גדעון לוי סיפר בהארץ על חיילי צה"ל במחסומים שמנעו בשרירות לב מעבר יולדת לבית החולים, והתינוקת, כך לוי, נולדה במחסום וראשה התנפץ. וכך אתה מתאר בדמיונך למקרא סיפורי גדעון, שהיולדת הפלשתינית נוהגת ללדת בעמידה, ולשחרר את התינוק המגיח אל אוויר העולם בנפילה חופשית.
עשיתי מילואים בחברון. אחד החיילים סמל מחלקה פלט כדור אקדח במערת המכפלה. יחד איתו היה סמל שני. פרט להם המקום היה ריק.
בערב ישבתי עם שני הסמלים, ותוך כדי שיחה אנחנו מקשיבים לחדשות קול ישראל המדווח על פצוע פלשתיני מירי של חייל.
לא ידענו לבכות או לצחוק.
היהודים תושבי חברון ניסו לחיות את חייהם בשקט, מפעם לפעם בחורים פלשתינים נטפלו לנערות היהודיות, זרקו אבנים על מתפללים יהודים שיצאו ממערת המכפלה.
כמה מתושבי חברון קראו לנקמה. קבוצת אנשי תנועת כך שנכנסו לשוק ופיזרו דוכנים. הרב לוינגר, אותו הכרתי אז מתוכנית "ניקוי ראש", ניסה להפתעתי להרגיע את הרוחות. אח"כ יבואו צדקנים ויספרו על פורעי החוק, הרקע לתגובה ימחק מהדיווחים.
העולם ילמד לדעת כי המתנחלים כולם "פורעי חוק" מבצעים פרובוקציה אלימה ללא סיבה.
חיילי צה"ל במחסומים מנסים למנוע הכנסת מטענים לישראל.
מפעם לפעם נשים "יולדות" מצליחות להעביר במחסומים חגורת נפץ מתחת לבגד.
העבודה במחסום מפרכת, כפוית טובה, לא פעם מסוכנת. פה ושם מתפוצצים חיילים לאחר שלא הקפידו די בבדיקות, או כי ריחמו על נכה או חולה בדרכה לבית החולים.
גדעון לוי יספר על חיילי צה"ל שמתעמרים באזרחים תמימים הרוצים להגיע הביתה או בדרכם לבית החולים.
הטרור כסיבת המחסומים והצורך בבדיקה קפדנית נמחק מהדיווחים.
בכל שדה תעופה בעולם בדיקות קפדניות לגילוי חומרי נפץ נחשבים ללגיטימיים, לא במחסומים של צה"ל.
גדעון לוי סיפר בהארץ (12.09.03) במאמר שהיכה גלים בעולם, על חיילי צה"ל שמנעו בשרירות לב מעבר יולדת לבית החולים, והתינוקת, כך לוי, נולדה במחסום וראשה התנפץ אל האדמה הקשה.
וכך אתה מתאר בדמיונך למקרא סיפורי לוי, שהיולדת הפלשתינית נוהגת ללדת בעמידה, ולשחרר את התינוק המגיח אל אויר העולם בנפילה חופשית.
בעולם הקונה בשקיקה את סיפורי הזוועה על הקלגסים הישראלים, קנו בשמחה גם את השמאלץ' האחרון. מאז סיפורי לוי, החיילים במחסומים מוכרים בעולם כמי שלוחמים בתינוקות וביולדות.
צה"ל נלחם בטרוריסטים, אבל גדעון לוי לא קונה את הסיפור.
לוי מצדיק את לוחמי החופש "הנלחמים בכיבוש". גדעון לוי זוכר לשכוח שהטרור התפוצץ לנו בגדול דווקא תוך תהליך החזרת השטחים "הכבושים" שבעקבות הסכם השלום של אוסלו, ככל שהחזרנו יותר שטחים כך גדל שיעור הטרור.
לוי בשלו "הכיבוש אשם".
גדעון לוי רואה בו בטרוריסט לוחם חופש.
העיתונות הערבית נוהגת דרך קבע לצטט מכתבות גדעון לוי ועמירה הס. הטרוריסט הפלשתיני מכיר תודה ומוכיח לגדעון לוי במעשיו שהוא שווה את הערכתו.
שרה בממשלת סוריה תאמר שהם בממשלת סוריה רואים בהארץ "כלי התקשורת הישראלי שמבטא את העמדה הסורית בצורה הטובה ביותר"
(מעריב
[קישור])
מדוע תהליך השלום הביא את ההפך?
הפלשתינים המכבדים את האדמה ואת "ערך" נקמת הדם, איבדו את הכבוד לעם שאינו מכבד את עצמו ואת מולדתו. העולם הערבי בז לאומה שאיבדה את כושרה להלחם, שאינה יודעת להגן על אזרחיה, שמזלזלת בערך אדמתה.
והישראלי היהיר בטוח שהפלשתיני "חסר החשיבה העצמית" רואה את העולם דרך המשקפים העגולים של בוחרי מרץ.
וכבר אמרנו
היהירות והטיפשות הורגת.
הפלשתיני רק מפעיל את המתג.
