מה חסר בהצעת החוק לחשיפת טוקבקיסטים?

חבר הכנסת זבולון אורלב הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק - תוספת לחוק איסור לשון הרע - שמטרתה להסדיר בחקיקה את חשיפתם של טוקבקיסטים המפיצים דיבה ברשת האינטרנט.

וכך, בין היתר, קובעת ההצעה: "אדם הסבור כי מידע שהופץ ברשת האינטרנט הכיל לשון הרע עליו, רשאי להגיש המרצת פתיחה נגד ספק שירותי האינטרנט המחזיק בפרטי המפיץ בבקשה שיחשוף את זהותו של מפיץ המידע...

...סבר בית המשפט, לאחר עיונו בתשתית העובדתית המצויה בידיו, כי ניתן לזהות באופן ברור את מפיץ המידע, יורה לספק שירותי האינטרנט למסור לנפגע את הפרטים שברשותו".

בדברי ההסבר להצעת החוק, ח"כ אורלב מודע להעדר האפשרות לחשיפת טוקבקיסטים הגולשים ברשת במקומות ציבוריים, כגון בתי קפה וכו', אבל הוא מתעלם לחלוטין מבעיה אחרת העלולה להצמיח תקלות ולגרום עוול קשה לאנשים תמימים.

במה דברים אמורים?

בשנים האחרונות התרבה כידוע השימוש הביתי בנתב אלחוטי (ראוטר), באופן שכל אדם יכול לגלוש - במחשב נייד ובמכשיר סלולרי - במקומות שונים בביתו ובחצרו, ואין הוא חייב להיות צמוד למחשב השולחני.

משתמשים רבים בנתב האלחוטי אינם מזינים אותו בסיסמת התחברות, וכך נוצר מצב שבו גם שכניהם של אותם משתמשים יכולים לנצל את הקו הפתוח של אותו נתב ולהשתמש בו (מטבע העניין הדבר נוח וקל במיוחד בבתים משותפים והדברים ידועים וברורים).

וכך נוצר מצב שבו טוקבקיסט, שמחליט להפיץ לשון הרע, אינו חייב להרחיק עד לבית הקפה כדי לעשות כן; הוא יכול להתחבר אל הנתב האלחוטי של שכנו ומשם באפשרותו להפיץ את דברי הדיבה.
התוצאה ברורה: השכן המסכן והתמים מסתבך - שלא מרצונו ואף בלא ידיעתו - כנתבע פוטנציאלי בתביעת לשון הרע. הפתרון הוא כמובן בכך שכל בעל נתב אלחוטי יזין אותו בסיסמא שתחסום אפשרות גלישה של שכניו, אבל עובדה היא שרבים מאד אינם עושים כן ומשאירים את הנתב פרוץ לכל רוח רעה.