'אני מאשים' את השמאל הרדיקלי <br>

בחברה הישראלית קיים מיעוט שבמיעוט, אשר בו מפעמת משיחיות "השלום" והינו מאמין קנאי בדת הליברלית. האידיאליזם במחנה המיעוט של השמאל הרדיקלי מופנה כיום לטובת האומה הערבית. שכן, בהיעדר אמונה וביטחון בהשגחה אלוהית, לנוכח עוצמת השנאה כלפי עם ישראל, ולנוכח חבלי הלידה העל-טבעיים של העם היהודי בארצו, מתערערת אצלם עצם הזהות היהודית ויסודו המוסרי של המפעל הציוני. לא זאת בלבד, אלא שהם מזדהים עם אויבי ישראל ומחזקים אותם באמצעות חרמות והלשנות ואלימות מילולית ופיסית כנגד אזרחים יהודיים בצבא ובהתיישבות החלוצית.

הגרעין הקשה של השמאל הרדיקלי מוביל את תהליכי הרס הלאומיות היהודית, מתוך ערעור כולל על עצם זהותנו היהודית ועל צדקת קיומנו כאן בארץ ישראל. תהליכים אלו באים לידי ביטוי בהפקרת ומסירת חבלי מולדת ומידע לאויב, פירוק הסולידריות הלאומית והפיכת הציבור הלאומי כולו ל"אויב האומה". מלחמת הכופרים והכפירה נגד הלאומיות היהודית אינה מלחמה טקטית, מדובר במלחמה אסטרטגית נגד תקומת העם היהודי בארצו. זו מלחמת חורמה שאין לה דבר עם שלום או ביטחון.

פועלת כאן, תנועה חברתית ופוליטית עם אג'נדה כלכלית ואנטי תרבותית. רוממות הדמוקרטיה בפיה וחרב שנאת חינם אכזרית וערמומית בידיה. כל מטרתה לקדם את רווחיה הכלכליים והפוליטיים, מבלי להסס כלל מלפגוע בעם ישראל כעם יהודי ובארץ ישראל התנ"כית כארצו של העם היהודי.

מלאכת השמאל הרדיקלי נעשית בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין, באמצעות שימוש ציני וחתרני במוסדות הדמוקרטיה, תוך הפרות חוק פומביות ומתריסות, ופעילות החוצה גבולות חוקיים וחוקתיים. כאשר חושפים את פרצופם האמיתי, כמו באמצעות חוק החרם ובאמצעות הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מימון ארגונים חתרניים, מגיבה המחתרת השמאלנית באמצעות שימוש מטעה במושגים ובשפה ובשכתוב ההיסטוריה. כל זאת תוך "שטיפת מוח" מתמדת בתקשורת ובחינוך וביצירת אלילת שקר המכונה בפיהם "בחירה והבעת דעה'" ואליל המכונה "הנרטיב הפלשתיני". יש מאנשי השמאל אשר הבינו את המשמעות החמורה של החתרנות, וחלקם כבר חזרו בהם, ואף יש מהם ומהן ששילמו מחיר כבד על כך. העם רובו ככולו כבר איננו מאמין למילה אחת של השמאל הרדיקלי.

זו פניה, אחת מני אלפי אלפים, אל השמאל הרדיקלי המתנתק מיהדותו, מעמו ומארצו, לשוב לדרך המלך. להתפכח מהרוח הרעה השורה עליו, ולהירתם למען ניצחוננו על אויבינו. כוחנו באחדותנו אל מול מבקשי רעתנו.

"אם .. החלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבואו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבא"י, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגוים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ובסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל. [אם] היד הטמאה הזאת תתגבר אז אין די באר גודל האסון, אבל בד' בטחתי שלא יתן למוט רגלינו, וכל חרד לדבר ד' וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו יעמוד על דגלנו ונתחיל ליסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את הישוב החדש על בסיס טהרת האמונה המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות" (אגרות הראי"ה א, קמ"ד).

"שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים (יבמות ע"ט א'), כל מי שיש בו שלושה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו, ומכלל הן אתה שומע לאו. והמידות הקדושות הללו אינן בעיקרן תלויות בבחירה, כי הן בכלל המתנות היקרות והטובות שנתן הקב"ה לישראל בחסדו... וכל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ועיקר הסימן היסודי של הזוהר הוא כ"ש בבראשית כ"ה ב', (המתייחס לשמאל הרדיקלי המסוכן לקיומו של עם ישראל): שהם אינם חוששים לטובת ישראל, והם נוטים לאומות העולם יותר מלישראל (מ.ח: הכוונה לאישים ותנועות פוליטיות וארגוני שלום וזכויות אדם הפועלים לחיזוק הלא יהודים), אם רואים את ישראל בדוחק לא עוזרים להם (מ.ח: הגדלת הפערים בין עשירים לעניים, ייקור הדלק החשמל והמים והמוצרים הבסיסיים וסל הקניות למשפחה, העברת מפעלי תעשיה לחוץ לארץ והעדפת תוצרת חוץ, גירוש וההתעלמות ממגורשי גוש קטיף עמונה וצפון השומרון, התעלמות מיהונתן פולארד, תקיפות משפטיות וציבוריות של זרועות הביטחון תוך פגיעה ביכולותיהם למיגור הפח"ע והחתרנות; הטרדת חיילי צה"ל במחסומים ובמהלך הלחימה באויב), ואפילו יש להם כוח להצילם אינם רוצים להצילם (מ.ח.: שימוש פוליטי ברצח רבין, בקמפיין השחרור של גלעד שליט וקמפיין החד-הוריות של ויקי כנפו להסתה ואלימות פוליטית ותקשורתית כנגד הציבור הלאומי וממשלות ישראל וחוסנה של מדינת ישראל, עידוד השתמטות משרות צבאי ואזרחי על-רקע פציפיסטי; מחיקת אהבת המולדת והזהות היהודית מהקוד האתי של צה"ל; הקפאת הבניה ביישובי יש"ע; חרם אקדמי וכלכלי על הוגי דעות ואנשי מדע ותרבות לאומיים ועל יישובי יש"ע; הקריאות למלחמת אזרחים במתנחלים ולפגיעה פיזית וכלכלית בדתיים לאומיים ובחרדים; הפקרת הפריפריה ומסירת הגולן; הפקרת הנגב והגליל; עיכוב ואף מניעת בניית ערים חדשות בישראל; הלשנה לאומות העולם על בניה בירושלים ובכל חלקי הארץ; עידוד יציאות וטיולים לחו"ל וביקוש לדרכונים זרים; הסרת ירושלים ויהודה ושומרון מלימודי וסיורי הכרת הארץ; עידוד ליורדים ולירידה מהארץ; ביזוי בתי כנסת הכנסת והממשלה ומנהיגות לאומית, אתרים וסמלים לאומיים), מתרחקים מהתורה ולא עוזרים ללומדיה, לעשות טוב לעובדי כוכבים ומזלות (מ.ח.: עידוד חינוך ותקשורת נטולת ערכים ולאומיות ועוינת יהדות; עידוד נישואים ללא יהודים וללא יהדות; עידוד לקבורה לא יהודית ולביטול ברית המילה; עידוד להשתלבות פליטים וזרים; עידוד לסטיות משפחתיות והקטנת הילודה היהודית והעדפת שמות זרים לילדים יהודיים; עידוד כתות יהודיות וניו אייג'יות המרסקות את הסטטוס קוו; סיוע למיסיונריות האיסלאמית והנוצרית; עידוד קולנוע, תאטרון, ספרות ואמנות פוסט מודרנית פוסט ציונית ועוינת ופוגענית כלפי צה"ל וחייליו, מדינת ישראל והיהדות) ועוד סימן להם, שהם מזלזלים בתלמידי חכמים, שע"ש כך נקראו ענקים לגריעותא... ובודאי כך הוא המדה של כל אלה ששונאים את האומה בכלל, וכופרים בסגולותיה, שהם מבזים את התורה ותלמידי חכמים ביסוד דרכם הרעה.

מה שאין כן אלה המודים בסגולת האומה, אעל-פי שיהיו עדיין רחוקים מקדושה בדרך אמת, מ"מ עלולים (עשויים) להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל, ומתפארים הם עכ"פ לפי מושגם "בספרותנו העתיקה" ומכבדים אותה, וממילא מכבדים הם ג"כ במידה ידועה את לומדיה, וכשמתנהגים עמהם בנחת כראוי לדברי חכמים שבנחת נשמעים, הם ג"כ נכנעים מפני הדר קדושתה של התורה, מפני שסוף סוף אחדותן של ישראל מאירה בהם איזה הארה מקודשת, וחפצים הם תמיד לעבוד דוקא בעד הכלל, ולא להתרפות מלעזור לישראל בשעת דחקן ('מאמרי הראי"ה' עמ' 60).