סוריה - תרחישים אפשריים

שיטת הפעולה השנייה שמפעילים אסד וסייעניו היא השיטה השגורה, והמקובלת במזרח התיכון – הפעלת כוח, המתבטא במקרה הטוב בגז מדמיע ובמקרה הרגיל במכות באלות, ביריות בנשק חם אל תוך ההפגנות, במעצרים ובעינויים. במקרה הסורי יש שכלול של השיטה השנייה: השלטון משתמש בכנופיות של רעולי פנים בבגדים אזרחיים, הנקראים בערבית "שביחה" ("רוחות רפאים"), דבר המאפשר לדוברי השלטון לומר: "זה לא אנחנו".

יש ידיעות על הסתננות של לוחמי חיזבאללה לסוריה כדי לסייע לשלטון לשרוד. אבל יש להתייחס לידיעות אלה בחשדנות, שכן אלו נועדו להעצים את המתח הבינעדתי – שד שיצא לאחרונה מתחת לשטיח השלטוני – ולגייס עוד סונים נגד הברית העלאווית-שיעית. עם זאת, אין לשכוח כי לוחמי חיזבאללה השתתפו בחיסול מפגינים בטהרן ביוני 2009, כדי להגן על שלטון האייתוללות מפני זעם המוחים על זיוף הבחירות לנשיאות, וקריסת השלטון הסורי תהיה מכה לחיזבאללה.

חשוב לציין כי בימים האחרונים יש ניצני התנגדות לצעדי השלטון בקרב סונים המהווים חלק מהשלטון. כך למשל, מופתי המדינה התנגד בקולו לצעדי הדיכוי, וקצין בחיל האויר נרצח עם שני בניו כי התבטא נגד הרג המפגינים.

ישנם אפוא ארבעה תרחישים אפשריים לעתיד סוריה:

• שימור המדינה בהנהגה אחרת – ייתכן כי בשלב כלשהו יקום מבוגר אחראי ברמת רמטכ"ל או ראש מודיעין, שיבין שכדאי להשליך לציבור עצם שמנה כדי להציל את מה שניתן. הוא יבוא אל בשאר אסד עם כמה שומרי ראש חמושים, ויטיל את אסד למעצר יחד עם אחיו מאהר ועם עוד כמה בני משפחה, בעיקר ממשפחת מח'לוף, משפחת אמו של הנשיא. הוא יעמיד אותם לדין בנוהל מזורז ויעשה בהם את מה ששמצפה ממנו הרחוב כי יעשה, רק כדי להשיג שקט תעשייתי. הוא יכריז על שינויים בחוקה, על רפורמות כלכליות ועל בחירות אחרי מספר חודשים. תרחיש זה מזכיר במידה מסוימת את מה שקורה כיום במצרים. אם המבוגר האחראי הזה יהיה עלאווי, סביר שהציבור לא יקבל זאת וימשיך בהפגנות. אם הוא יהיה סוני, יש סיכוי גדול יותר שחלקים בציבור ימתינו לראות להיכן מתקדמים העניינים, במיוחד אם הוא לא יהיה מזוהה עם השחיתות הכלכלית או עם שפיכות הדמים של דיכוי ההפגנות. הפרט החשוב בתסריט זה הוא שהמנגנונים הממשלתיים ישרדו, ימשיכו לתפקד ולהפעיל את המדינה, ולאורך השנים הבאות יעברו תהליך של ריענון וחידוש כדי להיפטר באופן הדרגתי מאנשים שהיו חלק מהשלטון הקודם.

• התפלגות השלטון – תסריט זה יתרחש אם וכאשר יתגלעו מחלוקות בין זרועות הביטחון – צבא ומודיעין – וחלק מהן יחליפו את נאמנותן מהשלטון לרחוב, בדומה למה שמתרחש בלוב ובתימן. אם יתרחש התרחיש הלובי, תחל מלחמה כוללת, ללא מעצורים, בין החלק של הצבא התומך במורדים ובין זה התומך בשלטון, ואם יתרחש התרחיש התימני, יחוש הצבא משותק בשל התייצבות חלקו נגד חלקו האחר. תרחיש סורי מקביל יכול להביא לחלוקת המדינה לשני חלקים שישקפו את החלוקה הגיאוגרפית של הכוח כפי שתתגבש, וייתכן שנראה מלחמה בין הצדדים כמו זו שפרצה בלוב. תסריט זה ייצור אי-יציבות, כי כל חלק ימשיך להיות נשלט בידי אליטה צבאית, ובעיות היסוד של סוריה לא תיפתרנה אלא רק תוחרפנה. השלטון ייתמך על-ידי אירן, והעולם המערבי יתמוך במורדים.

• התרסקות המדינה – אם הקבוצה העלאווית תפסיד את המערכה על הרחוב הסורי ואת השליטה על מערכות השלטון, צפוי להתרחש הנורא מכל מבחינתה: המוני סונים משולהבים ירוצו לשכונות העלאווים בדמשק, בחומס, בחמאת ובחלבּ עם סכינים בידיהם, כדי להפריד את ראשי העלאווים מצוואריהם. כל המוסלמים בסוריה יודעים כי העלאווים הם כופרים ועובדי אלילים, וככאלה אחת דינם: מוות. העלאווים יברחו כל עוד נפשם בם להרי אנצאריה, מקום מושבם המסורתי, ויתבצרו בהם כדי להגן על עצמם. הכורדים בצפון יכריזו על מדינה כמו אחיהם בעירק, הדרוזים בג'בל א-דרוז שבדרום ישיבו לעצמם את האוטונומיה שגזלו מהם הצרפתים ב-1925, הבדווים במזרח יקימו מדינה שבירתה דיר א-זור, והחלבּים ינצלו את ההזדמנות לנער מעל שכמם את עולם של הדמשקאים שנואי נפשם. כך יקומו על חורבותיה של סוריה שש מדינות, שכל אחת הומוגנית הרבה יותר מהמדינה הכוללת, ולכן כל אחת תהיה גם לגיטימית בעיני מרבית תושביה. במצב כזה (המזכיר את פירוקן של ברית המועצות ושל יוגוסלביה) לא תזדקקנה מדינות אלה לאויב חיצוני בדמות ישראל, שתפקידו הקבוע הוא איחוד השורות מפניו, ולכן הסיכוי שיהיה שלום בין המדינה שתקום מעבר לגולן (מדינת דמשק?) ובין ישראל גדול הרבה יותר מבעבר, ועלינו לברך על התפתחות כזו.

• חימום הגבול עם ישראל – עד שנות ה-70' היה זה עניין שבשגרה: בכל פעם שעמד השלטון בסוריה בפני בעיות מבפנים, הוא חימם את הגבול עם ישראל, כדי ליצור מצב שיאפשר לו לומר להמונים הזועמים: "ההונים הציונים עומדים עלינו לכלותנו, ולכן עליכם להשליך את כל המחלוקות ולהתאחד תחת דגלו של הנשיא המושיע". מזה 37 שנים שהפרקטיקה הזו נזנחה, וקשה להניח שהיא תופעל שוב, כי הציבור כבר אינו "קונה" את הסיפור.

כל עוד יש לשלטון אמצעים משטרתיים וצבאיים להשתמש בהם, הוא לא ינסה לגרור את ישראל למערכה, שמא ישראל תנחית עליו – בעיקר על מסוקיו – מכה העלולה לשלול ממנו את יכולת התפקוד מול ההמונים. עם זאת, ובמקרה של קריסה כוללת של מערכות שלטוניות, עלול מישהו בשלטון הסורי לפעול לפי קו מחשבה של "תמות נפשי עם ישראלים", ולשגר דברים לא סימפטיים לעברנו. במקרה כזה יקשה על ישראל להגיב באפקטיביות, כי לא יהיה לה את מי להרתיע. על ישראל להיות מוכנה לתרחיש כזה, ובמיוחד לפקוח עין ולהטות אוזן קשבת נוכח מערכות הנשק להשמדה המונית המצויות בידי סוריה.