בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מחאה מועילה? [צילום: AP]
|
|
|
ההורים של מעמד הביניים
|
הם עייפים. הם לא מאמינים במהפכות. הם חיים בארץ הזו יותר מדי זמן ויודעים שמישהו שם למעלה יעשה בסוף כמה צעדים שירגיעו את השטח. אבל בסוף, כנראה, לא יצא מזה כלום
|
|
|
|
|
במשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם מסייעים לילדים ללמוד באקדמיה. באוניברסיטה זה עוד סביר. אבל מי שלא הצטיין בלימודיו בתיכון, גורלו לשלם למכללות שלושים אלף שקלים חדשים. לשנה | |
|
|
|
|
|
|
במשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם מסייעים לילדים לקנות דירות. שליש מדירת שלושה חדרים לשלושה ילדים זה מיליון וחצי שקלים. בממוצע | |
|
|
|
|
ההורים של מעמד הביניים שותקים. שוטפים קצת מפירות העונה היקרים, טועמים מגבינה רגילה שעולה שמונה שקלים ומתפננים בדירותיהם או בבתיהם הנאים, שטיפחו שנים רבות. הם מדליקים את המזגנים, פעולה שתיגמר בחשבון חשמל של אלפי שקלים, מפעילים ממטרות, שיגררו חשבון מים שיסתכם באלפי שקלים, נוהגים במכוניות ששותות דלק שמתייקר חדשות לבקרים. בשעות הערב הם צופים בגאוות-מה על גבי מסך טלוויזית ענק בילדיהם, ילדי מעמד הביניים, צעירים מלאי חן ומרץ, מתראיינים ואומרים משפטים חברתיים, מנגנים בגיטרות, מאמינים בצדקתם. הם מזכירים להם קצת את שנות השבעים. הם כבר בגיל שהם נהנים מנוסטלגיה. הם, מצידם, כבר לא מסוגלים לשבת באוהלים. גם בבית, במיזוג, הם סובלים מגלי חום והם רצים יותר לשירותים וסובלים מלחץ דם קצת גבוה, שלא לדבר על שומנים בדם וכולסטרול. הן כבר לא יכולות ללבוש סמרטוט מקומט וקצר ולהיראות רעננות, חיוניות ושזופות. הם כבר לא יכולים לישון על הכרס התפוחה והנחירות עלולות להפריע את מנוחת השכנים. חוץ מזה, הם צריכים לשמור על הנכדים, להכין קדרות תבשילים למעמד הביניים הלוחם שם בחוץ, לשחרר קצת את המטפלת של ההורים הזקנים ולעבוד. הם דווקא מעוניינים לעבוד, אבל היו שמחים לקבל את חסכונות הפנסיה שלהם לפני גיל 67 כדי לתמוך במעגל המשפחתי ולסייע לארבעה דורות. אגב, הם מרוויחים לא רע. לא מתלוננים על המשכורת. בזמנו גם הם התחילו בשכר מינימום ונאנקו תחת עול הפרנסה. במשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם צריכים לממן דיור מוגן להוריהם בעלות של אלפי שקלים. הם לא מוכנים לראות את הוריהם מזדקנים שלא בכבוד או נזרקים לאיזה מוסד ציבורי בתנאים מחפירים. אז הם משלמים לדיור מוגן או למטפלת זרה. עד שהזקנים לא יקבלו צורה של צמח, המדינה לא תממן טיפול נאות. אז הם משלמים, וגם רצים. רצים לבדוק שהכל בסדר, כי לא הייתה תשובה בטלפון, להזמין אינסטלטור לצנרת המוזנחת, לדאוג להיות בבית כשיגיע האיש שהזמינו לתקן את הדוד שהתפוצץ. רצים לקופת-חולים לעשות להם בדיקות, לבתי המרקחת לקנות תרופות שאינן בסל התרופות. רצים איתם לרופאים פרטיים, כי הם לא סומכים על הממסד הרפואי שחוסך בבדיקות ובתרופות. הם לא יתפשרו על הבריאות של הוריהם. אז הם רצים. רצים ומשלמים. הבעיה היא שבמשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם מסייעים לילדים ללמוד באקדמיה. באוניברסיטה זה עוד סביר. אבל מי שלא הצטיין בלימודיו בתיכון, גורלו לשלם למכללות שלושים אלף שקלים חדשים. לשנה. המכללות, ברובן, מלאות בצעירי מעמד הביניים שהוריהם אינם עשירים. הם שם כי ציוני הבגרות שלהם לא בהכרח מספיקים ללימודי התואר הנחשק. הם חושבים שהשכלה היא דבר הכרחי, אז הם מוכנים לממן. בארץ. בחו"ל. העיקר שילמדו. כי לימדו אותם בשיעורים של דני בן דוד באוניברסיטת תל אביב שתארים מגדילים את הסיכוי לפרנסה טובה. הבעיה היא, שבמשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם מסייעים לילדים לקנות דירות. שליש מדירת שלושה חדרים לשלושה ילדים זה מיליון וחצי שקלים. בממוצע. גם אם הזוג חסך כל השנים וחי בצמצום, זה עדיין לא דבר של מה בכך. אבל בזה זה רק מתחיל. הצעירים שמממנים שליש דירה בזכות המשכנתה שלקחו גומרים את המשכורת החודשית אחרי שהם מוסיפים למשכנתה 2,500 שקל לילד למעון. כי המדינה מתחילה לממן גנים מגיל שלוש. עד גיל שלוש הילדים לא מעניינים את המדינה. הבעיה היא, שבמשכורת הסבירה שלהם, שעלתה בהדרגה במשך השנים, הם מסייעים לילדים בקניות של יום שישי. שיהיה. מבשלים קצת שיקחו. שיהיה לכל השבוע. חוסכים קצת לנכדים. שיהיה. קונים איזה צעצוע פה ושם. בגד יפה לחג. שולחים את הילדים לנוח. צימר פעם בשנה בגליל, שינוחו. הם עובדים קשה. ההורים של מעמד הביניים בעיקר עייפים. הם לא מאמינים במהפכות. הם חיים בארץ הזו יותר מדי זמן ויודעים שמישהו שם למעלה יעשה בסוף כמה צעדים שירגיעו את השטח. אבל בסוף, כנראה, לא יצא מזה כלום. הם פסימיים כי הם כבר ניסו... התווכחו... בחרו במפלגה אחת... בחרו במפלגה שנייה... כלום לא הועיל. הם לא מאמינים בפוליטיקאים. הם יודעים שרובם מושחתים. הם יודעים על הקשרים בין הון ושלטון, הם יודעים איך השיטה עובדת. הם יודעים שעד שלא תשתנה שיטת הבחירות, עד שלא תופרד הדת מהמדינה, עד שלא תהיה אכיפה, עד שלא תהיה אחריות מינסטריאלית, עד אז - חבל על המאמץ. עדיף לשמור כוח וכסף למס הבא שיפול עליהם.
|
תאריך:
|
25/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
25/07/2011
|
|
ד"ר אורנה אבני
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
לספקנית !
|
25/07/11 13:29
|
|
2
|
|
סתם_1
|
25/07/11 16:24
|
|
3
|
|
הניה
|
25/07/11 19:57
|
|
4
|
|
איש עצוב
|
25/07/11 23:36
|
|
5
|
|
לא הפתרון
|
26/07/11 08:07
|
|
|
|
|
|
|
|
כרגיל, אף אחד לא צפה מראש את גל המחאה המשמעותי המתרחש פה. לא מגדי העתידות והרבנים, "המורים הרוחניים", אלה הצמודים לכל טייקון ישראלי, לא הפרשנים הכלכליים או החברתיים ובטח שלא ראש הממשלה והשרים הצמודים אליו, אומרי ההן ומבטאי מדיניותו. עכשיו יש סיסמאות של השבוע היוצאות מן הפה המשותף של שטייניץ-ביבי. משהו בסגנון יש לנו "ארץ נהדרת" לא כשם של תוכנית אלא כתיאור מציאות שטייניץ-ביבי-כץ. אנחנו המדינה הכי מצליחה בעולם, אין אצלנו משבר. כולם עשירים ומאושרים ובכלל הכל בסדר.
|
|
|
דמוקרטיה - ביוונית שלטון העם (דמוס - עם, המון; קרטוס - כוח). שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות. יתירה מכך, לאזרחים יש כח להשפיע בקביעת השלטון, וכן על מדיניותו. הבחירות, הן המדד למי הניצחון, מי ירכיב את הממשלה ולאן היא תנווט ותוביל. ממשלה דמוקרטית - מנוהלת על-ידי מוסדות דמוקרטיים ושמירה על זכויות הפרט.
|
|
|
כמות המילים שנכתבו במדיות השונות בנושא מחאת הדיור נראה ששואפת לאינסוף. מה לא נכתב ומה לא נאמר. אמרו שהם צודקים ואחרים אמרו שזה לא בדיוק כך; אמרו שזה לא פוליטי אך אחרים טענו שזה רק עניין פוליטי; טענו כי המפגינים אותנתיים אך אחרים רמזו כי רבים אינם אמיתיים; אמרו שביבי אשם אך אחרים הציגו גרפים ונתונים שמצביעים על מחדלי ממשלות קודמות וכנראה שלא ירחק היום והאשמה תתגלגל לפתחו של משה רבנו שהביא אותנו לתל אביב.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אני מציע כי תשעה רופאות ורופאים, בהם גם פסיכולוגים, יתכנסו כצוות אנונימי לבדוק אם בכוחו של נתניהו לשאת בעול הכבד של ראשות הממשלה
|
|
|
יצחק בריק
הרצי הלוי הוא אחד מהרמטכ"לים המאכזבים ביותר מאז קום המדינה. כישלונו של כרמטכ"ל ניכר הן בהכנת הצבא למלחמה, הן בניהול המלחמה והן בפגיעה אנושה בערכיות ובמוסר ובקוד האתי של הצבא שעליו ...
|
|
|
בעז שפירא
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה היא שהחמאס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני, מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו
|
|
|
עמנואל בן-סבו
אני הבא משם, אני היהודי, בן לעם הנבחר, הבוחר בכל יום להיות חלק מהעם שלי, חלק מאחיי החיים והמומתים, חלק מהתחייה הלאומית המתחדשת, מהגבורה היהודית הנצחית, חלק מדור התקומה והניצחון
|
|
|
דרור גרין
מזאי אינו מתאר את החייל הרוצח את קורבנותיו כמי שמייצג את הרוע המוחלט, אלא כמי שנקלע, מרצון או שלא מרצון, כמו קורבנותיו, לסצינה שבה עליו לשחק תפקיד
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|