|
|
המטרה - הרג יהודים [צילום ארכיון: AP]
|
|
|
|
|
כבר יש למרבה הצער למדינת ישראל ניסיון די והותר - בדבר הפעולה שמטרתה להרוג יהודים ללא אבחנה באמצעות ירי טילים ורקטות לעבר יישוביה, צפון - דרום - ומרכז, בין שהטיל הורג אנשים ובין שהוא מחטיא (היינו הך מבחינת המטרה והכוונה), וכן יש למדינת ישראל ניסיון לגבי הפעולות כתגובה למשלוחי הטילים והרקטות, כל סוגי הפעולות - כולל התראה בינלאומית, נזיפה, בכי מול המצלמות, בקשות, מסירת שטחים, חתימת חוזי שלום, התגוננות, מיגון, סיכול ממוקד, יוזמה קרבית ומלחמה.
עכשיו צריך לברור - היכן הייתה תוצאה יותר אפקטיבית, ראויה, משפיעה, והיכן מדובר בתגובת סרק שלעתים הזמינה עוד טרור. כלומר, אצלנו מצויים כל הנתונים. התברכנו בכל מה שצריך על-מנת להגיב תגובה יעילה. ותגובה יעילה - אין.
אומרים (ראה "סיפורי סבתא" מאת יהודית בן-עזרא בהוצאת "קורטוב" עמ' 30) - כי גם חמור יקבל תואר אקדמי, אם יקשרו אותו לשער האוניברסיטה זמן ממושך. לפיכך מצופה מהממשלה כי תשכיל לברור מבין כל התגובות מה ראוי ויעיל ומה אפילו לא מס שפתיים. זה לא קורה.
כנופיות הטרור מנסות, רואות את איוולתנו - (בבחינת אור ירוק) - וממשיכות, ואנו מתאפקים (גם סיכול ממוקד הוא סוג מובהק של התאפקות), חורקים שיניים ואומרים כי האיפוק הוא כוח - כדי לנחם את עצמנו בנחמת שוטים.
איננו מדברים באותה שפה והממשלה משדרת לראשי הכנופיות עידוד להמשיך בפעילות של הרג, טרור ורצח, והם צוחקים כל הדרך אל הפיגוע הבא. מה שאנחנו אומרים - לא מתפרש שם כפי שמתכוון האומר. לעתים הפירוש אינו פירוש כלל אלא הוא בבחינת אמירה ברורה, והאמירה הפוכה מכוונת האומר.
אבד הכלח על הסיכול הממוקד. צריך לברור תגובה אחרת, תגובה שונה בתכלית - שתקדים בכלל את הפעולה ובכך תמנע אותה, תגובה שאינה יכולה להיות ממוקדת כי עדיין לא יודעים בוודאות מי יהיה הפוגע הבא, תגובה שאינה כלל תגובה אלא יוזמה.
דרך אחרת, היא להמשיך לצבור ניסיון, עד מתי?
