פעם נהג הערוץ הראשון והיחיד של הטלוויזיה להציג את הסרט סאלח שבתי (סליחה שבאתי) בצהרי יום העצמאות. הסרט עוסק בעולה מבוגר מעדות המזרח ומשפחתו ברוכת ילדים המתקשה להתאקלם במעברה בשנותיה הראשונות של המדינה. בסרט התמודד סאלח עם העובדת "הסוציאלית" שהביעה את רצונה לראותו הופך לאשכנזי בנאום שהחל במילים; "אתם בני עדות המזרח....".
לבסוף הצליח סאלח להנהיג את הפגנת המעברה, לרמות את קבלני הקולות הרמאים של כל המפלגות, ולזכות בשיכון המיוחל. מאז התקדם הממסד הישראלי ושדרג את הסוציאלית כך שתפקידה האמיתי מוסווה טוב יותר, אך פגיעתה קשה עוד יותר. על-פי ויקפדיה, ראש הממשלה
גולדה מאיר השתדלה מאוד למנוע את הקרנתו של הסרט בחו"ל מחשש שיפגע פגיעה חמורה בתדמית המדינה. אולם דווקא הסרט האותנטי הזה נחשב שנים רבות לסרט ישראלי קלאסי, ויצר בסיס לז'אנר שלם של סרטים.
חלף שבוע מאז החלה שביתת העובדות הסוציאליות. נראה כי פרט לכמה כותבי מאמרים מגוייסים הציבור יהיה אדיש גם ביום השלושים לשביתה כפי שהיה בשביתת התובעים. זה עוד מקרה בו העיתונות מסרבת לבצע תפקידה ולברר מדוע שביתת אנשים שאמורים לסייע לציבור אינה מעניינת את הציבור.
לציבורים גדולים כבר ברור כי אם תקצץ הממשלה לחלוטין את שכר העובדים הסוציאליים יטב לכולם. יהיו רבים שיפטרו מהמטרד שאלו יוצרים, אחרים לא יוכלו להיתלות בעלה התאנה הזה, והסוציאליות עצמן תאלצנה למצוא לעצמן עיסוק מועיל ומכניס יותר.
מאז הוקמה פקידות רווחה כדי "לטפל" בהמוני העולים חלפו 50 שנה, והתרכז הון רב בידיים מעטות. אותם ידיים אינן מעוניינות לחלוק את ההון שצברו. הממשלה הפכה לחלק ממנגנון ההתעשרות הזה, כאשר שרים וחברי כנסת פורשים ועושים לביתם וחווילתם בהפוגות הקריירה הפוליטית שלהם. לכן הממשלה מתעלת את העיסוק ברווחה כך שלא יווצרו הפגנות ומהומות אשר ישבשו התעשרות המעטים.
בתחום "העבודה הסוציאלית" מונו עובדות סוציאליות שהן מקרים סוציאליים לכשעצמן, על-פי השכר המועט המשולם להן. תחום לימודן האקדמי אינו מדע, ואין צורך בכישורים כדי להתקבל אליו. תפקידן הוא לדכא עוד יותר את המדוכאים והנפגעים בתהליך ההתעשרות הזה. לסוציאליות לא חסר חומר גלם.
הגלובליזציה הפכה בעלי מקצועות רבים לבלתי נדרשים כבר בשנות ה-40 לחייהם, כאשר השכלתם וכישוריהם רחבים. הממשלה אינה מעוניינת כלל לטפל בבעיות שנוצרו עכב העובדה שהיא זו שהתירה יבוא נרחב וסגירת מקורות תעסוקה בתוך המדינה!
עדיין נותרו משכילים רבים המעוניינים ללמוד מקצוע אקדמי מכניס. רבים מהם נקלטו בתעשיית הגירושין. תעשיה זו מפרנסת אלפי עורכי דין, שוטרים, עובדים סוציאליים, שופטים, ועוד כהנה אנשים נבונים שהיו יכולים לעשות עם עצמם משהו יותר מועיל בחיים.
כאן יש לסוציאליות תפקיד חשוב בגרימת נזק לציבור. הן בוגרות הפקולטה שבה מתנהל תחום "לימודי מגדר"; שם קוד מדעי לשנאת גברים הבאה לביטוי ביצירת מחקרים מזוייפים ללא ביסוס סטאטיסטי, ובסיס לחקיקה אנטי גברית ואנטי משפחתית. הן אלו שאלפי גברים גרושים היו רוצים כי לא תקבלנה שכר כלל.
כל מי שדיבר עם גברים גרושים נתקל בתלונות על זיוף דוחות ע"י הסוציאליות. רבים נאלצים לראות את ילדיהם ב"מרכזי (ניתוק) קשר", מרוחקים, תחת שמירה, כאשר הסוציאליות הן המעודדות את הנשים להתלונן תלונות שווא על הגברים. כאשר הילדים (בעצמם !!!) מתלוננים על הזנחה מצד האם; תמיד תתעלמנה הסוציאליות מתלונותיהן, גם כאשר יש בתיק ראיות אובייקטיביות (מסמכים רפואיים) למחלות של הילדים עכב הזנחה.
כאשר נדרש ביקור בית אצל האם; הסוציאליות מודיעות לה מראש על מועד הביקור, וכך הן משתתפות ביצירת מצג שווא של "אם השנה". על הילדים המביעים רצונם בכתב לביהמ"ש לגור עם האב מופעלים לחצים בביקורים מביכים בבתי ספר. הילדים "נחקרים" מדי שבוע. ילד אחד תיאר זאת בפני במילים; "היא (הסוציאלית) שאלה הרבה שאלות, כתבה הרבה בניירות, ולא נתנה לי פתרונות".
מצטברות עדויות רבות על איומים של עובדים סוציאליים על ילדים לפיהם יועברו למשפחת אומנה, למרות שהם רוצים ויכולים להיקלט אצל האב. כנגד האבות מופעל אותו איום, כאשר ברור לכולם שאין בסיס מוסרי להעביר ילד למשפחה זרה כאשר הוא רוצה לגור אצל אביו, ואביו רוצה ויכול לגדלו בצורה סבירה. על הנעשה לילדים שהועברו לגידול במשפחות אומנה, או במוסדות ממשלתיים אין צורך להרחיב את הדיבור. לרוב הם מוזכרים בתקשורת בהקשר של אונס נערות ונערים במוסדות, או בהקשרים של סמים ופשיעה. אם אינכם מאמינים לדברים בדקו אותם בעצמכם בעזרת גוגל.
יש קבוצה אחת של נזקקים שאף פעם לא תשמעו על קיומם מהסוציאליות. זו קבוצת הגברים שגורשו מביתם בעלילות זדון. בישראל כ-13,000 מקרי גירושין בשנה. כ-25,000 תלונות שווא, שהטיפול בהם מניב כ-5,000 מעצרים. רק נגד 1,000 מוגש כתב אישום. משקלול המספרים ניתן להניח כי 4,000 מעצרי שווא (ללא משפט) ועשרות אלפי תלונות שווא גורמים לגירוש אלפי גברים מנהלית מביתם על-ידי המשטרה מדי שנה.
גירוש שמוארך אוטמטית על-ידי ביהמ"ש בדיון שארכו כדיון על דוח מהירות. 60 מהם מתאבדים. כן! פי 5 ממספר הנשים הנרצחות מדי שנה!, אבל להם לא מוקדשות תוכניות רדיו וכותרות עיתונים. לעולם לא תשמעו על סוציאלית המתעניינת מה עלה בגורלו של גבר כזה, היכן ישן בלילה, ממה הוא מתקיים, ומה מצב בריאותו. כיצד הוא רואה את ילדיו כאשר הוא אינו יכול לשוב לביתו....זו הקבוצה אשר סבורה כי הסוציאליות יכולות להמשיך בשביתה לנצח.
