מבר-אילן לבר-אילן - היכן הדמוקרטיה?

ההמונים במדינות השכנות מתגודדים ותובעים דמוקרטיה. ההמונים שלנו רגועים, הלא לנו כבר יש דמוקרטיה. האמנם? וויקיליקס הדליף שיחה מ-24.11.08, מספר חדשים לפני שנתניהו נבחר לראשות הממשלה, בינו לבין שגריר ארה"ב, קאנינגהם. נתניהו: "אני יכול לגייס תמיכת שני שלישים של הימין הישראלי בכל הסכם... הראיתי בעבר שאני יכול להתפשר. אבל גם אם אשא ואתן על ירושלים, כלום לא באמת יקרה" (ידיעות, 15.4.11).

זו לא הייתה התפארות שווא. זמן לא רב לאחר מכן נשא נתניהו את נאום בר-אילן, שבו עקר משורש את כל תפיסת העולם של הימין, רמס ברגל גסה החלטה קיימת ועומדת של מרכז הליכוד נגד מדינה פלשתינית - וכפי שהבטיח לשגריר האמריקני: "כלום באמת לא קרה". איש לא שאל, מי הסמיך אותך לקחת על דעת עצמך את כל הימין הישראלי ולהציבו בשמאל: מרכז הליכוד? הסיעה בכנסת? פורום השבעה? הקבינט? הממשלה? הכנסת ? עד היום לא ברור, מי היה בסוד העניין, מי ידע שראש הממשלה עומד לחולל תפנית של 180 מעלות ? מה היה תהליך קבלת ההחלטה?

"כיכר השחרור" הישראלית לא געשה, אך הזלזול בדמוקרטיה העמיק. כל מיני "מכונים דמוקרטיים", כולם מן השמאל, נבהלים מן הסקרים המראים ירידה מתמדת באמון הציבור במשטר הדמוקרטי בישראל. אולם בגלל האג'נדה הפוליטית שלהם הם לעולם לא יילחמו בתופעה המתמדת של חילול הדמוקרטיה הישראלית ע'י פגיעה בבוחרי הימין. דווקא הפוליטיקאים בשמאל מקיימים בדרך כלל את אשר הם מבטיחים לבוחרים, רק בימין ליכודניק מצביע נתניהו - ומקבל ברק, מצביע התנחלויות - ומקבל הקפאה, מצביע ארץ ישראל - ומקבל פלשתין.

צאו וראו, כיצד נראה תהליך קבלת ההחלטות ערב "נאום בר-אילן השני " שנתניהו עומד לשאת בפני שני בתי הקונגרס, לקראת שעת הכרעה בספטמבר. על הפרק - נסיגה ישראלית לגבולות 67' וחלוקת ירושלים, כי זה מה שנשאר. על כל היתר (פרט לכמה מוצבים צבאיים לאורך הירדן) נתניהו כבר וויתר, ללא כל תהליך דמוקרטי. לפי אלכס פישמן (ידיעות אחרונות, 17.4.11) מתכוון נתניהו "לסנדל" בנאומו את תוכניות-ספטמבר של הפלשתינים ע"י הבטחה לקונגרס להעביר לערבים חד-צדדית עוד שטחי B ו-C ולהפכם ל-A, שכבר היום היא "פלשתין" לכל דבר.

והנה, בעוד אשר לגבי "בר-אילן א' " הימין היה יכול להשלות את עצמו ש"הערבים לא יסכימו", כאן מדובר בצעד בשטח, מוחשי ובלתי הפיך, שיש בו כדי לחרוץ את עתיד ההתנחלות כולה.

כבר היום אזורי אוסלו על מפת יו"ש, הצבועים חום, קשים לצפייה: פרט למדבר יהודה ולבקעת הירדן כל יתרת השטח כבר נמצאת בשליטת הרוצחים מאיתמר וקבר יוסף, וגם חלקים ממדבר יהודה הפקיר נתניהו בהסכם וויי. היום, נותרו רק היישובים היהודיים ופרוזדורים צרים המוליכים אליהם. כל העמקה נוספת של הסכין, תפגע בלב.

הגיע הזמן לשאול בקול גדול - אילו פורומים, בכל מפלגות הקואליציה, ידונו בהחלטות האלה שיקבעו את עתידנו לדורות? איזה הרכבים ממשלתיים ידונו, אילו וועדות בכנסת, שבהן טוחנים עד דק נושאים בעלי חשיבות פחותה לאין ערוך? אחרי בר-אילן א' עוד יכלו לומר "הופתענו", ואף זה בדוחק. היום כולם יישאו באחריות לחורבן הוודאי שכל נסיגה בשטח וכל נסיגה מדינית ישאו בכנפיהם, מפני שכל וויתור שעדיין משאיר מרחב-מחייה כבר נעשה.

איך נראה "התהליך הדמוקרטי" כאשר, כביכול, הימין בשלטון?

נשיא המדינה, שמעון פרס, שעל-פי החוק אסור לו לעסוק בכלל בפוליטיקה שנויה במחלוקת, ועוד פחות בתפקיד ביצועי מובהק כמו "שר חוץ" - קיים ביקור עבודה מדיני אצל נשיא ארה"ב. מה שסיכמו ביניהם לא התפרסם, אבל התוצאות מדברות: הדלפה מתוך הבית הלבן בדבר "תוכנית שלום" מאיימת מטעם אובמה בעצמו שתיכלל בנאומו, וזאת - אם נתניהו לא יקדים אותו עם וויתורים משלו; מאמר מאיים ב"ניו-יורק-טיימס" בעקבות ההדלפה הזאת; איום של שר החוץ הצרפתי אלן ז'ופה, כי בספטמבר אירופה תכיר במדינה פלשתינית; הפיכת גלי צה"ל למעין "גלי פלשתין"; זעקות בעיתונים וביתר הערוצים: "ספטמבר שחור עליך, ישראל!"; עצומות ענק, בחתימת מאות שמות שחוקים של פעילי-שלום; "הכרזת עצמאות" פלשתינית בשדרות רוטשילד, של עשרות אמנים, במאים וסופרים שמאלנים, ובהם חתני פרס ישראל, כשהעם, העומד במדרכה ממול ומגדף אותם, משמיע את הצליל הדמוקרטי היחיד בסימפוניה הפלשתינית כולה. את מעגל "תהליך קבלת ההחלטות" הנכלולי, המניפולטיבי והאנטי-דמוקרטי משלים - מי אם לא שמעון פרס, "בתגובה" על המאמר בניו-יורק-טיימס ( שמי יודע, אם לא הוא בעצמו עמד מאחוריו ):

"במקום שיציגו לישראל תוכניות, היא צריכה להציג תוכנית משלה", וגם: "לא צריך תוכניות שלום, צריך רק לבצע את השלום". כלומר - אל תיתנו שיתלו אתכם , הקדימו ובילעו ציאניד!

הרוצה לדעת, מה חושב על כך העם באמת - מוזמן לקרוא את התגובות בוויי-נט מיום 22.4.11 , 194 במספר עד שעה 13.30: פרט לבודדים, כל "הטוקבקיסטים" דחו את דברי פרס מכל וכל. חלקם בחריפות כזאת, שלא היינו יכולים לחזור עליהם כאן.

נותרו לעם כמה ימים, בטרם ילך נתניהו לוושינגטון ויגרום שוב נזקים בלתי הפיכים. כיכרות לא חסרות אצלנו. אולי, למען הדמוקרטיה, נהפוך אחת מהן ל-"כיכר שחרור", שכן גם אנחנו - חסרי דמוקרטיה אנו.