שלי יחימוביץ' - התקווה הלבנה הגדולה

לכאורה, נראה שיחימוביץ' צריכה קודם כל לדלג על פני משוכת הבחירות המקדימות במפלגת העבודה, אך בהתחשב בעובדה שיריבה העיקרי הוא עמיר פרץ, הרי גם אם תפסיד, די ברור שיחימוביץ' תעמוד בראש מפלגה שתתמודד בבחירות, בין אם העבודה, ובין אם מפלגה חדשה שתקים. היריבה האמיתית של יחימוביץ' היא תקווה לבנה קודמת בדמותה של ציפי לבני, והשוואה בין השתיים מצביעה על יחימוביץ' כמועמדת כמעט ודאית לניצחון במרוץ.

לעומת יחימוביץ', דמות מרשימה שבנתה את עצמה באמצעות כשרונה ויכולותיה בלבד, ציפי לבני היא פוליטיקאית חיוורת, שבנתה את עצמה בעזרת הוריה, פטרונה והרבה מזל. לבני פילסה את דרכה לצמרת בשני צעדים: בצעד הראשון נבחרה לכנסת בבחירות המקדימות של הליכוד, שבהן הצליחה לשכנע את ותיקי הליכוד בנאמנותה לערכי התנועה, עקב היותה הבת של איתן לבני ו"שרה הקטנה". בצעד השני, בעת המאבק על ההינתקות, חברה לבני לאריאל שרון, ובגדה בדיוק באותם ערכים עליהם גדלה, ובאותם נאמני הליכוד הוותיקים שהצביעו עבורה. לאחר שתוגמלה על-ידי שרון, עמד לצידה המזל שפילס את דרכה לצמרת מבלי שעשתה כמעט דבר. ההישג היחידי שלה היה הניצחון על מופז בבחירות המקדימות בקדימה, אך ניצחון זה גם הכתים אותה בחשדות כבדים לזיופים, חשדות שעמדו בניגוד מוחלט לתדמית הנקייה שהצליחה לבנות לעצמה.

גם הכתם היחידי על דמותה הנקייה של יחימוביץ' קשור לבחירות מקדימות, והוא תמיכתה במפקד הארגזים של עמיר פרץ. לא קשה לתאר מה חשו ותיקי מפלגת העבודה כשיחימוביץ' גיבתה את פרץ, והסבירה להם שהם צריכים להיות גאים בכך שלמנהיגם החדש יש כושר ארגון מעולה, שהתבטא באותו מפקד. העובדה ששתי פוליטיקאיות בלתי משוחדות אלה הוכתמו בבחירות מקדימות, היא עוד עדות לכך שבחירות כאלה פשוט אינן מתאימות לדמוקרטיה הישראלית, אך זה כבר נושא אחר.

יחימוביץ', שהניפה אך ורק את הדגל החברתי-כלכלי, ואף הותקפה על כך שקיפלה במכוון ובמוצהר את הדגל המדיני, עתידה עתה ליהנות מהשינוי בדגשים של השיח הציבורי. לזכותה של יחימוביץ' עומדים לא רק דיבורים, אלא גם מעשים וחוקים, ותרומתה לרווחתם של החלשים בחברה גבוהה לאין שעור מהאפס העגול והגדול שנזקף לזכותה של לבני. מכאן נגזרת התחזית לניצחונה של יחימוביץ' במאבק על הנהגת השמאל, והשאלה הגדולה היא האם תצליח להעביר בוחרים מהימין אל השמאל, ולגרום לחילופי שלטון במדינה. בסקרים המעטים שהתפרסמו עד עתה לא מסתמנת מגמה כזו, אך בסקרים אלה גם לא ניתן למצוא שום רמז למהפך בהנהגת השמאל.

כיון שמאמר זה עוסק בתקוות לבנות, ניתן להכליל בו גם תקוות נוספות, חסרות צבע. על-רקע המהומות באנגליה, הגיליוטינה בשדרות רוטשילד, ושפע מאמרי ההסתה נגד העשירים המופיעים חדשות לבקרים, יש לקוות להשמעתו של קול צלול ושפוי שיבהיר לעם שמהפכות מובילות לחורבן, ושתהא אשר תהא המדיניות הכלכלית, השינויים יהיו מזעריים ויורגשו רק בטווח הארוך. יש גם לקוות שהשגשוג והפריחה הכלכלית שאנו חווים עתה ימשיכו ללוות אותנו בעתיד, ושאיננו מצויים על סף משבר כלכלי עולמי, העלול לגרום לנו לחוש געגועים לעידן התמימות של קיץ תשע"א.