משפט שלמך

במשפט של ימינו בישראל, לעומת משפטי שלמה, חותכים את הילד בלי לשאול כלל את האימהות. עלתה שאלה, האם לחתוך לאורך או לרוחב?, אך לא חיכו לתשובה. חתכו איך שבא להם, כנראה חתכו באלכסון, כך החתך יותר ארוך ויותר כואב.

יוסף אונגרפלד הסתבך עם המשטרה, הסיפור המדויק לא כל כך חשוב, מה שחשוב הוא שהוא הפגין מחוץ לתחנת המשטרה בחדרה, במרחק שהותר לו להפגין וייחס בשלט שנשא לאחד השוטרים התרועעות עם עבריינים ותיבל ב"תפוחים רקובים". אונגרפלד הועמד לדין על העלבת עובד ציבור והורשע בכל הערכאות. הערכאה האחרונה שדנה בעניינו בבית המשפט העליון בדיון נוסף פלילי, ערעורו לא התקבל והוא צפוי לרצות את עונשו, אלא אם יבקש ויקבל חנינה מנשיא המדינה.

האם אונגרפלד חכם?

על-פי הקריטריונים שלי לא, האם הוא צודק? צודק 100%. כי איזה חכם יסתבך עם שוטר במשטרת חדרה?. ואיזה חכם לא ימצא דרך עוקפת באמצעות קומבינה על-מנת להתכופף קצת ולעשות שלום עם משטרה בלתי מתפשרת?. איזה אזרח הגון וחכם יסתבך עם שוטרים במדינה שבה המשטרה היא גם השוטר, גם השופט וגם התליין?

אבל אונגרפלד צודק, אין צודק ממנו, וכאן אין צדק, כאן יש מגרסה של זכויות אדם, אפילו על-ידי מוקד ה"ליבראליזם" ו"חופש הביטוי" בית המשפט העליון. ובואו נתחיל מהיסודות.

חשד פלילי חייב להיחקר עם או בלי תלונה, בפועל המשטרה נותנת להבין שאיננה פועלת ללא תלונות (וזאת על-אף שהחוק דורש אחרת), בפועל המשטרה פועלת ללא תלונות רק כשמתחשק לה, דבר הנותן כוח בלתי סביר בידי השוטרים, כי כשהם רוצים הם חוקרים – ואז הם גם מגישים את כתב האישום (והקשר עם הפרקליטות, לפחות ברמות הנמוכות הוא בד"כ "חד חד הם").

וכאשר מגיעה המשטרה לשלום, עם כתב אישום על הפגנה בה נאמרו מילים בוטות אך כאלה שחובה להתירם במשטר דמוקרטי, וההגנה על הנאשם בשלב ההוא היא הגנה עצמית, או על-ידי עו"ד שלא מהשורה הראשונה, הגנה בה לא נטענת כלל טענת "הגנה מן הצדק", כי מעולם (למיטב ידיעת הכותב) לא הוגש כתב אישום על בסיס סעיף החוק של העלבת עובד ציבור, אלא אם נלווה לעבירה גם מעשה אלימות ואז כמכלול ברור שמדובר בעבירה המחייבת התיחסות פלילית. בעניינו מדובר לכל הדעות רק באמירה ללא קירבה כלשהי לאלימות.

השיטה האדוורסארית הנהוגה בבתי המשפט שלנו, אשר השופטים ודאי לא מקפידים עליה ברמות הנמוכות, בייחוד במקרה של נאשמים שאינם מיוצגים, או מיוצגים עם תקציב נמוך, כנראה מאומצת באופן חזק במקרה שהנפגע לכאורה הוא שוטר. השופט לא עוזר לנאשם להגן על עצמו, לא טוען במקומו את אשר היה עליו לטעון על-מנת לצאת זכאי, וכך נולדת הרשעה שלא היה לה שום מקום שבעולם, בערכאה ראשונה, בבית משפט השלום.

הצורה בה מוצג התיק לשופט/שופטים על-ידי הנאשם בכל הערכאות או לפחות ברובן, היא לא ממוקדת ולא מדויקת. הנאשם מבקש הגנת אמת דיברתי כאילו מדובר המשפט דיבה, והשופט מחפש בחוק ולא מוצא סעיף הגנת אמת דיברתי במקרה של העלבת עובד ציבור.

מה שמפקששים הצדדים ובית המשפט החל מהמסד בשלום ועד הטפחות בעליון, הוא שכמו שלא ניתן להגיש כתב אישום על רצח במקרה של גנבה, כן לא ניתן להגיש כתב אישום על העלבת עובד ציבור אם הדברים שנאמרו הם דברי אמת.

אין כל צורך WHATSOEVER שהחוק יתיייחס לאמת או שקר בעניין העלבה, אך ברור מאליו שאם נטענת טענת אמת דיברתי ובייחוד אם יש עניין לציבור – ואם הטענות מוכחות - אז אין אשמה כלל ולא ניתן כלל להעמיד לדין.

בשאלת לשון הרע, צריך השופט לקבוע אם הדברים עלולים לפגוע. כלומר ישים עצמו השופט, או ישים עצמו אדם סביר במקום התובע וישקול אם היה נפגע לו היו נאמרים הדברים עליו – וגם אז קיימת הגנת אמת דיברתי. (כהגנה הטובה ביותר).

על אחת כמה וכמה בהעלבת עובד ציבור בה יש צורך להוכיח בפועל (מעל ומעבר לכל ספק סביר) שהייתה העלבה, אך אם דיבר אמת אונגרפלד והשוטר אכן מתרועע עם עבריינים אז הוא קרוב לודאי מתאים לדימוי התפוח הרקוב ולכן הוא ודאי לא נעלב, כי מי נעלב ממראה ששמים אל מול פניו?, אולי לא נוח לו מהמראה, אך אם מדובר באמת ואם אלה פני המציאות, מה רוצים אנו מאונגרפלד? הוא לא העליב איש, אם מעשיו של השוטר מעליבים אותו, אנא יודה לאונגרפלד על הערתו הבונה, ויתקן דרכיו מכאן ולהבא!!

ואם המינהל הציבורי נעלב מדברי אמת כאלה (ככל שהם אמת) – אף המינהל צריך לבחון עצמו אולי גם התפוחים שלו לא כל כך איכותיים (אני נזהר שלא ליפול בפח שנפל אונגרפלד-מי יודע אולי ידפקו לי עוד כמה דקות בדלת, על-אף שאינני גר בחדרה)

אני לא בקיא בהליכים המדויקים, אך דומני שאם יש ספק אם יש מקום להגשת כתב האישום אם אין, המערכת יוזמת משפט זוטא בו מתבררים נושאי הקדם, במקרה שלנו חובה הייתה על בית המשפט לטעמי בכל אחת מהרמות, לדון (הוכחות) (או להורות כן לערכאה נמוכה יותר) בטענותיו של אונגרפלד לגבי אמיתות הדברים – ואם אמת בדבריו, להציע למשטרה הצעה מגונה, או משיכה של התביעה או זיכוי, אני מאמין שהיו מושכים, וממשיכים לחכות לאונגרפלד בפינה עד אשר היו מכריעים אותו, ולצערי ולאור העובדה שלא ניתן היה לסיים את הסכסוך הזה "בבית" אף אונגרפלד היה ממשיך במשחק החתול והעכבר עם המשטרה.

ועל-פי השיטה שלנו אין ראיות בערעור, אין טענות חדשות בערעור (למעט אלה שהתחדשו מאז ההחלטות הקודמות) וכך גורסים את אונגרפלד מערכאה לערכאה, מחוזי, עליון אחד, עליון שניים ואין אף "מלך שלמה" במערכת, יש שלמך, יש הרבה שלמכים, אלה שחוצים את ילד לשניים לפני שהם פונים בכלל לשמוע את דעת האימהות.

רק לפני מספר חודשים ישבו הממושקף, הקצין והחתיך באולפן ערוץ 2 והפיצו במאות אלפי עותקים על גבי מסך הטלוויזיה חומר המהווה עלבון בוטה לרמטכ"ל המיועד, לצמרת צה"ל, לכל מה שיקר לנו, אין העלבת עובד ציבור מקיפה והמונית כל כך בכל ההיסטוריה של המדינה. הם עשו זאת תוך הסתמכות על מסמך מזוייף, אשר נאמר להם שהוא מזוייף עלי ידי כותבו הלכאורי טרם השידור.

לממושקף יש היסטוריה של שיעבוד עבודתו העיתונאית לדיעותיו הפוליטיות (איתרוגו של שרון בתקופת ההינתקות) לקצין יש חובות לגולנצ'יק מהצפון אשר הציל אותו מ"ציפורני" ועדת החקירה של מועצת העיתונות בכל הנוגע למלחמת לבנון השניה, והקצין לא הזכיר ניגוד עניינים בולט זה באף אחד מהשידורים בהם צפיתי, על-אף חובתו על-פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות לעשות כן, ואחרון אחרון "חביב" החתיך רואה עצמו כפוליטיקאי-אפשרי אולי אפילו ראש ממשלה, וזימבורו הציבורי של ברק נראה כמטרה אפשרית לחתיך הזה.

והפצת מסמך מזוייף היא עבירה פלילית לכשעצמה, דין המפיצים זהה בחוק לדין כותבי המסמך. ומועצת העיתנונות המונהגת על-ידי שופטת עליונה שבאה מאותו בית ספר כמו 7 שופטיו של אונגרפלד, לא מעמידה את העיתונאים הנ"ל לדין אתי, והמשטרה לא חוקרת, ואין מעצרים ומאסרים ואין שלום ומחוזי ואין עליון א' ועליון ב', ואמות הסיפים רועדות, והמסמך מזוייף והם ממשיכים ללכלכך שבוע אחר שבוע – ואונגרפלד חוטף את העונש.

יש כאן העלבת עובדי ציבור ענקית ויש הפצה ענקית של מסמך מזוייף, ויש נזק חסר תקדים לאשיות המדינה, ואלה עבירות ונסיבות חמורות ביותר עם הרבה הרבה שנים בפנוכו.

האם בשביל זה השארנו 6 מיליון גוויות באירופה? האם בשביל זה נהרגו כאן עשרות אלפים "על מזבח העם המולדת"?, האם עבור המדינה הזו יושב גלעד שליט בשבי החמאס? יענו כל איש ואשה לעצמם, ואולי יזוז כאן משהו.