ממשלת ישראל היא כנראה כמו אותם חיילים יפניים, שנשכחו בג'ונגלים של איי האוקיינוס השקט ורק כעבור עשרות שנים גילו שמלחמת העולם השנייה הסתיימה. עובדה: אם הכל יילך כשורה, בשנת 2014 - דהיינו 69 אחרי תום אותה מלחמה - יוקם בישראל אתר הנצחה מרכזי ומוזיאון לחיילים היהודים שנפלו במהלכה.
נשמע כמו בדיחה תפלה? לא אצלנו. על שולחן הממשלה מונחת (א', 17.7.11) הצעת החלטה לפיה "המשך פרויקט הקמת אתר ההנצחה לחיילים היהודיים שלחמו במלחמת העולם השנייה יתפרס על פני שלוש וחצי שנים נוספות, עד לסוף שנת 2014". זה עוד יותר מגוחך לנוכח העובדה, שההחלטה המקורית על הקמת האתר התקבלה בשנת 2002. אז ככה: בשנת 2014 יסתיים פרויקט עליו הוחלט בשנת 2002 לציון אירוע שהסתיים ב-1945. לא רע.
בצבאות בעלות הברית לחמו 1.5 מיליון חיילים יהודים, בעיקר בצבא הסובייטי, אך לא רק בו. ידועה במיוחד הבריגדה היהודית שהוקמה, לאחר מאבק קשה, במסגרת הצבא הבריטי מבני היישוב בארץ ישראל. 250,000 יהודים נפלו בשירותם הצבאי. כיום הם מונצחים בישראל בשלושה מקומות עיקריים: באנדרטה מרהיבה ביד ושם; באנדרטה לא-ידועה ב"יד לשריון" בלטרון; ובאנדרטה צנועה ונשכחת ליד תחנת הרכבת ת"א מרכז.
הכוונה כעת, או למעשה מזה עשור, היא להקים אתר הנצחה מרכזי ומוזיאון בלטרון. בשנת 2002 הקימה הממשלה צוות בינמשרדי בראשות השר דאז
נתן שרנסקי לקידום הרעיון, אך דבר לא קרה, פרט להנחת אבן פינה בספטמבר של אותה שנה בידי הנשיא, ראש הממשלה ונכבדים אחרים. לאחר שנתיים החליטה הממשלה להקציב למטרה זו 16 מיליון שקל, כאשר סכום זהה יבוא ממקורות חוץ-ממשלתיים. דבר לא קרה. בשנת 2007 שבה הממשלה וקיבלה החלטה זהה, ואז סוף סוף נחתם הסכם בין משרד ראש הממשלה לבין "העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה".
מה קרה מאז? הפתעה: כלום, או כמעט כלום. כאמור, בלטרון הוקמה אנדרטה, מדי שנה אפילו נערכת לידה עצרת זיכרון, וזהו. המוזיאון עודנו בגדר חלום רחוק. משרדי הממשלה, שכזכור היו אמורים להעביר את סכום העתק של 16 מיליון שקל, לא עשו אפילו את זה. משרד הביטחון העביר מיליון שקל - רבע מחלקו; משרדי השיכון והפנים העבירו כל אחד 3 מיליון שקל - 75% מחלקם; משרד החינוך לא הצליח למצוא את מיליון השקלים שהוטלו עליו; משרדי התרבות והקליטה העבירו כל אחד 500,000 שקל - מחצית מהסכום שהוטל עליהם. בסך-הכל, במשך שבע שנים, העבירה הממשלה את הסכום המדהים של 8 מיליון שקל, מחצית מהתחייבותה.
חלק מהעיכוב הוא תוצאה של הביורוקרטיה הרגילה בתחומי התכנון והבנייה, אפילו כאשר מדובר בפרויקט שלא יכולות להיות עליו שום מחלוקות. על-פי ההסכם בין הממשלה לעמותת המוזיאון, תנאי מתלה היה אישור התב"ע עד 31.1.08. אבל מינהל מקרקעי ישראל לא מיהר לשום מקום, ואישר את התוכנית רק ב-6.1.09. המינהל האזרחי ביהודה ושומרון (שהוא צד לעסק משום שלטרון נמצאת מעבר לקו הירוק) אישר אותה בשעה טובה ב-18.3.09. חוזה החכירה בין "יד לשריון", במתחמו יוקם המוזיאון, לבין המינהל האזרחי נחתם רק בתחילת יולי 2011.
כעת מבטיחה הממשלה להשלים את הפרויקט ב-2014. השר משה יעלון אמור להיות אחראי עליו מטעמו של ראש הממשלה, והכספים אמורים לעבור למשרד ראש הממשלה. האם זה יקרה? לא בטוח, גם לנוכח הניסיון העגום של העשור האחרון, וגם לנוכח העובדה ששר הביטחון,
אהוד ברק, לא טרח להודיע האם הוא תומך בהצעה. יש לזכור, ש-3 מתוך 8 מיליוני השקלים שחייבת הממשלה אמורים לבוא מתקציב משרד הביטחון, כך שאנשיו בהחלט יכולים לשים מקלות בגלגלים. הרי ודאי קשה למצוא 3 מיליון שקל פנויים בתוך תקציב של 50 מיליארד.
חוץ מזה, כפי שנאמר בנספח להחלטת הממשלה, יש עוד לא מעט הליכים ביורוקרטיים. מבחינה פורמלית, הקמת המוזיאון עברה כאמור ל"יד לשריון", ולכן צריך להעביר את החוזה עם משרד ראש הממשלה מעמותת המוזיאון אליו - דבר המצריך את קבלת הסכמתו של הממונה על הרכוש הנטוש ביהודה ושומרון (ולא המינהל). לאחר מכן יידרש "יד לשריון" לקבל "את כל האישורים הנדרשים על-פי דין לתחילת עבודות הבינוי באתר, לרבות היתר בנייה" - וזה, כידוע, אורך אצלנו הרבה זמן. אחרי זה עוד יהיו מכרזים ותחרויות עיצוב ומחלוקות היסטוריוגרפיות ופוליטיות.
ההערכה העצובה אך הריאלית שלנו: לחנוכת המוזיאון יגיעו מעט מאוד מבין מי שלחמו במלחמת העולם השנייה, אם בכלל.
