הגל הנוכחי של המשבר הכלכלי העולמי שונה מהמשברים הגדולים שקדמו לו. ב-1929 זה היה משבר של שוק מניות מנופח; ב-2001 זו הייתה בועת היי-טק שהתפוצצה; ב-2002 באו נוכלי אנרון ודומותיה; ב-2008 היו אלו בנקים תאבי בצע. הפעם זהו משבר של ממשלות.
למשבר הזה שני מוקדים: אירופה וארה"ב. ביבשת העתיקה הוא התחיל במדינות שזכו עד מהרה לכינוי הלא-מחמיא PIGS - ראשי תיבות של פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד. המהדרין כתבו שני I וצירפו את איטליה לרשימה. אלא שבשל מעטפת האירו ולנוכח העובדה שבנקים מהמדינות המבוססות (ובראשן גרמניה וצרפת) הם נושים ענקיים של המדינות החלשות, המשבר מאיים כמעט על כל היבשת. לכך יש להוסיף את בריטניה, שאינה מצליחה מאז 2008 לצאת מהמשבר ונמצאת על ספו של מיתון כפול.
למה זהו משבר של ממשלות? משום שבכל המדינות שהזכרתי, לא מצליחות הממשלות לבצע את הצעדים הנחוצים על-מנת להבריא את כלכלותיהן, בראש ובראשונה בגלל מערכות פוליטיות חלשות. ביוון לא מצליחה הממשלה להתגבר על ועדי העובדים החזקים, הדורשים להמשיך בחגיגה כאילו כלום לא קרה. בריטניה סובלת מראש ממשלה צעיר וחסר ניסיון (דייוויד קמרון), שתשומת ליבו הוסטה בשבועות האחרונים לשערוריית האזנות הסתר של קבוצת מרדוק. ספרד הולכת לבחירות בעוד חודשים אחדים ומובן שבינתיים אי-אפשר לעשות כלום. פורטוגל מתעקשת שהיא אינה צריכה סיוע אירופי. ואילו על איטליה לא צריך להרחיב את הדיבור; תיזכרו רק בכל השערוריות האופפות את
סילביו ברלוסקוני ואת ה"מסורת" של החלפת ממשלה פעם בשנתיים-שלוש.
בארה"ב הגורם המרכזי למשבר הוא החוב הענק וחוסר יכולתם של הממשל והקונגרס לטפל בו. את החוב יצר
ג'ורג' בוש הבן, הן בשל הוצאות המלחמה בעירק ובאפגניסטן והן בשל הקלות המס הנדיבות שהעניק לשכבות המבוססות. הזרמת כמעט טריליון דולר למשק בזמן המשבר של 2008 הייתה נחוצה, אך הוסיפה שמן לתבערה. בשבועות האחרונים התברר, שבוושינגטון יושבים מאות פוליטיקאים קטנוניים החושבים רק על כסאותיהם ושאינם מסוגלים להתנהג בצורה בוגרת ואחראית, ומעליהם - נשיא טירון וחסר מנהיגות. ההסכם שהושג ברגע האחרון להעלאת תקרת החוב, רק המחיש עד כמה המערכת הפוליטית האמריקנית רעועה.
זה מה שכל כך מפחיד במשבר הנוכחי. עד היום, ניתן היה לסמוך על הממשלות שינקטו בצעדים כדי לחלץ את הכלכלות. צעדים מוצלחים יותר או מוצלחים פחות, מהירים או איטיים, ישירים או עקיפים - אבל הן היו שם. כעת השאלה היא מי יחלץ את הממשלות עצמן, וחמור מכך - האם הן מבינות את עומק המשבר לתוכו דרדרו את עמיהן, את יבשותיהן ואפילו את העולם כולו, והאם הן מסוגלות לנקוט בצעדי החירום המתבקשים מחד ולגבש תוכניות ארוכות טווח לפתרון הבעיות המבניות מאידך.
גם ממשלת ישראל נדרשת כעת לאחריות מרובה ולאורך רוח. זה לא הזמן לשפוך מיליארדים על פתרונות נקודתיים למצוקות, קשות ככל שיהיו. מה שצריך הוא חשיבה לטווח ארוך, אשר תביא לשינוי יסודי במשק (סדרי עדיפויות תקציביים, ההשתתפות בכוח העבודה, החינוך וכדומה). כאשר כל העולם בוער, אל לנו להיות נירון שיושב ומנגן בנבל אל מול הדליקות.
