|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מבחינה מוסרית לפחות, מתן תרומות עתק למימון קמפיין בחירות לראשות הלשכה ותגמול התורמים בתפקידים לאחר הבחירות - מהווים שוחד בחירות מובהק ● על היועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם קיים גם היבט פלילי
|
היה ברור כי לקראת הבחירות בלשכת עורכי הדין יצופו ויעלו שוב תחקירים שיעסקו במימון מסעות הבחירות, ויביאו את כולנו למסקנה שיש בלשכה אי-אלו תפקידים ועמדות השפעה נחשקים שבגללם ראוי להשקיע סכומי עתק במסע הבחירות. כאשר אנו שומעים שעו"ד פלוני תרם מאה אלף שקל וזכה לעמוד בראש מוסד חשוב בלשכה, ואילו חברו שתרם אפילו יותר קיבל ועדה רבת-השפעה - עולים בנו מיד חשדות חמורים ואין טעם להסתיר זאת. המתמודדים מסרבים לחשוף את זהות התורמים ל מבקר המדינה, בטענה שבהיותם מועמדים פרטיים הם אינם גוף מבוקר על-פי חוק. כלכליסט חושף את מכתב יו"ר הלשכה וראשי המחוזות בבחירות 2007 בתגובה לדרישת המבקר לקבל לידיו את רשימת התורמים: "במכתבם של גיא-רון וארבעת ראשי המחוזות למבקר נכתב כי 'אף לו היה מוסמך משרד המבקר לקבל לעיונו את המסמכים והנתונים, הרי שבהיעדר כללים המורים מהי תרומה מותרת ומהי תרומה אסורה לא יהיה בהם כדי לסייע למבקר בהליך הביקורת. במילים אחרות, בהיעדר תקינה ונורמות של מותר ואסור אין כל מסגרת לביקורת. בנסיבות העניין אנו סבורים כי אין למבקר סמכות לדרוש נתונים'". אין מחלוקת שלשכת עורכי הדין עצמה היא גוף מבוקר ואני נוטה לדעת מבקר המדינה, שכל נושא תפקיד בגוף מבוקר חייב לחשוף לביקורת את התנהלותו, גם במסע הבחירות ולרבות ובמיוחד תרומות שקיבל. האבחנה שבין נושא התפקיד למועמד כאיש פרטי שאינו גוף מבוקר, היא תמוהה ובוודאי שאינה מתיישבת עם מה שמקובל לכנות סדרי מנהל תקין - אפילו אם יש לה אחיזה בלשון החוק. תמוהה וחמורה יותר הטענה שבהיעדר כללים המגדירים תרומה מותרת ותרומה אסורה, הכל מותר. אם ראש הלשכה קיבל מעורך דין חבר תרומה בסך 100,000 שקל, סכום גבוה מאוד גם בחיים הפוליטיים הכלל-ארציים, ולאחר מכן התורם מתמנה ליו"ר מוסד נחשק בלשכה - משהו כאן נראה מאוד לא תקין. הואיל ואיני מומחה למשפט פלילי, לא אחווה דעה אם אין מדובר במקרה כזה בשוחד לכל דבר, או בעבירה חמורה פחות, אם בכלל - אבל הנושא הפלילי בהחלט טעון בדיקה ולדעתי על היועץ המשפטי לממשלה להידרש לו. ייתכן, כמובן, שמבחינה חוקית ובהיעדר כללים, שאף אחד לא מתכוון להתקין, הכל כשר אבל ללא ספק מסריח מאוד. מה שחמור יותר - לו באמת לא היה מה להסתיר, הרי שיו"ר הלשכה וכל הנבחרים היו חושפים ומרצונם את ספרי החשבונות והעסקות הפוליטיות, ונותנים לציבור לשפוט. |
|
65% מעורכי הדין אינם מצביעים
|
|
הצעת חוק חדשה שיזם עו"ד דורון ברזילי, מועמד בבחירות, קוראת להגביל גובה תרומה בודדת למסע הבחירות של ראש הלשכה למאה אלף שקל. הצעה זאת פסולה באותה מידה. מדוע יתרום עו"ד ישר ונטול שאיפה לטובת הנאה כלכלית סכום זה לבחירת מועמד מועדף עליו? האם לשכת עורכי הדין היא גוף צדקה הראוי לתמיכה? האם אין מטרות חברתיות ולאומיות ראויות יותר? מדוע כל-כך חשוב לעורך דין בודד ברמה האישית ואפילו האידיאולוגית מי יהיה ראש הלשכה? כ-65% מעורכי הדין סבורים שהנושא כל-כך לא חשוב, שאפילו אינם מוכנים להטריח את עצמם לבוא ולהצביע.
בבחירות אלו, טוען ראש הלשכה, רובו של הקמפיין ממומן מכיסו הפרטי ומדובר במאות אלפי שקלים לפחות. אין לי סיבה כרגע להאמין להצהרה זו, אשר ממילא לא אוכל לבדקה לגרסת ראש הלשכה, בהיעדר כללים המסדירים את הנושא. איני יכול לשכוח שבבחירות הקודמות קיבל עו"ד גיא-רון תרומות עתק שקשה לי להניח שניתנו רק בשל קסם אישיותו. אני חייב לציין שההצהרה לפיה הקמפיין הפעם ימומן בעיקר מכספו, אינה מסירה את דאגתי. מדוע בעצם ישקיע עורך דין עצמאי מאות אלפי שקלים עבור תפקיד במשרה מלאה שאינו נושא שכר - האם רק בשביל הכבוד? תרשו לי לפקפק בכך...
הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין ולתפקידים בכירים בה הן עניין יקר, וברור לכולנו שכל העסקנים העטים עלינו כיום לעת בחירות בסיסמאות שדופות ונבובות מתכוונים להחזיר לעצמם את ההשקעה. על משקל הבדיחה הידועה, ניתן לומר לעסקני הלשכה המתמודדים, שאנחנו כבר יודעים מי הם ומה מטרותיהם, וכעת נותר לברר כמה זה יעלה לנו.
|
|
| תאריך:
|
27/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
27/05/2011
|
|
עו"ד משה גולדבלט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עידן סובול
|
29/05/11 13:37
|
|
|
|
2
|
|
הנ"ל
|
29/05/11 14:58
|
|
בשבוע שקדם לרצח רבין, השלום עם הפלסטינים היה באוויר. עיתונאים ישראלים החלו לבקר בעזה. העיתונים הדתיים והחרדיים היו עדיין מסויגים, משום שאז, כמו היום, הם פחדו מהרחוב שלהם, ובמיוחד מהליכוד ומהמתנחלים שהתלהמו. העיתון החרדי "יום השישי" הרים בכל זאת את הכפפה שהשלכתי מולו, כעיתונאי. נפגשתי במלון "דן פנורמה" בתל אביב, בתיווכו של עופר בורשטיין (היום יועץ שר החוץ הספרדי), עם מי שהיה אז מפקד המשטרה הפלסטינית ולימים שר הפנים ברשות הפלסטינית, הגנרל נאסר יוסוף. הלה לחץ את ידי בחום, והפטיר: "אני לא צריך מתווכים, מחר תהיה אצלי במשרד, בעזה". וכך היה. למחרת נפגשתי עמו ועם צמרת המשטרה הפלסטינית. הראיון היה מלבב וחם, הביקור היה מעל למוצלח, וממש ערב רצח רבין הייתה הכותרת של הראיון ב"יום השישי": "נאסר מחכה לרבין"... ברחוב החרדי קיבלו את הראיון בקורת רוח, אך מהמתנחלים היו איומי חיים על החתום מעלה ועל עורך העיתון.
|
|
|
|
|
"יעקב (שם בדוי), מנהל משאבי אנוש שלנו מחפש אותך וביקש שתיכנס אליו מיד עם הגיעך למשרד".
|
|
|
|
|
בקרוב, או אחרי שאובמה ייבחר לקדנציה נוספת, נידחק אל ההכרעות האפשריות. למען שיח מעשי צריך שהציבור שלא היה כאן בשנים המכוננות, יבין איך קהילת 50,000 הגיעה במאה שנה למדינה חזקה מכל סובבותיה. התשובה: ניצחון הראש המעשי על הראש הימני.
|
|
|
|
|
אז בשביל מה צריכים דגל? לכאורה, שאלה כזאת הייתה צריכה להישאל בסביבות יום העצמאות, אם בכלל, בימים בהם מלאה הארץ דגלים בצבעי כחול-לבן, אז למה מעלים אותה כעת? ובכן, קודם כל צריך להבהיר שלא מערערים על הצורך בדגלים, כי ברור שצריכים דגל, אפילו אם לא ממש יודעים בשביל מה. כלומר, השאלה היא רטורית ורק כדי לפתוח את הדיון. ולשאלת העיתוי, כרגיל אנחנו מתייחסים לאקטואליה מזווית הראייה של פרשת השבוע, ואמנם בפרשה שלנו ובספר בַּמִדְבַּר כולו יש התייחסות די נרחבת לדגלים. חוץ מזה, דגל אמור להיות מונף (לא רק בימים מיוחדים אלא) כל הזמן. שהרי אם הוא מייצג משהו, מכריז איזו הכרזה, וכל דגל מכריז משהו כידוע, לא ייתכן שתהיה זו הכרזה המוגבלת לזמנים מיוחדים. יכול להיות שבזמנים מסוימים יושם דגש על המסר שנושא הדגל ואז הוא יונף בבולטות ניכרת, כמו בסביבות יום העצמאות, אבל המסר אמור להיות קבוע. ולפיכך, גם הדיון על המסרים שלו יפה בכל עת.
|
|
|
|
|
התייר הישראלי המצוי, שעושה את דרכו מן הארץ אל מעבר לים, קנה לו שם של "קרצייה מהלכת", למן הרגע שכף-רגלו דורכת על מפתן אולם הנוסעים בשדה התעופה. שאל כל איש צוות-קרקע ואוויר ויגיד לך.
|
|
|
|
|
