המלחמה עם ערביי ארץ ישראל

סירוב הערבים להכיר בקיומם, באישיותם, ובשאיפותייהם של היהודים. וחמור עוד יותר - הסירוב להכיר בעבר הערבי עצמו ובעברו העצמי - של הזולת - העבר היהודי, ומעל לכל - הסירוב להכיר ביהודים ובמדינת היהודים.

הערבים חפצים לשמר מן העבר, רק את תקופת היוקרה שלהם, כאשר עצם קיומו ועמדתו של "הסרבן" מנגד, אינה קיימת כלל במחשבתם. אין עתיד למי ששולל את העבר. עתיד השולל את העבר לא יתגשם לעולם. הממציאים עתידות דמיוניים בשל סירובם לדעת את העבר, לעולם לא יחיו את העתיד המציאותי, הטוב, הכולל את שני העמים.
במשך מאות בשנים לא שלטו בארץ יהודים ואף לא ערבים. גלי הכיבוש השונים שבהם התנסו היהודים והערבים בארץ, במרוצת השנים, שייכים לדגם של פלישות המכבדות את מנהגי האוכלוסיה שבתוך האימפריה.

בניגוד למרבית העמים העתיקים שהיו בחלק זה של העולם, שזהותם נעלמה בעקבות פלישות והיטמעות כפויה, יצאו היהודים והערבים בלי פגע לאומי, מדורות רבים של כיבושים שונים. למעשה - אין כאן שתי זכויות מתנגשות - תביעת כל אחד משני העמים על שטח הארץ כולה - אלא שתי זכויות חלקיות סותרות, שהן בעצם משלימות: תביעת כל אחד מעמים אלה על חלק מהארץ.

אף לא אחד משני הצדדים, אינו בעל זכויות היסטוריות על כל הארץ כולה. מנהיגי ערב הטוענים שההכרה בעובדת קיומה של ישראל, ולא בזכותה להתקיים, היא וויתור גדול מצידם, מפגינים את סירובם להסכים עם ההיסטוריה שלהם במלואה. הם מנסים להשכיח, שפלשתין ערבית לא הייתה קיימת מעולם.

ב-1948 ישבו בארץ הזאת שני עמים: ישראלים וערבים. אין ספק שליהודים יש קשר היסטורי בן אלפי שנים לארץ ישראל כולה: די להזכיר את חברון, שבה קבורים האבות. את הר הבית בירושלים שעליו נבנו בית המקדש הראשון והשני. ואתרים רבים אחרים. אך גם לגבי הערבים יש להכיר בנוכחותם ובהיות חלק מארץ ישראל מולדתם מזה מאות בשנים.

אולם זכרונות אלה אינם מעניקים לערבים זכות בלעדית לריבונות על הארץ כולה. האסון הערבי האמיתי הוא לא הנכבה ולא הנכסה אלא הוא האיסלאמיזם: הערבים מגייסים את רצון שמים, כדי לשלול מהזולת, את הזכויות שהם תובעים לעצמם. כאשר מעמידים את הלאומיות היהודית ואת הלאומנות הערבית זה מול זה, ברור לחלוטין, שמעמתים כאן זכויות משפטיות בינלאומיות מתוקף החלטות חבר הלאומים והאו"מ המבטאות הכרעה מוסרית בינלאומית, מול אימפריאליזם ערבי איסלמיסטי. האיסלאמיזם כופר בזכות הזולת והעמים בעולם לחיות על-פי דתם ואמונתם, והוא קטגורית מבטל כליל הסכמים מדיניים ברי תוקף משפטי בינלאומי.

אי נכונותם של ערביי ארץ ישראל לשאת בתוצאות עברם הפוליטי, הינה חמורה ביותר. שכן, הערבים, בדחותם את תוכנית החלוקה של האו"מ, שביקשה לייסד בארץ ישראל שתי מדינות עצמאיות, הם אלה שגרמו לפתיחת מלחמת 48/49. בעקבות מלחמה זו, הפכו 600,000 פלשתינים, לפליטים. העובדה, שמאז 1948 הערבים רואים בישראל, רע הכרחי שיש לחיות אתו, היא הבעיה שלהם. הנכבה היא היא הכשל המהותי.

הערבים חייבים לתת דין וחשבון על כך שעודדו את יושבי מחנות הפליטים, להישאר בתוכם, על-מנת שישמשו כנשק אנושי נגד ישראל. הם חייבים לתת דין וחשבון על טיפוח השנאה לישראל ועל הטרור הרצחני השטני שהפעילו ומפעילים נגד ישראל. ערביי ארץ ישראל חייבים לתת דין וחשבון על חתירתם וחתרנותם להשמדת מדינת ישראל.

עכשיו חותרים ארגוני הטרור הפלשתינים להקמת מדינה פלשתינית באופן חד-צדדי על כידונות התקוממות לאומנית והצבא הפלשתיני. הם תובעים חד-משמעית שהפליטים ישובו לא לפלשתין רבתי שהינה כמסתבר חזיון תעתועים, לא למדינה פלשתינית עתידית שאינה יכולה להיוולד בלי הסכמת ישראל, לא למדינה הפלשתינית הקיימת כבר בירדן, אלא שישובו לבתיהם הקודמים בתל אביב וביפו ובחיפה.

השיבה היא בלתי אפשרית. כי היהודים שנאלצו לעזוב את מדינות ערב, או שגורשו מהן (1948-1956), התיישבו ביישובים הנטושים. הגעתם של מאות אלפי ערבים פלשתינים שמזה 3 דורות שונאים את ישראל, שנאה תהומית, בעידודם הנמרץ של אירן החמאס והחיזבאללה, תערער לחלוטין את החברה הישראלית ותסכן את קיומה של המדינה. משמעות מהלכים אלה היא פשוטה: הערבים חפצים עדיין בהשמדת מדינת ישראל.

הערבים לא הצליחו ולא יצליחו לעולם להחריב את ישראל מבחוץ: תמימות היא מצד המנהיגים הערבים וארגוני הטרור הפלשתינים לחלום, שיצליחו להרוס אותה מבפנים, על-ידי כפיית תנאים, שבסופו של דבר יביאו להקמת מדינה פלשתינית נוספת על ירדן, על חורבותיה של מדינת ישראל. מדינת ישראל תילחם ותשמיד את אויביה מפנים ומחוץ. המלחמה תסתיים בניצחון ישראל כהכרעה לדורות.

ההבנות העתידיות חייבות לכלול: איסור הפצת רעיונות המחרחרים שנאה ומלחמה, איסור תעמולה אירידנטיסטית (תומכת בלאומנות חתרנית כלפי מדינת ישראל). ביטול האמנה, הדורשת הרס מדינת ישראל. הסרת הקמת מדינה פלשתינית ביו"ש מסדר היום הפוליטי והמדיני. הקמת מחוזות לערבים הנאמנים לריבונות הישראלית. הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. מלחמה נחרצת בטרור ובמדינות טרור. שלום אמת.