לפני כמה ימים התפרסם בכלי התקשורת אירוע המלמד על שיפור משמעותי ביכולתם של כוחות צה"ל להתגונן מפני מבקשי נפשם; מערכת הגנה חדשה המכונה 'מעיל רוח', זיהתה טיל שנורה לעבר הטנק, והשמידה אותו בטרם הגיע עדיו. אינני יודע, אבל סביר להניח שלמערכת ההגנה הזאת נבחר השם הזה כי, בשונה מן העבר, לא מדובר בתוספת מיגון פיזי לטנק, עוד פלדה וכדומה, אלא בהגנה היקפית שאינה נראית לעין, משהו רוחני כזה. דווקא מתאים ליהודים להיות הראשונים בהמצאת מערכת הגנה כזאת, הרי עם ישראל מתקיים כבר אלפי שנים, ויתקיים לנצח, בזכות מערכת הגנה שאינה נראית לעין, מערכת הגנה אלוקית. וזה מה שצריך להוביל למסקנה שעם כל ההערכה והכבוד שיש לרחוש לממציאים, הרי שכדי לשרוד בסביבה עוינת, לא די במערכות הגנה שממציאים אנשים.

בשבת שעברה הובא בכלי התקשורת סיפורה של מערכת ההגנה הנ"ל ובעיקר של האנשים ששקדו על בנייתה. מאוד נעים היה לקרוא את הדברים. אלא שבאותה שבת עצמה חדרו מרצחים לבית ביישוב איתמר ורצחו זוג הורים עם שלושת ילדיהם הרכים, ולנו אין מילים להביע את הזעזוע, החרון, הכאב, שסערו בנפשנו לאחר ששמענו על כך. אותם קדושים שנרצחו, היו הקרבנות לכפרה על כולנו. שהרי לא אותם אישית ביקשו המרצחים, הם ביקשו לרצוח יהודים באשר הם יהודים. כלומר מבחינת המרצחים, כל מי שהוא יהודי הריהו מטרה ראויה למילוי תאוות הרציחה שלהם. מן הסתם, לפעמים הם יהיו מוכנים לרצוח גם מי שאינו יהודי, אבל לרציחה כזאת צריך שתהיה סיבה נוספת, איזו פגיעה בכבוד המשפחה או משהו. אבל כדי לרצוח יהודים, לא צריכים שום סיבה, מספיק שהם יהודים.

המציאות הזאת אינה חידוש של הדור האחרון. די להתבונן מעט במה שמספרת לנו מגילת אסתר שאותה קראנו במוצאי שבת, שהוא גם ליל פורים, כדי לחוות שוב את השנאה המוטבעת בגוי כלפי יהודי באשר הוא. ולא סתם אנחנו קוראים את הסיפור הזה מדי שנה ומצווה עלינו לקרוא. הסיפור הזה מאפיין את חיי העם היהודי לכל אורך ההיסטוריה מאז ומעולם, והוא יימשך עד שיתגלה משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. אנחנו קוראים את המגילה כי ממנה אנחנו אמורים ללמוד מהי הדרך הנכונה שעלינו ללכת בה כדי להינצל מהאויבים האורבים לנו תדיר, בכל פינה. כי כמו שאמרנו, לעם ישראל יש מערכת הגנה בלתי נראית ובלתי חדירה, מערכת הגנה אלוקית. אלא שהמערכת הזאת צריכה תחזוקה מתמדת שתשמר את תקינותה ואף תעצים אותה מזמן לזמן.

ומכיוון שהמערכת הזאת אינה נראית בעיני בשר ואף נוריות הבקרה שלה סמויות מן העין האנושית הרגילה, יכול לקרות שהיא תיפגם או אף תסתלק חלילה, כמו שקרה בימי מרדכי ואסתר, שעל זה מספרת לנו המגילה. כי כל עוד היינו במדבר, כמו ילדים קטנים הסמוכים על שולחן הוריהם, ניתן היה לראות את מערכת ההגנה הזאת, קראו לה 'ענני כבוד' שהקיפו את מחנה ישראל והגנו על היהודים מכל פגע. המערכת הזאת נפגמה לראשונה עוד לפני מתן תורה בהר סיני, והתוצאה המיידית הייתה [שמות י"ז]: [ח] וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. משה דאג לתיקון מהיר של הפגם, [ט] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים, בְּיָדִי. ובכך הצליח למזער את הנזק: [יג] וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב.

חז"ל (מדרש תנחומא, ועוד מקומות) אומרים לנו שענני הכבוד, מערכת ההגנה האלוקית נוצרה מהענן שעלה מהקטורת שהקטיר אהרון הכהן ביום הכיפורים בקודש הקדשים שבבית המקדש. לכן גם מסופר שמיד לאחר הסתלקותו של אהרון [במדבר כ"א] [א] וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, (...) וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד, שכעת עם ישראל אינו מוקף במערכת הגנה אלוקית וחשב שזאת ההזדמנות שלו. אומנם ענני הכבוד חזרו אז בזכות משה, אבל משתי הדוגמאות שהבאנו יכולים לראות שהמערכת הזאת עלולה להיפגם או להסתלק. להיפגם כתוצאה מחולשה של יחידים כמו לפני מתן תורה ולהסתלק כתוצאה של חיסרון כולל, של כשל מערכתי, כמו אחרי ההסתלקות של אהרון.

כך או אחרת, בכל מקרה שמזהים פגיעה ביהודים צריכים לדעת שיש פירצה במערכת ההגנה הרוחנית ולפעול לתיקונה בהקדם הכי אפשרי. בשום אופן אסור להסתפק במערכות הגנה אנושיות, ויהיו מתוחכמות כאשר יהיו. כי מכיוון שמדובר במעשה אנוש, במוקדם או במאוחר תימצא מערכת התקפה מתוחכמת דיה כדי לגבור על מערכת ההגנה המתוחכמת.

שכל אחד ידאג להגנתו האישית

עם היוודע הגזירה של המן [אסתר ג']: לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מרדכי היהודי הבין מיד שנפרצה מערכת ההגנה האלוקית ואולי אף נסתלקה כליל. היה מונח אצלו בפשטות ששום המן לא יכול לגזור על היהודים משהו אלא אם כן קדמה לכך גזירה משמיים. הבנה זו הניעה את כל פעולותיו בהמשך עד לביטול מוחלט של הגזירה ועשיית דין בהמן ובכל החפצים לפגוע ביהודים. מרדכי לא חיפש הגנות אנושיות אלא פעל קודם כל להשבת ההגנה האלוקית שנעלמה. את זה הוא עשה על-ידי כינוס כל היהודים תחת דגלו, הדגל של דבקות מוחלטת בבורא יתברך גם אם לשם כך נדרשת מסירות נפש. וכך, יהודים שהחלו להתרועע עם שכניהם הפרסים ולהתרחק מיהדותם, עשו תפנית חדה, ולקריאתו של מרדכי שבו להתנהגות יהודית מלאה. מהלך זה הועיל לבטל את הגזירה בשמיים וממילא התבטלה גם הגזירה שעל הארץ.

אבל זה היה מרדכי, מנהיג יהודי אמיתי. המנהיגות שלנו כעת מורכבת אומנם מיהודים בהגדרתם ההלכתית, אבל ספק אם ניתן למצוא איזשהו סממן יהודי בהתנהלותם במסגרת התפקיד המנהיגותי שעליהם למלא. בהחלט ייתכן שנמצא הרבה סממנים יהודיים בהתנהלותם האישית, ואולי הם אפילו חיים במודעות יהודית ברמה כזו או אחרת, אבל המנהיגות שלהם רחוקה מאוד מכל מה שידוע ביהדות על אודות מנהיגות. כי מה שידוע ביהדות על אודות מנהיגות ומנהיגים הוא שטובת מונהגיהם עומדת תמיד לנגד עיניהם ולעולם לא יחשבו על טובתו של מישהו אחר, אפילו לא טובת עצמם, אם זה עלול לבוא על חשבון טובת המונהגים. האם ניתן לומר כזאת על המתיימרים להנהיגינו? האמנם טובת מונהגיהם עומדת לנגד עיניהם? אנחנו הרי מדברים על מערכת הגנה שהתוצאה שלה היא ביטחון אישי ולאומי. האם ראשי מערכת הביטחון מרוכזים בביטחון של עם ישראל בלי שום נטיות וסטיות לכיוונים הפוכים?

ובכן, על הנושא בתפקיד "סר" הביטחון דיברנו לא פעם וממש לא בא לי לדבר עליו שוב, אבל הוא היה ראש הממשלה שהפקיר את מדחת יוסף לדמם למוות בקבר יוסף בשכם, שלא לדבר על קרבנות שווא נוספים שנפלו באותם ימים חשוכים. ומי היה הרמטכ"ל באותם ימים? כן, היו"ר הנכבד של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. והרמטכ"ל של היום, באיזה תפקיד הוא נשא אז? הוא היה מפקד האוגדה שבתחומה הופקר אותו חייל הי"ד, במקביל לעוד אנשים שהופקרו לרצחנות הערבית באותו יום ובימים הסמוכים לו. והאנשים האלה אמורים לדאוג לביטחון של היהודים. באופן אישי, אני מאמין להם שהם רוצים לדאוג לביטחון של המדינה. הרי זה מה שהניע את התקנת המערכת שעליה דיברנו לעיל ועוד פעולות מבורכות. אבל אינני מוצא אפילו רמז של רצון מצידם לדאוג גם לביטחון האישי של יהודים. האמת המרה היא שההפך הוא הנכון. יש להם עניין למרר את חיי היהודים עד שיתייאשו ויפנו את המקום לטובת הערבים הרוצחים.

כבר אמרו לפניי שהאירועים הנוראים בחוות גלעד איפשרו את הרצח המזוויע באיתמר. אני אומנם לא רואה קשר תודעתי ישיר בין האירועים, ובהחלט ייתכן שגם הקושרים ביניהם לא התכוונו לקשר תודעתי, אבל אם האירוע השני מכריז בקול גדול ונורא שנפרצה מערכת ההגנה האלוקית, האירוע הראשון מסביר מה יצר את הפירצה. כי כאשר המנהיגות שלנו, כולל זו הביטחונית, עוסקת יומם וליל בחיפוש דרכים ל"שבירת הקיפאון" במו"מ עם הפלשתינים, עם אלה שמעולם לא ויתרו על יעדם הנכסף להשמיד את מדינת היהודים, היא חיה בדמיונות שווא ובמסגרת דמיונות מסוכנים אלו היהודים הם גורם המפריע לקשר הטוב עם הפלשתינים. הרי אם לא יהיו פה יהודים - הפלשתינים ממש ישמחו, ועוד יותר ישמחו היהודים ששונאים את היהדות. דמיון השווא שלהם מתבטא בכך שהם מבחינים בין יהודים שחיים כאן לאלה שחיים שם, מעבר לקו הירוק, אבחנה שהפלשתינים מעולם לא עשו, אלא אם כן לצורכי תעמולה.

המסקנה העגומה מן האמור עד כאן היא שבכל הנוגע לביטחון האישי, אין לנו לסמוך על המערכת ועל אנשיה. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כל אחד ידאג ליצור לעצמו מערכת הגנה אלוקית כמיטב יכולתו. ברמה האישית, המערכת הזאת מורכבת מכמה מעגלים: הראשון בהם הוא מזוזות כשרות ורצוי מהודרות; המעגלים הבאים מורכבים ממכלול שלם שאין בכוחנו לקבוע מה חשוב יותר ומה פחות. כולם חשובים וכל אחד יעשה כמיטב יכולתו, לתת יותר צדקה, להתפלל, לקרוא יותר תהלים, ועוד ועוד מצוות שהסך הכל שלהן הוא מעטפת הגנה אלוקית פעילה מסביב ליהודי ולבני ביתו. וה' יעזור שכמו בימי מרדכי ואסתר, כך נזכה מיד ממש לוְנַהֲפוֹךְ הוּא, מחושך הגלות לאור הגאולה האמיתית והשלמה מיד ממש.