על-פי הערכות המשטרה, מנתה הפגנת התמיכה בנסיגה מעזה כ-150,000 משתתפים. בחלקים בתקשורת היא זכתה לתואר "ההפגנה הגדולה בתולדות המדינה". עם תחילת ההפגנה, קבע כתב הערוץ הראשון, בועז שפירא, נרגשות:
"ההפגנה מהגדולות בתולדות המדינה. אין ספק בכך. ההפגנה הזו נועדה להיות מושג בסדר היום הפוליטי והיא אכן מושג בסדר היום הפוליטי. כוונת המארגנים אכן כנראה מתממשת. המספר איננו בדוק בדקה הזו ... מדברים על הרבה יותר מ-100,000, שמעתי 150,000 , יש מי שטוענים ש-200,000. המספר הוא בהחלט עצום. אמצעי התקשורת שמבקשים לשדר מכאן בשידור חי גם הוא גדול ולא מסוג המספר שאנחנו מכירים ". בהמשך הדיווח הובא נאומו של שמעון פרס בשידור ישיר, במשך שבע דקות וחצי.
בערוץ השני, חרצה רינה מצליח: "מקבל הערב הזה שרון כלי פוליטי, סוג של מתנה ... שצריך לראות ... איך הוא יתרגם את ההפגנה הזאת שרבים רואים בה ... נקודת מפנה במאבק הציבורי על היציאה מעזה". נאום שמעון פרס זכה לדקות שידור ארוכות, זה של ראש המוסד לשעבר, עמי איילון, הובא במשך ארבע דקות וחצי. מצליח דיווחה כי לפי הערכות, מדובר בכ-150,000 משתתפים.
מעניין להשוות דיווחים אלה, לסיקור לו זכתה הפגנה כנגד הירידה מהגולן, שהתקיימה בתאריך 10.01.00, ושמנתה אף היא כ-150,000 איש. בהפגנה זו לא נאמו פוליטיקאים, בשל רצון המארגנים לשוות לה אופי חוצה מחנות. הדוברים היו לכן נציגים מישובי הגולן, מעיירות פיתוח ומהעלייה הרוסית.
בערוץ השני הסתכם הדיווח ב-3 דקות וחצי בלבד. הוא נשא טון קורקטי, דברי איש מהנואמים לא הובאו בשידור חי. עוד נעדרו ממנו תחזיות באשר להשלכות פוליטיות הצפויות כתוצאה מההפגנה. כתב חדשות ערוץ 2, רוני דניאל, מסר הערכה של מספר המשתתפים עם תחילת ההפגנה ואף ציין כי 900 אוטובוסים כבר הגיעו למקום ועוד רבים אחרים עדיין עושים את דרכם. בדיווח נוסף עדכן כי אכן מדובר בהפגנה מאוד גדולה.
בערוץ הראשון, שודרו במהלך ההפגנה 2 משדרי חדשות: התוכנית "שבע וחצי" ו"מבט". גלעד עדין, עלה לשידור מספר פעמים : הוא לא פסק כי מדובר באבן דרך פוליטית ולא נתן במה לדברי הנואמים. תחת זאת, דיווח כי על-פי המארגנים אנו צפויים להפגנה הגדולה ביותר אי פעם וסייג כי עם תחילתה טרם הושג יעד זה.
בהמשך מסר שלהערכת המשטרה נטלו חלק 150,000 איש, והוסיף כי מבחינת מארגני ההפגנה מדובר בהפגנה הגדולה בהיסטוריה: כיכר רבין מלאה ורבבות ממלאים את הרחובות שסביב לכיכר. בדיווחיו כלל עדין ראיון עם אחת המפגינות ודיווח על הפגנת נגד קטנה שערכו הורים שכולים מול האנדרטה לזכר רבין.
אז מה היה לנו?, שתי הפגנות דומות: אותה הכיכר, מספר דומה של משתתפים, של ראשים ושל זוגות רגליים. סיקור תקשורתי שונה: טון דיווח, בימה תקשורתית לנואמים, סופרלטיבים ומספר דקות. ההבדל הזה גרם לי להיזכר בשכן שלי שהיה מוכן לתת את יד ימין שלו בעבור הרגליים של בריז'יט בארדו. כנראה שלא רק בעיניו יש רגליים ויש רגליים.
_________________
הכותבת היא מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת.
