הדילמה היא לא חדשה, אבל בכל פעם היא מטרידה יותר ויותר. השאלה פשוטה: האם מערכת נשק שאנחנו קונים היום ושתהפוך למבצעית בשנים הקרובות, תהווה את התשובה לאיום באותו זמן? האם ההשקעה האדירה מוצדקת כפי שהיא נעשית?
ממשלת ישראל החליטה בשנה שעברה לרכוש 20 מטוסי קרב חמקניים מדגם אף-35 מתוצרת החברה האמריקנית לוקהיד מרטין, במחיר כולל של כ-3 מיליארד דולר.
הממשלה אישרה את העסקה כמעט בלי לשמוע דעות שונות. בארה"ב, לפני רכישה בהיקף כזה או אפילו קטן בהרבה, מזמינים את ראשי הצבא לשימועים בקונגרס. במשך שעות מציגים לפניהם שאלות קשות. הגנרלים עתירי הכוכבים על המדים המגוהצים בקפידה יושבים מול המצלמות, מזיעים ונאלצים להשיב על שאלות לעתים קשות מאוד. בישראל זה לא פועל כך, בעיקר בכל הקשור לעסקות של רכישת מטוסים עבור חיל האוויר.
האם יש דרך להחליט מה יהיה הצורך של כוח מזוין בעתיד באזור כמו המזרח התיכון, רק על סמך הרצון של המפקדים שתמיד מטבע הדברים רוצים את ה"צעצועים" היקרים ביותר בחנות? כאשר כל מטוס קרב חמקן מדגם אף-35 נושא תג מחיר של כ-137 מיליון דולר, השאלה צריכה להיות תמיד: האם זה שווה את המחיר?
מה אומרים המומחים כאשר מנסים לענות על שאלה כה מכרעת, צריך לקחת בחשבון את המצב במזרח התיכון מול האויבים הפוטנציאליים המסכנים באמת את ישראל. צריך לזכור כי לישראל יש את חיל האוויר החזק ביותר באזור ובין החזקים בעולם. הסכנה הממשית כיום היא מאירן, מדינה על סף הצטיידות בנשק גרעיני. במקביל, לאירן יש חיל אוויר עם יכולות מוגבלות מאוד. האם ישראל צריכה להשקיע במטוס קרב חמקן שנושא תג מחיר של 137 מיליון דולר לחתיכה?
התשובה, על-פי מומחים רבים, היא שלילית. הם אומרים כי הצי הנוכחי של מטוסי הקרב המופעלים על-ידי חיל האוויר הישראלי יכול עם מערכות לוחמה אלקטרונית מתאימות להשיג את אותו אלמנט של הפתעה.
מחיר גבוה וללא תחרות אבל השאלה לא מתמקדת רק בחיל האוויר.
חיל הים הישראלי רוצה קורבטות טילים חדשות. חיל השריון הישראלי רוצה יותר טנקי מרכבה 4. האם דרישות אלו מבוססות על "ניסיון המלחמה האחרונה"? לו היה דיון בוועדות הכנסת שיש בהן לא מעט גנרלים בדימוס, ייתכן שהתוצאה הייתה שונה. כיום הכל פועל כמעט רק על-פי רצון ראשי הצבא. הם מבחינתם צודקים. אבל כאשר האיומים רבים כל-כך וכאשר הדרישות המבצעיות מסובכות כל-כך, צריך שיהיה מי שישאל את השאלות הקשות ביותר. הבעיה היא מסובכת. כל זרוע של צה"ל רוצה את מערכת הנשק הטובה ביותר הזמינה כיום או שתהיה זמינה בעוד מספר שנים.
צריך לומר בצורה ברורה - הנושא הוא מסובך בכל העולם, אבל בישראל זה אפילו מסובך יותר. ראשית, מצבנו הביטחוני תמיד על סף עימות צבאי. שנית - ולא פחות מסובך - היא העובדה שרוב תקציב הרכש של צה"ל מקורו בכספי הסיוע הביטחוני של ארה"ב. עם מתנות כאלה ישראל מחויבת לרכוש כמעט רק מערכות מתוצרת ארה"ב. זה לא שמישהו עושה כיום מטוס קרב חמקן טוב יותר מהאף-35 האמריקני, אבל ישראל היא שוק "שבוי" עבור תעשיות הנשק האמריקניות. ללא תחרות, הכללים משתנים או אפילו יותר גרוע - אין כללים.
אף אחד מחוץ למערכת לא יכול להתיימר לדעת איזו מערכת נשק צריכה אחת הזרועות של צה"ל. אבל כאשר מחיר מערכות הנשק המרכזיות אדיר, וכאשר יש צורך בכל-כך הרבה סוגים שונים, צריך לשאול את הלקוחות - חילות האוויר, הים והיבשה - את השאלות הנוקבות. זה תפקידה של הכנסת, אבל היא לא ממלאת אותו.
