורת, כאשר העיתונאים מנצחים על התזמורת, ללא ביקורת. דברים אלה מחייבים דיון ציבורי ותקשורתי גלוי ואמיתי, שבו צרכני התקשורת יהיו הדוברים המרכזיים והעיתונאים יהיו הפעם המאזינים. הביקורת הצודקת (הרצינית ולא המפלגתית) נגד התקשורת, אינה נחלת הציבור בלבד, היא קיימת גם בין ובתוך אנשי התקשורת, בינם לבין עצמם.