בתום ישיבת ממשלה סוערת התברר כי השרים לעת עתה דבקים בעמדותיהם, כל אחד ושיקוליו עמו, וגם אריאל שרון דבק בעמדתו, "הכל או כלום".
דומה שההסכמה היחידה שיש לנאמני ארץ ישראל עם אריק שרון בימים אלו, היא בדיוק בנקודה זאת.
גם אנו אומרים "הכל או כלום", בהבדל קטן שהוא רוצה את "הכל" ואנו רוצים "כלום". במילים אחרות, מי שסבור כי הצבעה על עקירת 3 ישובים "בלבד" שונה מהצבעה על עקירת 25 ישובים הוא אחד מהשנים; נאיבי לחלוטין, או עובד על עצמו בעיניים.
ובפעם המי יודע כמה, יש מקום להסביר מה המשמעות של עקירת ישובים ביש"ע.
שטחי יש"ע, הם ערש ההיסטוריה של העם היהודי. שטחי יש"ע אינם שטחים כבושים מבחינה משפטית בינלאומית. כל הישובים הישראלים שהוקמו ביש"ע הוקמו כחוק וכל המתגוררים בהם הנם יהודים אזרחי ישראל.
כל ההתיישבות ביש"ע, היא מקשה אחת העומדת כקיר ברזל מזה שלושים שנה ובייחוד בשלוש וחצי השנים האחרונות, כנגד מבקשי נפשנו וארצנו.
החלטת ממשלה, חלילה, על עקירה ולו של ישוב אחד ביש"ע, משמעותה הכרה בפרופוגנדה הפלשתינית על היות השטח "כבוש", כניעה מוחלטת לטרור הפלשתיני, טרנספר כפוי של יהודים מאדמתם, הרס מפעל חיים של שלושה דורות ותחילת הסוף של ההתיישבות היהודית ביש"ע.
אותם שרים שעלולים לתמוך "במידי הינתקות", יודעים כל זאת, אולם חושבים כי בכך יוכלו להמתיק את הגלולה המרה. אותם שרים טועים בגדול. אם הם יהיו אלו שיוציאו את האצבע מהחור שבסכר, המים ישטפו את כולנו, כולל אותם, והם ירשמו לדיראון עולם כמי שנושאים באחריות לכך.
כל מי שעיניו בראשו וכוחו הפוליטי במותניו, צריך לסכל את הניסיון של השר לפיד לגשר בין שרון לבין נתניהו, שכן הגשר הזה אם יבנה, יבנה על חורבותיהם של נצרים, כפר דרום ומורג - תחילה, ומי יודע מה יהיה הסוף?
צריך לדבוק בעמדת שרון, לפיה "הכל או כלום" ולתת לשרון להוביל את עצמו אל מבוי סתום, גם במחיר הליכה לבחירות כלליות.
