קברניטי המדינה, יחד עם כלל העם בישראל, עומדים תוהים ונבוכים - העולם המוכר לנו ב-63 שנות קיומה של ישראל התהפך, ואנו עומדים בעיצומן של התפתחויות פוליטיות וחברתיות אשר מוקדם להעריך כיצד תסתיימנה, הן לגבי האזור כולו והן לגבי כל אחת ואחת מן המדינות והתנועות הערביות-מוסלמיות שסביבנו.
התגובה הטבעית, ואנו שומעים אותה מדוברי הממשלה בירושלים, אומרת כי "החכם לעת הזו ישב בשקט וייתן לגל הצונאמי לעבור". אלא שבמקביל להתפתחויות האזוריות, יש גם כאלה אשר אינן קשורות בהכרח למכלול הגדול. יש התפתחויות הנוגעות לנו במישרין, התפתחויות שאי-אפשר להמתין ולא לעשות דבר לגביהן.
אמנה כאן ארבע:
- ההסלמה בתקריות הירי לאורך גבול הרצועה מחייבת החלטות. גם אם שני הצדדים אינם מחפשים מלחמה, די בתקרית אחת קשה, בפצצת מרגמה או רקטה אשר יגרמו לביש-המזל אבידות קשות - וישראל לא תוכל להתאפק ולהבליג;
- המשא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים מוקפא בשלב זה, אלא שאיננו יכולים להתעלם משני תהליכים בזירה הפלסטינית: הניסיונות להידברות, להבנה ולהשלמה מחודשת בין חמאס לפת"ח, בין הרצועה לגדה המערבית, ובמקביל - השעון המתקתק לקראת ספטמבר, לקראת החלטה בעצרת האו"ם אשר תכיר במדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני שבירתה ירושלים המזרחית והחיה בשלום לצידה של ישראל;
- גל הפגנות המחאה נגד משטר אסד בסוריה, העלולות מבחינתנו להביא לסיומן של 37 שנים של קו הגבול השקט ביותר;
- ההתפתחויות באירן - הן במרוץ להשגת הנשק הגרעיני והן, ואולי במיוחד, תמיכתה המסיבית בארגוני הטרור הפועלים נגדנו.
כל אחת מן הארבע איננה בעיה טקטית. במצב הנזיל בו מצוי האזור, ועל רקע זרקורי העולם המופנים לעבר העולם הערבי והמוסלמי - עלולה כל אחת מן הבעיות הללו להפוך לבעיה אסטרטגית ראשונה במעלה.
בעבר, עמדה לצדנו תמיד כתובת שאליה יכולנו לפנות ואותה ניתן היה להפעיל במשימת תיווך, הרגעה וחיפוש פשרה ופתרון. תפקיד זה מילאו בדרך כלל נציגי הנשיא האמריקני המכהן, ומזה שנים רבות -
חוסני מובארק, נשיא מצרים. היום איננו יכולים לסמוך על שיגור מתווך אמריקני לאזור, ובמיוחד לא מתווך יצירתי אשר מעצמת-העל עומדת מאחורי יוזמותיו וצעדיו, ואילו המהפכה במצרים הותירה את כל מדינאי האזור בעמדת חולשה וחוסר יציבות.
ישראל תנסה, כמובן, להפעיל את נשיא צרפת, את קנצלרית גרמניה ואולי אף את ראש ממשלת איטליה. לדאבון לב - אין אף לא לאחד מאלה המעמד הדרוש להתערבות אפקטיבית.
וכאן באה הצעתי המהפכנית - לפנות
לאנקרה, ולבקשה לפעול בין הצדדים בכל ארבעת נושאי המשבר דלעיל, ולנסות להציע פתרונות-פשרה לייצוב מצב הדברים.
אנו נוכל להשיג בדרך זו מטרה כפולה - הן שיפור מערכת היחסים הבילטראליים שבין שתי המדינות והורדת פרשת ה"מאווי מרמרה" מעל סדר היום, והן הפעלת מעצמה אזורית יציבה, מעצמה מוסלמית המחפשת דרך לבסס את מעמדה, ליצור ציר נפרד ועצמאי ל"ציר הרשע" שמרכזו בטהרן, ואף לשפר בדרך זו את מעמדה במערב.
אכן, זו הצעה מהפכנית. זו הצעה אשר תוכל להתממש אך ורק אם לא תימסר לטיפולו של שר החוץ. הטיפול חייב במקרה זה להימסר לשר הביטחון ולראש הממשלה.
ואידך, זיל גמור!
