המחאות ההולכות וגוברות, הפכו למעין שיגרה, במובן נראה מה תהיה המחאה הבאה?, זה התחיל בקוטג, עבר לחיתולים ולמטרנה, אחר כך מחאת הדיור האימהות הדלק - ובעצם מה לא. התופעה החלה לצבור תאוצה והאמת שבתחילה זה היה די משעשע לראות את המחאות השונות, אולם בחלוף הזמן ולנוכח התגובות של ה
ממשלה ושל העומד בראשה, הוחלף הצחוק והגיחוך במוד של דאגה וחרדה ליושבים בציון. ככה מנהלים עסקים?, ככה מנהלים משברים?, ככה שולטים?, ככה מקבלים החלטות?.
דווקא מראש ממשלה, אשר יש לו ניסיון עשיר בתחום הכלכלי, שהיה שר אוצר ושזו קדנציה שנייה בתפקיד ראש ממשלה, מצפים ליותר, או נכון לומר להרבה יותר. אם זו ההתנהלות שלו בעת משבר כלכלי, תחום אשר בו הוא מתהדר בידע ובהבנה רחבה, מה חלילה אנו צפויים לעבור בעת משבר אחר, נגיד ביטחוני?!.
המחשבה הזאת, מדירה לאחרונה שינה מעיניי וכולי תקווה שמשהו שם למעלה יתעשת ויעשה סדר בבלגאן! בשליפות ובהחלטות הלא רציניות.
אולי הגיע הזמן לנהל את המדינה ולקחת את המושכות?, לנהל זה לא להחליט על הקמת עוד וועדה לשום דבר, אשר רק מתישה את הכוחות ולא תמיד מגיעה לפתרונות הנכונים. הקמת ועדה, אולי טובה לעת אחרת, נינוחה ורגועה יותר, אולם כעת שהכול בוער, חובה לקחת את המושכות ולקבל החלטות. העם מצפה למנהיג שיחליט. דרך אגב מותר גם לטעות, אבל מצפים לעשייה ולא למריחה!.
אין ספק שאויבינו מתבוננים במתרחש ולבטח מנתחים היטב את התופעה. מצד אחד הם רואים שקיים כאן ציבור אמיץ שמוכן להיאבק על חיים טובים יותר בישראל ומנגד ממשלה רופסת מחושקת ומסונדלת מכל צד. מדוע הנשיא למשל, אינו נוקט עמדה אקטיבית יותר ומוותר על "מאזן הכוחות האזורי" בינו לבין ראש הממשלה ומזיז את העניינים. הנשיא יכול לזמן למשל את נתניהו ולהודיע לו בשקט, שעליו לסיים למשל את משבר הרופאים עד יום שישי הקרוב בשעה 12:00, שכן אם לא הוא יעשה זאת , הוא יעשה זאת במקומו - בלי הצהרות לתקשורת, אך בנחישות ובדאגה למתרחש בציון.
הגיע הזמן לנקוט אקטיביזם ולסיים את הסאגה הזאת. האם אמרתי שאני מתגעגע ליכולות הניהול והשליטה של שרון ואולמרט?
