בית המחוקקים הישראלי, הרי הוא הכנסת, אינו יכול להתגאות ביעילות ואפקטיביות רבה מזו של מוסדות ציבור אחרים. גם אם חברי בית המחוקקים זכו (או מוטב ייאמר: הרוויחו לעצמם ביושר) קיטונות של ביקורת ולעג, הרי טיבם הכלכלי והביצועי של החוקים המחוקקים על-ידו מידי יום זכה להתייחסות מועטה בלבד.
ייאמר מייד, כי רשימה זו אין מטרתה לעשות בהטייתם הפוליטית של אותם חיקוקים היוצאים תחת ידי הכנסת ואף לא בחיקוקים תקציביים במהותם כי אם דווקא בחוקים ה"שגרתיים" הבאים להגן על האזרח הקטן ועל דלת אמותיו.
מתברר, כי המחוקק הישראלי כמו עמיתיו לשירות הציבורי אינו ניחן לרוב במקוריות-יתר ובשל כך מחמיץ לעיתים את מטרת החוק אך מדלדל כרגיל את הכיס הציבורי. דוגמא קלאסית לכך הינם חיקוקים העוסקים בהגנת הצרכן, בריאות הציבור ובאיכות הסביבה כגון החקיקה הנוגעת לאיסור עישון במקומות ציבוריים [1] והחקיקה הנוגעת להגנת הסביבה מפני זיהום [2].
אותם חיקוקים כמעט ואינם נאכפים ואין פלא שהמזיקים הפוטנציאליים מהם נועד החוק להגן אינם מתייחסים ברצינות לסנקציות המוטלות על-ידו. כך למשל, נדיר לראות התייחסות רצינית לחקיקה שנועדה להגבלת העישון או למניעת זיהום הסביבה ולא לחינם נראים נופי וחופי ישראל כאלה של מדינות העולם השלישי.
שורש הרע הוא בהליכי אכיפה מיושנים, מצומצמים, יקרים ולפיכך גם בלתי אפקטיביים. כך למשל, נאכף החוק להגבלת העישון על-ידי פקחים ספורים בלבד בכל עיר שתועלתם, נראה בעליל - זניחה. שכרם של אותם פקחים אינו תורם כמובן לכיס הציבורי ומאחר ועצם קיומם אינו מרשים במיוחד את העבריינים לא ברור מדוע נצמד המחוקק דווקא לסוג זה של אכיפה. כך הוא המצב גם ככל הנוגע לזיהום הסביבה, סימון מחירי מוצרים, פיקוח על תחבורה ציבורית (בעיקר מוניות), פיקוח על עמידת מוסדות בתקני בטיחות ועוד.
נשאלת השאלה, היכן שוגה המחוקק וכיצד ניתן לייעל את המערכת מבלי להגדיל את עלויות האכיפה? נראה כי הפנמת נורמות מהמגזר העסקי הפרטי עשויות לייעל את התהליכים ובהקשר זה - רווחיות, קרי: תועלת כלכלית וכן הפרטה וביזור. הגורם המתאים ביותר לאכוף חקיקה שנועדה להגן על האינטרס הציבורי הינו לא אחר מאשר - הציבור.
עם זאת, אין לצפות מהאזרחים לגלות פילנטרופיות יתר ולתרום מזמנם, מרצם וכספם לתועלת הכלל דרך קבע, הגם שיש לברך אזרחים העושים כן. ניתן להגיע אם כן למספר מסקנות: יש לעודד את הציבור ליטול יוזמה; יש לתגמל את אותם אלה העושים למען הציבור וזאת אך ורק ביחס לתוצאות המושגות על-ידם ובנוסף לכל האמור יש להקטין את המשאבים הציבוריים האדירים המבוזבזים באכיפה בלתי יעילה.
את כל המטרות הנ"ל ניתן להשיג בדרך פשוטה יחסית שלא זו בלבד שלא תעלה דבר למשלם המסים אלה אף תהווה מקור הכנסה נוסף לקופה הציבורית: הסדרה חוקית של אפשרות נקיטת הליכים עצמאית על-ידי הציבור כנגד הפוגעים בשלומו. הענקת אפשרות אכיפה חוקית לציבור עצמו תשחרר את הרשויות מהצורך לעשות כן, תיצור אכיפה מעמיקה ורחבה הרבה יותר מזו הקיימת ואף תתרום לקופה הציבורית. התקציב במקרים אלה, הן עבור האזרח האוכף והן עבור הקופה הציבורית, יגיע ממפר החוק - כקנס.
הפרוצדורה המוצעת תאפשר נקיטת הליך בעל אופי פלילי למחצה על-ידי אדם מהציבור כנגד המזיק. התובע ינהל באמצעות עורכי-דין פרטיים את ההליך המשפטי עד תומו וישא בהוצאותיו ובסיכון כי התביעה לא תוכח וייאלץ לשלם הוצאות לנתבע אם כך יקרה. עם זאת, היה ותוכח התביעה והמזיק יורשע בדין או יושת עליו קנס יזכה נוקט ההליך לחלק נכבד באותו קנס.
כחלק מאותה מדיניות, יאה על המחוקק להגדיל משמעותית את הקנסות כך שייהוו תמריץ ממשי לנקיטת הליכים על-ידי אזרחים, ירתיעו גורם מזיק גם כאשר הוא תאגיד אמיד המפיק רווחים ניכרים כתוצאה מהפרת החוק (למשל באמצעות התרת עישון בבית קפה בניגוד לחוק או באמצעות הזרמת שפכים לתוך הים וגם כאשר המדובר ברשות מקומית).
היה ויוסדר ההליך בפרוצדורה מתאימה שתאפשר נקיטת הליך יעיל יזכה הציבור לאכיפה באיכות ובכמות שאין הרשות המבצעת מסוגלת לספק כיום. במצב דברים מעין זה צפויים לקום למעשה תאגידים פרטיים שעיסוקם יהא - אכיפה. אותה אכיפה המבוצעת כיום על-ידי הממסד באופן בלתי יעיל וגוזלת משאבים רבים מהקופה הציבורית תהפוך ליעילה הרבה יותר ותתרום לא רק להגנת הציבור אלה גם לקופה הציבורית - באמצעות אותם קנסות שיגבו ויהוו מקור הכנסה נוסף.
ניתן לנצל את האינטרס המסחרי הפרטי לביצוע "חינם" של אותן פעולות שהמדינה נכשלת בעשייתן גם כאשר היא משקיעה משאבים רבים. זאת גם בתחומים שלטוניים "מובהקים" מעבר לתחום האכיפה (למשל השירות הציבורי). לא ברור הוא מדוע לא ראה לנכון המחוקק לבחון עד היום ברצינות חלופות מעין אלו לשיטות האכיפה המנדטוריות ולפעולות שלטוניות נוספות. סביר להניח כי ניוונו של המנגנון, צורת החשיבה הארכאית במגזר זה, כמו גם פועלם של בעלי עניין זר הם העומדים בעוכרינו.
____________________
[1] חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983; צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - הגבלת העישון במקומות ציבוריים), התשמ"ו-1986 ויתר הצווים והתקנות הנוגעים להגבלת עישון והסדרתו.
[2] חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988; חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג-1983; פקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן (נוסח חדש), תש"ם-1980; צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א-2001; צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א-2001; תקנות למניעת מפגעים (זיהום אויר מחצרים), תשכ"ב-1962; תקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 ויתר הצווים והתקנות הנוגעים לאיכות הסביבה ומניעת זיהומה.
____________________
המחבר הינו עו"ד, חבר ועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין.
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
