הגל החדש של "הסדרי תספורת", שמציעים אנשי עסקים מכובדים כדוגמת אילן בן-דב ו
יצחק תשובה, מחייבים חשיבה מערכתית - משפטית- חוקתית חדשה. הגיעה העת לבחון חשד סביר שמא, רגע לפני יציאת החברה בהודעה דרמטית לתקשורת בדבר אי יכולתה להחזיר חוב, ייתכן שהתבצעה תרמית מנהלים, בעלים או נושאי משרה.
כאשר חברה נכנסת לפירוק והבעלים רוצים להגיע להסדר נושים, בית המשפט מחייב טרם כניסה להסדר נושים, לבדוק חשד לביצוע תרמית בחברה, ואם כן - הרי שהחברה לא תיכנס להליך של הסדר נושים כי אם לפירוק.
היום זה כבר הפך לעניין שבשגרה. בעל מניות מרכזי מודיע לבעלי האג"חים שלא יוכל לפרוע את חובו והצדדים שאינם נרעשים מהבשורה, נכנסים למו"מ על הליך תספורת. אולם, בהסדר זה קיימת אפליה בלתי ראויה בין בעלי אג"חים שהם נושים לכל דבר, לבין נושים של כל חברה רגילה אחרת.
בעוד שבמקרה של חברה רגילה בחינת תרמית המנהלים קודמת להסדר הנושים, הרי שבמקרה של הסדרי תספורת, נחסך ממנהלי החברה הליך הכרחי זה לחקר האמת, משל כולם בטוחים ביושרם והגינותם. חקירה, לא בהכרח פלילית אלא אזרחית, נדרשת על-מנת לברר האם ידעו הבעלים מראש, ובזמן הנפקת האג"ח - כי לא יוכלו לעמוד בהחזר החוב, במועד שנקבע מלכתחילה ולהגיב בהתאם לכך.
באחרונה התבטאה גם השופטת ורדה אלשיך, (בתיק פש"ר 2401-99, שלחון נ' סייג ואח') באומרה כי נדרש קודקס מודרני ואחיד ככל הניתן, של דיני חדלות פירעון אשר למרבה הצער אינו קיים כיום.
לדעתי, יש לתקן במיידי את חוק החברות ועל המחוקק להשוות בחקיקה בין זכויות מחזיקי אג"ח ובין זכויות נושים, שמחזיקים בערבויות של חברה שנכנסת להליכי פירוק, על-מנת לסתום פרצה זו המאפשרת לחברות לעשות בכספי הציבור כבשלהם.
חברה שאינה עומדת בתנאי פירעון האג"חים, תידרש לפנות בבקשה לבית המשפט, על-מנת שזה ימנה בעל תפקיד כמו בהליכי הקפאה או פירוק ותהיה לו הסמכות לבדוק ראשית דבר - האם נעשתה עבירה טרם ההודעה על חדלות פירעון או אי העמידה בתנאי התשלום.
אילו בן דב היה נדרש להגיש בקשה לביהמ"ש ולא לבעלי האג"חים המתוסכלים, אין ספק כי היה נבחן תחילה הקשר הצורם בין הודעתו על חדלות פירעון ובין השמועות בתקשורת, אודות ארמון הפאר הנבנה לו אט אט בכפר שמריהו.
בהליך רגיל, בעל תפקיד היה בודק האם יש בסיס לפרסומים בעיתונות, בדבר תשלומי עתק לבנק לאומי שיתכן ויש בהם לכאורה, סוג של העדפת נושים כאשר הוא נענה לדרישת בנק לאומי והקטין בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, את חשיפת היתר שלו לבנק עד שלא נותר כסף בקופה לבעלי האג"חים.
משמעות אי תיקון חוק החברות היא שמי שהשקיע באג"ח טאו, יכול לומר צ'או לכספו.
