הכנסת
אישרה השבוע (יום ב', 7.3.11) חוק חדש, המכניס שינויים טכניים בתשלום מס שבח על רווחים ממכירת נדל"ן. השינוי העיקרי שהוכנס - לא ברור מדוע ולשם מה - הוא שמעתה ואילך ישולם המס על-ידי הקונה, והוא יוכל לקזז את התשלום מהמחיר שהוא משלם בעד הנכס.
החוק קובע, שהקונה יהיה פטור מתשלום המס "ביחס לדירות מגורים הפטורות מתשלום מס שבח". סעיף זה הוא המאפשר לקרוא ליצור הזה "חוק מוזר".
אולי יסבירו יו"ר ועדת הכספים
משה גפני, וחברי הוועדה, שהכניסו סעיף זה לחוק החדש, איך אפשר לבצע אותו למעשה? עד עתה שילם המוכר את המס, והוא יודע, כמובן - יותר מכל אחד אחר, מה מצב הנכס, והאם הוא חייב במס. אם איננו בטוח, ישכור עורך דין שיבדוק את המקרה שלו.
אבל איך יכול
הקונה לדעת, אם
המוכר חייב במס או לא?!
הקונה אינו יכול לדעת מה מצב נכסיו של המוכר. אולי יש לו שתי דירות, והוא מכר אחת מהן לפני זמן קצר, כך שמכירת הדירה השנייה (חוץ מתקופת הביניים הנוכחית, עד סוף 2012) חייבת במס?אולי זו הייתה דירה להשקעה, שאין לה פטור ממס? איך מחשבים את המס במקרה של ירושה? או אם הנכס היה בבעלות כמה שותפים? האם יש בידי המוכר חשבונות חשמל, המהווים לעתים קרובות את הבסיס לפטור ממס שבח? אולי זו לא דירה, אלא נכס אחר, עם חיובים אחרים?
איך יוכל הקונה לעקוב אחרי סעיפים 47 עד 49 לחוק מס שבח, שהם, כדברי עורך דין שהסביר את החוק "מורכבים ומסובכים ביותר". עד עתה היה זה - וכך צריך להיות - כאב הראש של מוכר הנכס, שגם מכיר אותו טוב יותר מכל אחד אחר. עכשיו מעבירים את כאב הראש לקונה. מדוע? לשם מה?
הוועדה קבעה שני שיעורים לגובה המקדמה, לפני ואחרי נובמבר 2001. איך יכול הקונה לדעת מתי קנה המוכר את הדירה?
הקונה יהיה חייב לחקור בכל מקרה את המוכר לגבי מצב נכסיו ומצבו המשפטי. המוכר עשוי לומר בפשטות: "אני פטור ממס, הפרטים אינם מעניינך".
אמנם נכון, למוכר יש אינטרס לתת לקונה את המידע, כי הקונה יכול לנכות את מס השבח מתמורת המכירה. אבל לשם מה כל הסיבוך הזה? מדוע ליצור מצב, שבו צריך הקונה לחקור את המוכר ולדרוש ממנו מסמכים ונתונים על ההיסטוריה של הנכס ועל מצב נכסים אחרים שלו? למה ליצור מתח מיותר בין הצדדים לעסקה?
ובעיקר: מה יקרה אם המוכר ייתן לקונה נתונים מסוימים, כדי לקבל פטור מהמס, ואחר כך יתברר שטעה, בשוגג או במזיד? מדוע צריך לסבך את הקונה בעניינים לא לו?
לא חברי ועדת הכספים, לא יו"ר הוועדה משה גפני, לא חברי הכנסת שנכחו בדיון בחוק במליאה ולא יו"ר הכנסת ראובן ריבלין (עורך דין בהשכלתו!) לא שאלו שאלות אלו, ולא שמו לב למצב המוזר שהחוק יוצר. הם הרימו ידיים ואישרו "פה אחד" את החוק המוזר הזה.
