העד המרכזי - אולמרט נגד אולמרט

ביום ה-24 והאחרון של עדותו, ספגה אמינותו של אהוד אולמרט מכה קשה - ובנושא השולי ביותר מבחינתו. מדובר בהאזנות הסתר לשיחותיו, בו מואשמת שולה זקן; אולמרט אינו מואשם במאומה, אך דבריו במשטרה - לפיהם לא ידע על ההאזנות - הם שהיוו את הבסיס לאישום נגד אשת סודו הנאמנה. בחקירתו הראשית חזר בו אולמרט ואמר, כי סבר שהוא נשאל בידי החוקרים על האזנות סתר שאישר בתפקידו כראש הממשלה.

התובע, אורי קורב, ציטט קטעים רבים מחקירתו של אולמרט והוכיח, כי היה לו ברור שהחוקרים שואלים על משרד התמ"ת ועל האזנות של הפקידות בלשכתו. אולמרט התפתל, האריך בתשובותיו, חזר על אותן אמירות - ובסופו של דבר יצר אווירה ברורה של גיחוך וחוסר אמון. היה זה מביך לשבת ולשמוע את ראש הממשלה לשעבר נותן הסברים כה תלושים מן המציאות.

שאלת אמינותו של אולמרט תהיה מרכזית בהכרעה בעניינו, כמו בכל משפט פלילי. המטרה המרכזית של קורב הייתה לערער אמינות זו, ולכן חזר שוב ושוב על אותן שאלות - למרות הערותיהם של השופטים לפיהם הדבר מיותר. הוא רצה ליצור את הרושם - לגישתו - לפיו הסבריו של אולמרט אינם סבירים ואינם הגיוניים. הטקטיקה הייתה להביא את אולמרט לתת עוד תשובה ולנפק עוד הסבר ולהסביר עוד מסמך ולתרץ עוד סתירה, בתקווה שתיווצר מסה קריטית של חוסר אמינות.

הרושם היה, שקורב הצליח בכך בכמה חזיתות. קחו את פרשת ראשונטורס: האם סביר להניח שאולמרט לא ידע על עודפים של 92,000 דולר ועל שימושים של 103,000 דולר? האם ניתן להאמין שרייצ'ל רז-ריסבי, שביקשה מאולמרט אישור על שדרוגים במאות דולרים בודדים, העלימה ממנו את סכומי העתק שבהם מדובר? האם דווקא בהיותו נוסע כה מנוסה, לא ידע אולמרט שאין לו מספיק נקודות ושהוא אמור להידרש לשלם גם במזומן?

גם בנוגע ליחסיו עם אורי מסר לא שידר אולמרט יותר מדי אמינות. הוא לא ידע שמסר מחזיק עבורו מאות אלפי דולרים במזומן, הוא לא חשב שקשריו ההדוקים עם מסר מהווים "קשר כספי" עליו יש לדווח, הוא לא ראה שום בעיה במעורבותו הפעילה בענייניהם של יזמים שייצג מסר, הוא נאלץ להודות שקיבל והעביר גם כספים במזומן.

לאורך העדות היו עוד כל מיני פרטים קטנים יותר שלא עוררו אמון: אולמרט אינו יודע במה עוסק חברו הטוב ג'ו אלמליח; הוא "התגלגל" (כלשונו) עם משיכת יתר חודשית קבועה של 30-20 אלף שקל; משום מה אין לו קבלות על תשלומים לצוותו במשפט החשבוניות בליכוד; הוא מכר את השליטה בבנק לאומי; אריאל שרון הטיל עליו את המשימות הרבות שמילא בממשלתו; ועוד.

24 ישיבות, 3,500 ומעלה עמודי פרוטוקול - אלו המספרים היבשים של עדות אולמרט. ניתן היה לקצר אותה במידה רבה, אילו השופטים היו מקפידים יותר עם שני הצדדים. אולמרט פרס יריעה רחבה ביותר; אפילו הסניגור רועי בלכר הודה בחצי-פה, שלא היה מקום לדיון בשאלה אם מצודת שוני היא ביזנטית או צלבניית. תשובותיו היו ארוכות מאוד ונשמעו לעיתים יותר כנאומי בחירות מאשר כעדות - והשופטים כמעט ולא התערבו. לעיתים נוצר הרושם, שמדובר בטקטיקה מכוונת של סחבת ויצירת מבול של מילים, בתקווה שהשופטים יטבעו תחתיו. הסניגורים העריכו שהחקירה הראשית תימשך שש-שמונה ישיבות, אבל לקוחם הפתיע אותם ואפילו הם לא הצליחו להשתלט עליו.

גם קורב לא טמן את ידו בצלחת. הוא חזר שוב ושוב על אותן שאלות ואותן נקודות, למרות הערותיהם המוצדקות של השופטים (בעיקר יעקב צבן). כפי שאמרנו, היו נקודות בהן הייתה לטקטיקה זו מטרה ברורה של פגיעה באמינותו של אולמרט, אך היו גם מקרים בהם היה נדמה שקורב פשוט נהנה מאור הזרקורים.

אם נאמין לרושם הכללי שיצר אולמרט, הרי שהוא מוקף בדורשי רעתו שרק מחפשים את ראשו - או לכל הפחות באנשים שהאמין בהם, ולהוותו הסתבר שלא היו ראויים לאמון זה. מבקר המדינה, הפרקליטות, המשטרה, התקשורת - כולם חברו להדיחו מתפקידו (אך לא שמענו מילה שתסביר מה היה המניע שלהם). חברו אורי מסר התנהל בצורה תמוהה וכנראה גנב סכומי עתק. איש התרומות שלו, משה טלנסקי, התגלה כשקרן ותמהוני. היועץ המשפטי של משרד התמ"ת תקע סכין בגבו (ציטוט מדויק) וחשב המשרד רדף אותו. אנשי ראשונטורס נטלו חלק ברמייה ומנכ"ל איילה טורס הוא שרץ (שוב ציטוט מדויק). מתאמת הנסיעות לא התאימה לתפקידה והעוזר עובד יחזקאל לקה בעודף אמביציה.

אפילו שולה זקן לא יוצאת נקייה לגמרי: אולי היא קיבלה את 150,000 הדולרים הנעלמים ממסר ולא העבירה לו, אולי היא ורייצ'ל רז-ריסבי ידעו על הליקויים בניהול הנסיעות. כך גם, בחצי פה, עורכי דינו: הם כתבו, ואני חתמתי; הם החליטו מה לשאול בחקירות הנגדיות, אז מה אתם רוצים ממני.

רק צדיק אחד בולט כמגדלור בתוך החשיכה: אהוד אולמרט. האיש שנסע לחו"ל מאות פעמים כדי לעזור לארגונים שלא על-מנת לקבל פרס. נואם שמשך אלפי מאזינים בכל מקום. שר התמ"ת שניהל דיון מקצועי לעילא בנושא ההיטל על השמן. ראש הממשלה שהביא ארצה את בכירי מנהיגי העולם לחגיגות ה-60 וכמעט הביא לנו שלום עם הפלשתינים ועם סוריה. ראש עיריית ירושלים שיצר חברות עם רודי ג'וליאני. תראו מה המדינה הפסידה - זו הייתה התחושה שהעביר.

אולמרט דרש לנהוג בו בכבוד, ובצדק. זהו יחס המגיע לכל אדם באשר הוא, וראש ממשלה לשעבר בהחלט רשאי לצפות להתנהגות הולמת. הבעיה הייתה, שהוא דרש את זה מכולם - חוץ מאשר מעצמו. את אורי קורב כינה בזלזול "השואל", עד שמישהו כנראה העיר לו והוא עבר לכנותו "התובע" - מה שלא מנע ממנו להמשיך ולהטיח בקורב עלבונות, כולל במישור האישי, ולנזוף בו משל היה ילד קטן העומד לפני מורהו. על יחסו לעדים כבר עמדנו; הכינוי "שרץ" שהדביק למנכ"ל איילה טורס ייזכר מן הסתם כנקודת השפל במשפט כולו.

רק בשופטים נהג אולמרט בכבוד, ומסיבות ברורות, אם כי לעיתים גבר עליו יצרו. אחת השעות האחרונות של העדות סיפקה דוגמה בולטת: בלי שום הקשר, ביקש אולמרט לתקוף את בנימין נתניהו, והנשיאה מוסיה ארד נזקקה למאמץ כדי להפסיקו ולמנוע את הפיכת בית המשפט לזירה פוליטית. במשפט האחרון של עדותו הודה אולמרט לשופטים על סבלנותם וציין שאולי לעיתים חרג מן הגבול - אך לא התנצל.

אולמרט גם הירבה לתקוף את התביעה בטענה שהיא מתדרכת את התקשורת. טענה קצת צבועה, מפיו של מי שמעסיק (כדין) משרד יחסי ציבור, שלפחות שלושה מאנשיו נכחו בכל דיון והגיבו בזמן אמת על כל התפתחות, וארגנו ראיונות לציטוט ולייחוס ולהקלטה ולצילום עם הסניגורים.

חוזרים ב-5 בספטמבר. אולמרט צפוי להביא 10-5 עדי הגנה, ולאחר מכן תעיד שולה זקן וגם לה יהיו כחמישה עדים. בקצב הזה, צפו לפסק דין בתוך 12-9 חודשים. סוף המערכה הראשונה. פרשת המינויים הפוליטיים ופרשת הולילנד מחכות לתורן.