מיסטר קלין

מודל לנבחרי העם

כל הכבוד לשיאני החקיקה, חברי הכנסת זבולון אורלב, מסיעת הבית היהודי, ויריב לוין מהליכוד, המוכיחים שאפשר גם אחרת. מעֵבר לחליבת הקופה הציבורית, למרבה הצער, חבר כנסת הפך בלכסיקון הלאומי לשם נרדף לרדיפה אחר כבוד ושררה, שהוא תאב פרסום, ואשר בראש מעייניו ענייני תדמית ויחצ"נות בלבד.

והנה מעניקים השניים - אורלב הוותיק ולוין הח"כ הטרי - משמעות שונה לעבודה פרלמנטרית, המבוססת על שקדנות, חריצות והישגים בשטח כדי לייצג נאמנה את הציבור, מתוך הכרה שהם נבחרי העם ולא מובחריו. אין ספק שראויים הם לשמש מודל לשאר חברי הבית, להגדרה חבר כנסת טוב מהו, וכיצד לזכות בכבוד, ולא בחסד, לתואר המיוחל.

עלילות זועבי

ח"כ חנין זועבי, האישה והמשט, שעל-פי סקרים היא אחת מהח"כים הכי פחות פעילות במשכן, שוב עולה לכותרות. אחרי שהצטרפה למשט הטרור הטורקי, הפעם לקראת חג הפסח היא מעניקה ליהודים 'שי' בדמות עלילת דם מודרנית.

לשאלה: מי רצח את השחקן הערבי ג'וליאנו מר? יש לח"כית העויינת תשובה מוכנה מראש - סוכני הכיבוש הישראלי, כמובן. וחושפת שוב את פרצופה האמיתי העויין את ישראל. אז אחרי עלילות הרעלת ערפאת, הידועות לשימצה, הַכירו את עלילות זועבי, שרק בהקשרן משום מה היא זוכה לכותרות. הפרוטוקולים של זקני ציון גירסת שנות האלפיים כבר אמרנו?

מסר של הרתעה

גם אם השחקן ג'וליאנו מר נרצח על-רקע פלילי, אי-אפשר להתעלם גם מהרקע הלאומני לרצח. מר, יהודי על-פי ההלכה ופלשתיני בהשקפותיו, הוא כידוע בן לנישואי תערובת של אם יהודייה ואב ערבי. למרות השקפותיו השמאלניות על ה'כיבוש', ונסיונותיו להביא לדו קיום ישראלי - פלשתיני, לא סוד הוא שהאיש נרדף על-ידי הפלשתינים על-רקע מוצאו היהודי.

ראוי שהרצח של מר יעביר מסר של הרתעה לכל בנות ישראל, המתכננות חלילה נישואים לערבים, להימנע מכך. החרב הפלשתיני עלולה לרדוף אותן לדורות. ובא לציון גואל.

תפיסה שיוויונית

מה המשותף בין נשים לדתיים במישור המקצועי? נשים נבחרות למינויים בכירים, למרות היותן נשים, ואילו הדתיים נבחרים בגלל היותם דתיים (עיין ערך יורם כהן ועמידרור). כך לפחות התמונה המצטיירת בדעת הקהל ובכלי התקשורת. אולם משום מה תמיד חייבים לציין את עוּבדת הכיפה או האישה המככבות בצמרת.

האם בשנת 2011 לא הגיעה השעה להתנער מדעות קדומות ושיהיה ברור מאליו שנשים ודתיים, כמו בשאר המגזרים, נבחרים אך ורק בגלל כישורים מקצועיים, וכי אין לכיפה או למין הנשי כל רלוונטיות במינוי? די לתפיסה המגזרית המפלה בקרב הציבור.

עיר בשביתה

עיר בִּשביתה? אתם שומעים נכון, ועוד בבירת ישראל, ולא מטעמים מקצועיים. תיאטרון האבסורד במיטבו. הכל בגלל מרתון, שהשבית את חיי התושבים בעיר כמעט ליום שלם, במיוחד בערב שבת.

לא סוד הוא, שראש העירייה ניר ברקת ידוע כחובב של אירועי תרבות וספורט, שהפכו לספינת הדגל שלו בירושלים, ואשר משמשים גם כעלה תאנה לכסות על מחדליו המוניציפליים בתחומים אחרים (כגון בתחום הניקיון). אולם האם זה מצדיק את המחיר הכבד של עיר שלימה בהפסקה?

ועוד לא אמרנו מילה על העלות הגבוהה של המרתון, העומדת דומני על מיליון שקל, על חשבון משלם המיסים כמובן, כשהעירייה כידוע סובלת מגרעון תקציבי חמור.

לתפארת המדינה והתפוצות

מעֵבר לסיפור השילוש ההירואי- טרגי של הזוג הולצברג הי"ד, שנרצחו בפיגוע בבית חב"ד בהודו, הפעוט הניצול מוישי, והמטפלת סנדרה המלאכית שעלו ארצה אין ספק שהסב הרב שמשון רוזנברג, המגדל את נכדו, ראוי להדליק משואה ביום העצמאות גם כנציג תנועת חב”ד.

חב"ד היא תנועה חרדית ציונית, הידועה באהבתה לעם ישראל, בקירוב וסיוע לכל יהודי ואדם באשר הוא ללא הבדל דת, מין וגזע. בבתי חב"ד בתפוצות השלוחים מסייעים רבות לישראלים מכל רחבי הארץ, תוך הקרבה אישית, כפי שקרה למרבה הצער לבתו של רוזנברג ולבעלה. כמו-כן אנשי חב"ד פעילים גם בצה"ל ומעניקים מתנות לחיילים.

אם יהודה משי- זהב הדליק משואה, כנציג תנועת זק"א, המגשרת בין החיים למתים, הרי חב"ד ראוייה לכך כמגשרת חברתית בין החיים בעם - לתפארת מדינת ישראל והתפוצות.

מבט אנתרופולוגי

דומני כי תחום הפרסום בכלל - כללי ה'עֲשֵה', ובמיוחד ה'לא תעשה' - במגזר החרדי, מאפשר לנו הצצה אנתרופולוגית מרתקת לעולמם של החרדים. זאת במיוחד לאור העובדה שתחום הפרסום החרדי התפתח מאוד בשנים האחרונות, והוא עומד בתקנים החמורים ביותר של עולם הפרסום, שלא היו מביישים את הפרסומות במגזר הכללי.

מהפרסומות ניתן ללמוד שעולם הצריכה החרדי אינו שונה בעיקרו מעולם הצריכה הכללי, תוך התאמתו המלאה לקריטריונים הלכתיים, כמו גם להווי החרדי (מצוות השבת והחגים וכד') וללשונו ( שיבוץ פסוקים ומטבעות לשון באידיש). כמובן הדמויות המככבות בהן הן חרדיות. וכידוע, תמונה אחת שווה אלף מילים.

הפרסומות מלמדות גם על עיצוב מוקפד ומפותח בקרב החרדים. אז מי אמר שיש סתירה בין השניים? וגם זה לא סוד: פרסומות נפסלות לא אחת בעיקר מסיבות צניעות ומסיבות חינוכיות מוקפדות, שלפיהן אפילו מבט שובב של מבוגר, אינו ראוי לשמש מודל חינוכי לצעירים.

בעידן הפרסום המתירני ראוי לציין לשבח את ההקפדה על העקרונות והערכים החינוכיים- שהם מצרך נדיר במחוזותינו - גם בתחום הפרסום. זאת אפילו במחיר של הפסד כלכלי ניכר.

מחטף לילי

אין ספק ח"כ משה גפני הוא אחד הח"כים החרוצים והפעילים ביותר במשכן הכנסת. יו"ר ועדת הכספים, הידוע גם בכינויו 'מיסטר קלין', החליט לכבס את 'חוק הג'ובים' הידוע לשימצה ולהחליפו בכינוי 'חוק הסגנים' בעל הקונוטציה המהוגנת. וכך במחטף לילי העביר את החוק בכנסת. כל זאת למען המטרה המקודשת של מינוי חבר סיעתו, יצחק פינדרוס, לסגן בשכר של ראש עיריית ירושלים. על חשבון מי, אתם שואלים. על חשבון הקופה הציבורית, כמובן. ניחשתם נכון.

זילוּת הז'אנר

אי-אפשר להתעלם מסמיכות האירועים, למרבה האירוניה של הגורל, בין השוואת הזֶמר המזרחי לאסון טבע, על-ידי הזַמר יהורם גאון, לבין אסון הטבע הממשי ביפן. כך גם ההשוואה בין 'זבל כזה', של המוזיקה המזרחית, ש'לא ברא השטן', כלשונו הציורית של גאון, לאסוציאציה של זוועות הטבח באיתמר. על טבח הילדים, זעק כידוע המשורר ביאליק: "נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן".

עם כל הכבוד לגאון, חתן פרס ישראל, לאור סמיכות זו האם לא מתבקשת המסקנה הטבעית - די להגזמות, פרופורציות בבקשה. השוואה כזאת פוגעת לא רק במימדי האסונות, אלא לא פחות מהווה זילות של הז'אנר המוסיקלי, שהזַמר מבקש להשיב את כבודו האבוד.

ניגוד אינטרסים

עם כל הכבוד ליפי הנפש המקטרים, צודקת מליאת רשות השידור המסרבת להשמעת שיריו של הזמר הפורה קובי אוז, כל עוד הוא חבר הוועדה. ניגוד אינטרסים כבר אמרנו? נכון עשה אפוא אוז שהחליט להתפטר מחברותו בוועדה, ובלבד שעם ישראל לא יפסיד את שיריו היפהפיים והמסורתיים, בעלי ניחוח המזרח, של אלבומיו האחרונים.
האזנה נעימה!